ובו יתבאר אחד מהגורמים הנפוצים לחרדה, ואחד מהדברים שגורמים לכך שיהיו לאדם חרדות. והגורם לחרדה שעליו נדבר כעת, הוא השעמום. והעניין הוא, שמי שמרגיש שעמום, הדבר הזה גורם לו להיכנס לחרדות וליצור אצל עצמו חרדות חדשות והפרעות חרדה שלא היו לו קודם לכן. ולמה? כי החרדה מוציאה את האדם מהשעמום. ומי שסובל מחרדה, גם אם זה ממש קשה ולא נעים, הרי שבו זמנית, הוא לא סובל משעמום. כי השעמום, הוא מנוגד לחרדה. ולמה?

כי חרדה קיימת כאשר יש לאדם רצון כלשהו שהוא מפחד שמא הוא לא ישיג אותו. ואם אין לאדם שום רצון להשיג, ואם אין לאדם שום מטרה להשיג, ואם אין לאדם שום מחשבה על זה שאולי הוא לא ישיג את המטרות ואת הרצונות שלו, אז ממילא אין לאדם שום פחד ושום חרדה. כי בלי רצון מוגדר ובלי מטרה מוגדרת, אי אפשר להיכנס לחרדה או לדיכאון וכיו"ב.

אבל, הצד השני של המטבע הוא, שכאשר אין לאדם שום רצון מוגדר וכאשר אין לאדם שום מטרה מוגדרת, וכאשר אין לאדם שום חשש מכך שהמציאות תהיה נגד רצונו, אז אומנם מצד אחד האדם לא חווה חרדה או פחד. אבל מהצד השני האדם גם חווה שעמום וחוסר עניין בחיים.

כי כל העניין של האדם בחיים, תלוי בכך שיהיו לאדם רצונות ומטרות להשיג אותם. ובלי מטרות ורצונות, אין שאיפות ואין אכזבות, ואין חרדות ואין פחדים, אבל יש שעמום וחוסר עניין בחיים. וכאשר כן יש לאדם מטרות להשיג וכיו"ב, אז מצד אחד החיים שלו לא משעממים, אבל מצד שני הוא נמצא בחרדה ופחד, מכך שהוא אולי לא ישיג את המטרות שלו.

ומי שמפחד להשתעמם, ומי שמפחד להיות במצב של שעמום, בין אם זה במודע ובין אם זה בתת מודע, על ידי זה האדם יוצר לעצמו רצונות ומטרות, שימלאו את הזמן שלו ושיספקו לו עניין בחיים. והאדם שמפחד בתת המודע שלו, מכך שישעמם לו, אז תת המודע שלו גורם לכך שהאדם יוצר עבור עצמו מטרות ורצונות שונים.

וכאשר האדם יוצר עבור עצמו מטרות ורצונות שונים, גם של דברים שהוא לא באמת צריך אותם, על ידי זה ממילא נוצרות אצל האדם הפרעות חרדה, גם כאלו שלא היו לו מטבעו האנושי. כגון לדוגמא אדם שבריא מבחינה גופנית ושלא חסר לו מאומה. שכדי לא להשתעמם, הוא מציב לעצמו מטרות מאוד גדולות. ואז ממילא הוא גם יכול להיכנס לחרדות מאוד גדולות, שמא הוא לא ישיג את המטרות שלו.

ומהיבט מסוים, היכן שיש חרדה, יש עניין בחיים. כי החיים יותר מעניינים, כאשר האדם מפחד מאיזה דבר בעוצמה של חרדה, עד כדי חרדה קיומית ממש.

כי העוצמה של החרדה, תלויה בעוצמה של הרצון. וככל שהרצון של האדם להשיג איזה דבר, ככל שהרצון שלו חזק יותר, כך האדם סובל מהפרעת חרדה חזקה יותר, שמא הוא לא ישיג את אותו הדבר. ומצד שני, ככל שהרצון חזק יותר, וככל שהפחד גדול יותר, כך הריגוש גדול יותר, וכך העניין של האדם להשיג את הרצון שלו, הוא מעניין יותר.

ונכון, לפעמים החרדה יוצאת משליטה לגמרי, עד כדי כך שהחרדה ממררת לאדם את החיים שלו. עד שהאדם מגיע למצב שהוא יכול לאבד עניין בחיים שלו, מרוב העוצמה של החרדה. אבל יחד עם זאת, כאשר החרדה לא חזקה כ"כ, אלא היא חרדה בעוצמה שאפשר לשאת אותה, אז החרדה דווקא מעצימה את הריגוש של האדם, תוך כדי שהוא מנסה להשיג את הרצונות שלו.

ואחד הדברים הקשים ביותר בעולם, זה להיות מסוגל להעלים את עצמך, בתוך תחושה של שעמום, בלי לרצות לשנות את המציאות. כי כאשר יש רצון לשנות את המציאות, יש עניין בחיים. וכאשר אין שום רצון לשנות את המציאות, יש סוג של חוסר עניין בחיים.

ומי שלא מסוגל לקבל את המציאות כפי מה שהיא, בלי לרצות לשנות אותה, זה גורם לכך, שתת המודע שלו, יצור אצלו הפרעות חרדה ופחדים שונים ומשונים, כדי ליצור עניין בחיים...