לטניה, עליך לשים לב מתי הפחד מתעורר? מה עורר אותו? כיצד הוא בא לידי ביטוי? נסי לצאת מעצמך ולהביט עליך מלמעלה - מה את רואה? מי זאת טניה? כיצד היא מתנהגת? מה קורה לה? חקירה פנימית תעורר אותך ותאיר לך את האמת. ידיעת האמת, ההבנה מי את, מה את, ולמה את מתנהגת באופן בו את מתנהגת, תעזור לך לצמצם את תחושת הפחד המטרידה. בהצלחה!

אני לא מסכימה אם המשפט - אם אתה רעב בחלום אתה יכול לבחור האם ללכת לאכול או לא, בדיוק כמו במציאות. החלום הוא סרט שבנוי מהפוטנציאל של האדם אבל בזמן החלימה האדם לא באמת יכול להפעיל שיקול דעת ולהחליט - עכשיו אני רעב ולכן אני הולך לאכול. תת המודע, הפוטנציאל של האדם, מספר לו סיפור. יותר מכך, הרבה פעמים החלום מבטא קשיים ודילמות ברמזים ובסימנים ולא בצורה ישירה. למשל - אדם שחולם שהוא לא מצליח להגיע ליעד מסויים והוא משתוקק להגיע ליעד ועושה כל שביכולתו להגיע ובכל פעם אינו מגיע ליעדו. ייתכן שבחייו הוא נמצא בתקיעות והחלום מבטא אותה בסמלים. תת המודע של האדם מקרין לאדם את החלום בהתאם למערכת האמונות שלו ולהתנהלות חייו האדם לא יכול לשלוט באיכות החלום אלה רק לצפות בו.

נצא מנקודת הנחה שתמיד היה פוטנציאל.

מהו פוטנציאל?

כוח שיכול ליצור.

איך?

בואו נתבונן באדם. לכל אדם יש פוטנציאל לברוא שמתממש או לא בצורה כזו או אחרת בחייו.

נניח למשל שאדם בונה אתר או מוציא ספר לאור. לפני שהוא בנה את האתר או הוציא את הספר לאור היה קיים הפוטנציאל בלבד.

מה גורם לפוטנציאל לפרוץ ואיך זה קשור לסוגיית בריאת העולם?

תשובה: מה גורם לחוקי הפיסיקה להיות בדיוק כמו שהם? מי יצר אותם? הפוטנציאל שלהם. כל חוק בנוי מסיבה ותוצאה. יחד עם זאת משהו ראשוני, מעין אקסיומה, כלומר טענה שמקבלים אותה ולא מוכיחים אותה, גרם לחוק להתבטא.

במילים אחרות: מה שיצר את בריאת העולם הוא שדה אין סופי של פוטנציאל שהוליד מערכת חוקים. בדיוק כמו שהאתר שנבנה או הספר שיצא לאור מולידים השפעות, תגובות והמשך כלשהו.

מה משתמע מהנחה זו? שהשדה של הפוטנציאל האין סופי קיים בכל דבר והוא יכול להשפיע לטוב ולרע. כל דבר, לפני שהוא בנוי מאטומים הוא בנוי מפוטנציאל. המציאות היא פוטנציאל שבאה לידי ביטוי ועכשיו נוצרה בתוכו מערכת של חוקים שהם סיבות ותוצאות המפתחות פוטנציאלים בלתי סופיים טובים ורעים כחלק מהוויתה.

הדבר הראשוני שהיה יהיה ותמיד היה קיים הוא פוטנציאל. האקסיומה של הפוטנציאל אומרת שטבעו להתממש. בריאת העולם היא מימוש הפוטנציאל. הדבר הראשוני בכל אמת הוא הפוטנציאל שבדבר. גם למי שלא עבר היסטוריה או אירוע כלשהו קיים פוטנציאל לעבור, לחוות ואז להתפתח לרמה מסויימת. כלומר הפוטנציאל הוא כוח שלא ניתן להרגיש שקיים תמיד בלי קשר לזמן, למקום, לרצון.

למים יש כוח, כלומר פוטנציאל לשחוק את האבן. אין לה רצון לשחוק את האבן כי אין לה מחשבה שיכולה להוליד רצון. הפוטנציאל קיים במים והוא השחיקה האין סופית שתמיד קיימת בלי קשר למימד הזמן בין האבן למים.

העולם לא נברא. הוא היה תמיד קיים. הפוטנציאל שהוא הבסיס לכל דבר תמיד קיים ללא קשר לזמן או מקום. הפוטנציאל של המים לשחוק את האבן קיים. הפוטנציאל להצליח קיים. הפוטנציאל שלא נולד אלה היה ויהיה קיים הוא זה ש"יצר" את העולם. הפוטנציאל הוליד אטומים ומשם הדרך להיום ידועה פחות או יותר.

ייתכן שהפוטנציאל של הדברים הכתובים נכון וייתכן שלא. בכל מקרה קיים פוטנציאל. אני מכנה את הפוטנציאל בשם - אלוהים. במילים אחרות אלוהים הוא כוח אינסופי שהיה יהיה ונמצא תמיד. הוא האינסופי ההתחלתי שמוליד את הבלתי אפשרי לכאורה.

הכוח האלוהי טמון באדם. כתוב שהאדם נברא בצלמו של אלוקים ובדמותו. השאלה היא כיצד האדם מנצל את כוחו? אבל זאת שאלה פילוסופית מכובדת אחרת.

לא כל אחד היה מאפשר לבטא את תגובותיו באתרו ולא כל אחד מצליח להגיע לשלמות פנימית עם עצמו כמו שמתאר אותה אליעד. אני עדיין לא משוכנעת שיש אמת אחת ויחידה ויחד עם זאת לא שוללת קיומה של אמת כזו. אני מבינה, מרוח הדברים באתר, שאליעד קורא לנו להגיע לשורש האמת כדי להרגיש תחושה טובה. אני עדיין בחיפוש אחר האמת. בספק אם אמצא אותה.

באשר לחשיבה חיובית, היא מועילה, טובה אבל יש לה תופעות לוואי של פחד. פחד שהכל התנפץ לרסיסים וכל האמונה החיובית לא תוכיח את עצמה במציאות. אנחנו צריכים לשאוף לראות את הטוב שיש בכל דבר ולדעת שהוא מכיל גם רע כדי לא לפתח תופעות לוואי של פחד מימנו.

עלינו לזכור שהחיים הם תוצאה של הגדרות שהגדרנו לעצמנו בצורת אמונות שהם כללי המשחק שלנו. הסתירות לא מרפות. אנחנו מכילים בתוך עצמנו אמונות שהם ציבוריות כמו ביום כיפור חטא לא לצום ואמונות שהם מבית ההורים כמו - לכו לפי הלב ועשו מה שטוב לכם, ואמונות שפיתחנו לעצמנו בעקבות אירוע כמו - אם אני אתחיל את הבוקר בתפילת תודה יהיה לי טוב, וברצף השנים האמונות הופכות להיות כמו כביש סוען שלא ברור מי נע בו לאן מתי ואיך יגיע. לתוך המערכת המורכבת הזו אנו מוסיפים חשיבה חיובית כדי להכניס נחת ורוגע אבל הבלבול, הקונפלקטים והרצון לדעת את האמת לא מרפים.

אני מסכימה עם ההנחה שהאדם מכיל בו זמנית את כל קשת הרגשות ומאחר שמחצית מהקשת סותרת את המחצית השניה וכל חלק מושך לכיוון אחר מתעוררים אצלו לבטים, קונפלקטים, אכזבות שמתבטאים בחוסר איזון פנימי ובהרגשה לא נעימה.

חוץ מאשר האדם "החכם" שיכול, לפי דבריך, ללמד את האדם הרגיל כיצד להכיל מגוון של רגשות סותרים בהרמוניה בתוך עולמו קיימים עוד שני רעיונות יישומים:

הראשון, השלמה מנטלית שכל טוב מכיל רע וההיפך. עצם ההבנה והקבלה יוצרים שלום אמיתי בתוך עולם הרגשות המלחמתי. אם נתבונן בטבע, שהוא בעיני ה - המורה דרך, נוכל לראות את היופי באיזון ואת גדולתו. השמש נמצאת בדיוק במרחק המתאים מכדור הארץ. אם לא הייתה במרחק זה הינו קופאים או נשרפים. תלוי אם הייתה קצת יותר רחוקה או קצת יותר קרובה. גוף האדם נמצא בחום מעלות שנע בין 36 מעלות ל - 37 מעלות. יותר או פחות מהתחום הנ"ל האדם אינו במיטבו מבחינה גופנית. ברגע שהאדם יקבל את האיזון כמשהו בריא, נכון, מדויק הוא יקבל את ההתנגשות החזיתית שלו בעצמו עם מגוון הרגשות שלו. הידיעה שדווקא "סלט" הרגשות הוא נקודת ההרמוניה מקלה ומאפשרת לאדם להכיל את עצמו בקבלה שלמה.

השני, לנהל חיים שיש בהם הכל. לא לנהוג בקיצוניות כדי לא לעורר התנגשות מחשבתית בין רגשות סותרים. חיים שבהם האדם שואל ועונה, נח ועובד, לומד ומתבטל, מטייל ויושב. חיים שיש בהם את מירב הטעמים אשר נותנים ביטוי למירב הרגשות ומאפשרים לכל אחת מהם את תשומת הלב הראויה לה. אני מדמה את הרגשות לילדים קטנים שכל אחד מבקש לקבל מענה. היכולת לנטב את עצמנו מול כולם היא משימה המכונה - לחיות מתוך איזון. היא לא פשוטה אבל, כניראה, מכילה את סוד האיזון. אין לי ספק שזאת לא הנוסחה לאושר מוחלט כי ניסיתי אותה והיא לא מרגשת כמו הקיצוניות. יחד עם זאת, זאת נוסחה טובה להכלת הסתירות הקיימות בתוך האדם. האמת, שאין שום אמת, מלבד האמת שאנחנו יוצרים לעצמנו ומאמינים בה שגם היא משתנה אצלנו לבקרים כי יש בנו רגשות מכל הטעמים שמשפיעים על עיצובה.

מסכימה ומתחברת. אם האדם יגיד לעצמו אפשרי שהדבר יצליח הוא יפעל נכון משני נימוקים. אחד, זאת אמת. האדם כנה עם עצמו. אפשרי שהוא יצליח. שניים, רמת החרדה מצטמצמת מהסיבה הפשוטה שאין כאן חובה לזכות בהצלחה. אם לא חובה להצליח מטבע הדברים הלחץ מצטמצם. מי קובע שחייבים להצליח? האם רק ההצלחה טובה? מה קורה אם לא מצליחים?

ההיסטוריה מלמדת שהרבה "חסרי הצלחה" הצליחו לממש את עצמם. הוויתור, הכניעה, ההרפיה, הזרימה, המחשבה - אפשרי שאצליח ואפשרי שלא, דווקא היא יכולה לקדם את האדם לעבר ההצלחה בצורה המהירה והמפתיעה ביותר. עצם הקבלה שההצלחה המוגדרת אינה מחוייבת מגדילה את הסיכויים להתרחשותה. הפחד משתק את האדם או מפעיל אותו באובססיה, שגם היא אינה בריאה. הכניעה מזרימה אותו ומאפשרת הצלחה. מי שמקבל את הסיכוי לטוב ולרע כבר ניצח. ראשית, הוא ניסה והוא יכול להיות גאה בכך. תחושת ההחמצה מעיקה. שנית, גם אם האדם התאכזב וההצלחה האפשרית הוכחה כחוסר הצלחה הוא הצליח בכך שלמד במה לשפר את עצמו לפעם הבאה.

אם הבנתי נכון, על פי דבריך, לכל הבעיות יש שורש ולכן כמות הבעיות היא סופית. אבל השורש הוא אין סופי. כיצד ייתכן שהפתרון הסופי הוא אינסוף? הרי אם יש פתרון סופי הוא לא פותח חלון הזדמנויות אינסופי נוסף. אפשר להגיד, לפי דעתי, שאנחנו שואפים לפתרון אבל לא נוגעים בו כי הוא בלתי אפשרי, הוא אינו מוגדר, כיוון שהוא מוליד בלי סוף מצבים חדשים. הדבר דומה לאסימפטוטה, כלומר: גרף של פונקציה שרוצה להתקדם לישר. הוא מתקרב אליו ולא מצליח לעולם לגעת בו. התהליך של ההתקרבות נמשך בלי סוף.

מצד אחד לשאול שאלות זאת הרחבת הדעת והנאה ענקית מצד שני אי היכולת לתת מענה אחד מושלם מאכזבת.

הגישה, ככל שתשאל יותר תתקרב יותר לאושר כי תגיע לאמת מוגבלת בעיני. לא ניתן להגיע באמת לאמת אפשר לשאוף אליה.

האם אדם יכול להגיע לאחדות בין השכל לבין הרגש לבין האמונה? האם בטוח שאמת יש רק אחת? האם האמת היא לא מערכת של אקסיומות וחוקים והגדרות שאם נשנה אותם גם היא תשתנה?

אם האדם לא שונה מגרגיר חול אז מדוע יש לו דעת? מדוע הוא חווה דברים? מרגיש דברים? מגלה? מתפתח? אם הרצון אינו שלו אז למה הוא קיים?

היי חן

המסר, לפי הבנתי, הוא שהטוב והרע הם אחד. לא ניתן לחיות בטוב מוחלט או ברע מוחלט כי החיים מורכבים משניהם. אדם שמת ליבו מפסיק לפעום. בתרשים ליבו ניראה קו ללא תנועה. כאשר היה בחיים השרטוט היה של עקומות עולות ויורדות שמבטאות את השינויים. באותו אופן מתרחשים שינויים בחייו של האדם וברגשותיו. העולם בנוי מפלוס ומינוס. החשמל עובד על קשרים אלה, הקטבים. הרגשות מקוטבים לשני כיוונים בו זמנית עצב ושמחה, עושר ודלות. כאשר האדם ישלים אם העובדה שהטוב מכיל את הרע והרע מכיל את הטוב הרדיפה המיותרת אחר האושר תיפסק. אני חושבת, ששלמות פנימית היא אושר. היא נוצרת כתוצאה מחתירה אחר האמת שלך. ללכת אחרי הלב. אני עדיין לא שם ולכן אני כאן. בעלי אומר: "מי שאוהב אותי מעולה, מי שלא עוד יותר מעולה" בעיני זה מקסים. היכולת להיות שלם מול עצמך. לטוב ולרע. זהו אושר פנימי.

את מושפעת מהסביבה ומאשימה אותה, לפי הבנתי, שאינה מבינה לליבך. כאשר תצליח לחיות בשלום פנימי עם עצמך, כלומר בשלמות, האושר יצוף באופן טבעי בתוך חייך. אינך נזקקת לאישורים ולהבנת החברה כדי להיות שלמה עם עצמך. את נזקקת להגיע לשורש האמת. להתקרב לליבך ולפעול דרכו. המשיכי לחקור ולהיות מודעת לעצמך. אני פועלת כך בתקווה שאמצא את האמת שלי.

אולי ה' ברא את העולם כדי שתהיה משמעות לנשמה. הרי כל החיים אנחנו מחפשים טעם ומשמעות. הנשמה רוצה להתייחד עם הכל בנקודה אחת שאין בה זמן ויש בה שלמות. הנקודה האחת דומה לציר המספרים. כל אין סוף המספרים היא הנשמה האחת שה' הוא הציר שלה. אנחנו מתקדמים, מבחינת הנשמה בלבד, אל מה שקיים ובין כה וכה לא ניתן להגדרה, לתפיסה. אנחנו במעטפת של מחשבות ורגשות שיכולים להבחין בין יש לאין וליצור בלבולים וקונפלקטים. בפועל לנשמה אין שום בעיות וקונפלקטים היא שואפת להיות חלק מהכלל. חלק מציר המספרים. בציר המספרים אין התחלה ואין סוף. אין מספר חשוב ומספר נחות. יש ציר. האדם יוצר ערכים למספרים, אבל בפועל המספרים מהווים יחידה אחת שהיא נשמת העל של כל מה שנוצר.

אמרסון, אחד מגדולי הדעות, אמר שהכל הוא ה'. אני בהחלט מסכימה איתו. לפי דעתי אין דבר כזה ה' של היהודים, ה' של הנוצרים וה' של המוסלמים. יש ה' אחד בלבד והוא נמצא בנו, בבשרנו, בדמנו, ובכל מה שאנחנו קולטים בחושינו. מטרתנו להגיע לגן העדן באמצעות הבינה. חרדים פועלים ממקום של חולשה. זאת דעתי האישית. הם חרדים במקום לאהוב. אהבה יוצרת יש מאין. היא גן העדן האבוד לכאורה שמטרתנו למצוא בחיינו. אמרסון, מושל את החומר מימנו מורכב האדם למים. המים משנים מצב צבירה אבל אינם משנים את קיומם. האדם משנה את מצב הצבירה אחרי מותו אבל הגרעין העמוק שנמצא בו מאז ומתמיד (ציר המספרים) ממשיך להיות כל הזמן בלי קשר לכך שהוא בחיים או במוות.

בחיים אנחנו מלבישים לנשמות שהם הציר בגדים ומכנים כל מספר בשם בפועל המספר לא מת הוא תמיד חלק מהציר בין אם נותנים לו משמעות בצורה של חיים ובין אם נותנים לו משמעות בצורה של חלק מהכל. הציר הוא אחד. כולנו אחד. אין כאן תחרות. אין כאן צודק. אין כאן חכם. הכל הוא המושלם כי הוא מכיל את אין סוף. בפועל אנחנו חיים ולא מתים, קוראים וחושבים ולכן מה שטוב, בעיני, הוא לחיות באופן שנגרום לעצמנו ולזולת טוב. אחרי הכל אם כולנו אחד יש לנו איטרס לעזור לאחר כדי לעזור לנו. אפשר להמשיל זאת לגוף האדם. כל איבר חשוב והכרחי, ולא פחות מי כך חשובה עבודת הצוות של כל הגוף אחד בשביל השני ובשביל עצמו.

ממליצה בחום רב לקרוא ספר נפלא שפותח את החשיבה: "שורשים ושיעורים בזמן, ד"ר בריאן ל. וייס "