אליעד כהן
יעוץ אישי
בשיטת EIP
⭐⭐⭐⭐⭐
הצטרף לחברים באתר!
שם
סיסמא
לחץ כאן
להתחבר לאתר!
💖
הספרים שמומלצים לך:
להצליח בחיים
ולהיות מאושר!






רשימת התגובות האחרונות של: אורי 🔻
דיונים גם בקבוצה Facebook

תודה על המאמר.

נאמר במאמר, שאם נתחיל להתנהג כדרך העולם, העולם ישנה את דעתו לגבנו.

בהכרח?

אולי זה כבר מאוחר מדי לשנות את ההתנהגות? אולי העולם כבר רגיל להתנהגות שלנו, ולא יבין את השינוי בהתנהגות, מתוך הנחת יסוד שיש הבדל בין אחד שמלכתחילה נוהג כדרך העולם, לאחד שנוהג ביותר מדי מוסריות ואז חוזר להתנהג כדרך העולם.

ומה אם יש עוד סיבות ללמה העולם נגדנו?

סיכום תמציתי וגרוע - ככל שאדם יותר סובייקטיבי הוא יותר מבדיל בין טוב ורע וחי את החיים בעוצמת רגש יותר גבוהה לטוב ולרע, כתלות בפער שבין רצונו למתרחש במציאות. ולהפך. כאשר בפועל מהפרספקטיבה האובייקטיבית אין הבדל בין טוב ורע ואין משחק.

כמה שאלות:

מהו הסוד שמוזכר במאמר? ואיך הוא מתקשר?

ומדוע נאמר שלמשחק אין התחלה? הרי זו שאלה של הגדרה. אפשר להגדיר שהמשחק מתחיל בנקודת זמן כלשהי, שבה האדם מתחיל להבדיל בין טוב ורע, בין שזו תפיסה נרכשת או מולדת אינסטינקטיבית.

איצקו מרמזור היה תלותי?

קמצן, לוזר, פרצוף של פראייר, חלש, נותן שידרכו עליו - אני מבין, אבל תלותי?

אולי רק בהקשר מיני.

בסרטון נאמר שרצון ושכל זה אותו דבר (בערך בדקה 2:30).

נאמר גם "אין רצון בלי שכל ואין שכל בלי רצון".

את הצד של "אין רצון בלי שכל" אני מבין. כי הרצון נובע מחיסרון, והחיסרון נובע מזה שהשכל מבדיל בין יתרון לחסרון. ולכן הרצון נובע מהשכל, או במילים אחרות השכל מחולל את הרצון.

אבל את הצד השני של "אין שכל בלי רצון" אני לא מבין עד הסוף. מה הכוונה?

לכאורה המחשבה הראשונית שלי הייתה "השכל מטרתו לממש את הרצון". לכן אם לאדם אין רצונות אין לו בשביל מה להפעיל את השכל. אבל אם אמרנו שהרצון נובע מהשכל זה לא הגיוני. כי יש פה תלות מעגלית, ואולי פרדוקס הביצה והתרנגולת. אם השכל הוא זה שמחולל את הרצון (ע"י הבחנה בין יתרון לחסרון), והוא בעצם "קדם לו" - איך זה יכול להיות ש - "אין שכל בלי רצון"?

אותה השאלה מכיוון אחר - אותו חלק שהבדיל בין היתרון לחסרון - האם הוא קרה בגלל רצון כלשהו? או שהוא קרה מעצמו? מעצם זה שהשכל פעל? לא ממש הגיוני לומר שבן אדם רוצה להבחין בחסרונות. יותר הגיוני לומר שזה קורה בעל כורחו.

מה שאני חושב, שזה שהטענה ששכל ורצון זה אותו דבר היא לא נכונה, אלא השכל כולל את הרצון אבל כולל עוד דברים. ככה שיש שכל בלי רצון, והוא השכל שבין השאר אחראי ליצור רצונות ע"י זה שהוא מבדיל בין יתרונות לחסרונות.

לדעתי זה לא משנה כמות הגורמים שיכולים להשפיע לרעה על הרצונות המחוייבים, אלא הסבירות שגורם כלשהו ישפיע לרעה על הרצונות המחוייבים.

וזה לא משנה אם למישהו יש רצון שהוא מרגיש שהוא במאה אחוז לא מחוייב, במידה והוא לא מספיק חכם בשביל לדעת שהרצון הלא מחוייב הזה משפיע על רצונות אחרים שלו. ואם כך הוא לא מודע לכך שזה הורס לו את המשחק, ולכן הוא עדיין יכול לחוות את זה כמשחק.

אליעד מונה 3 תנאים כדי שיהיה בזבוז זמן. אבל אני חושב שאפשר לצמצם אותם לתנאי אחד, כוללני.

התנאי שאליעד מונה הוא "שתהיה לאדם ממטרה". אם יש לו ממטרההוא לא יבזבז את הזמן.

ואני יחדד את התנאי הזה, לתנאי הבא: "שתהיה לאדם ממטרה, שהוא הכי רוצה אותה מכל בנק המטרות שלו כרגע". כלומר, זו הממטרה שהכי בוערת לו כרגע.

וככל שהממטרה תבער בו יותר חזק, הוא לא יבזבז את הזמן, וככל שפחות - הוא יותר יבזבז את הזמן.

התנאי השני שאליעד מציין, זה שהוא ידע את הדרך לממטרה. אבל אני טוען שזה כלול בתנאי הקודם. אם לאדם יש ממטרה, חלק מהמימוש שלה זה למצוא את הדרך לממש את הממטרה. וזה אותו סיפור כמו קודם. ככל שהממטרה יותר תבער בו, הוא יתמקד בלמצוא את הדרך למימוש הממטרה ואז בלממש אותה, במקום בלבזבז את הזמן.

והתנאי השלישי הוא שאין איזו סיבה שמקשה עליך ללכת בדרך להשיג את הממטרה. אבל לדעתי זה גם כלול בתנאי הראשון. אם הממטרה בוערת בו, הוא יעשה את זה בכל זאת, למרות הסיבות שמקשות. זה בהנחה שהתנאי הוא "שיש ממטרה שהיא הכי בוערת לו כרגע". ואפשר גם במקום להתפשר ולעשות "בכל זאת" ללכת שוב אחורה ולחפש דרך יותר טובה ששם לא יהיו קשיים ולא תרגיש שאתה עושה "בכל זאת".

האם הפרמטר לבזבוז זמן הוא "האם אתה כרגע סובל בשביל העתיד" (כאשר אם אתה נהנה אז זה לא בזבוז זמן)

או "האם בעתיד יכול להיות מצב שתחשוב שהזמן לא נוצל טוב, אפילו אם באותו זמן נהנית הכי הרבה שיכולת ליהנות" (למשל כאשר קורה משהו שמבטל את ההנאה. ככה שבאותו זמן אומנם לא היה משהו אחר שיכולת לעשות במקום שהיה יותר מהנה, אבל עדיין בסופו של דבר היית מוותר על ההנאה הזו. נגיד אדם שנהנה ללכת עם החברה שלו לסרט בקולנוע, ונגיד שזה הדבר הכי טוב שהוא יכול היה לעשות, אבל בסוף החברה בגדה בו, וכל ההנאה לא שווה לו, והוא מתחרט על כל הדברים שהוא עשה איתה, והיה מעדיף לעשות משהו אחר, למרות שהוא היה מסב לו פחות הנאה).

אם הפרמטר השני הוא הנכון, אי אפשר לדעת אם אתה מבזבז את הזמן כרגע, כי הכל יכול לקרות. ואם הפרמטר הראשון הוא הנכון, אז בן אדם יכול לדעת ברגע נתון אם הוא מבזבז את הזמן או לא, לפי "האם אני נהנה עכשיו".

אני חושב שנעשה פה ערבוב בין יתרונות וחסרונות של דחיינות עם יתרונות וחסרונות של סדר.

זה נכון שדחיינות יכולה להוביל לחוסר סדר ולכן הדברים קשורים. אבל לא בהכרח קשורים.

לדעתי זה לא משנה כמות הגורמים שיכולים להשפיע לרעה על הרצונות המחוייבים, אלא הסבירות שגורם כלשהו ישפיע לרעה על הרצונות המחוייבים.

וזה לא משנה אם למישהו יש רצון שהוא מרגיש שהוא במאה אחוז לא מחוייב, כי כנראה הוא לא מספיק חכם בשביל לדעת שהרצון הלא מחוייב הזה משפיע על רצונות אחרים שלו. ואם כך הוא לא מודע לכך שזה הורס לו את המשחק.

בסרטון נאמר שרצון ושכל זה אותו דבר (בערך בדקה 2:30).

נאמר גם "אין רצון בלי שכל ואין שכל בלי רצון".

את הצד של "אין רצון בלי שכל" אני מבין. כי הרצון נובע מחיסרון, והחיסרון נובע מזה שהשכל מבדיל בין יתרון לחסרון. ולכן הרצון נובע מהשכל, או במילים אחרות השכל מחולל את הרצון.

אבל את הצד השני של "אין שכל בלי רצון" אני לא מבין עד הסוף. מה הכוונה?

לכאורה המחשבה הראשונית שלי הייתה "השכל מטרתו לממש את הרצון". לכן אם לאדם אין רצונות אין לו בשביל מה להפעיל את השכל. אבל אם אמרנו שהרצון נובע מהשכל זה לא הגיוני. כי יש פה תלות מעגלית, ואולי פרדוקס הביצה והתרנגולת. אם השכל הוא זה שמחולל את הרצון (ע"י הבחנה בין יתרון לחסרון), והוא בעצם "קדם לו" - איך זה יכול להיות ש - "אין שכל בלי רצון"?

אותה השאלה מכיוון אחר - אותו חלק שהבדיל בין היתרון לחסרון - האם הוא קרה בגלל רצון כלשהו? או שהוא קרה מעצמו? מעצם זה שהשכל פעל? לא ממש הגיוני לומר שבן אדם רוצה להבחין בחסרונות. יותר הגיוני לומר שזה קורה בעל כורחו.

מה שאני חושב, שזה שהטענה ששכל ורצון זה אותו דבר היא לא נכונה, אלא השכל כולל את הרצון אבל כולל עוד דברים. ככה שיש שכל בלי רצון, והוא השכל שבין השאר אחראי ליצור רצונות ע"י זה שהוא מבדיל בין יתרונות לחסרונות.

ביבי לא יכול היה לקחת את הסיקור החיובי לטובתו, כי הטענה לא הייתה שביבי הוא ראש ממשלה רע. אלא הטענה הייתה שהוא שיחד עיתונאים בתמורה לסיקור עיתונאי אוהד. לכן הוא צריך לתקוף את עניין השוחד. אבל מה לעשות שיש הקלטות ועדויות שהוא שיחד עיתונאים והעניק להם הטבות בתמורה לסיקור אוהד.

אליעד שאל: אם אין שום הבדל בין מהות לצורה למה אתה קורא לזה מהות ולזה צורה? (בערך בדקה 33)

מה הוא היה יכול לענות - אפשר להגיד שאין הבדל, והסיבה שנראה שיש הבדל זה כי הרבה אנשים חושבים שיש הבדל אז הם נתנו להם שמות שונים. אבל כמו הרבה שקרים ואמונות, גם זה שקר (נסמך על שקרים). הרי איך יודעים שיש הבדל? באותה המידה שאפשר להגיד שיש הבדל, אפשר גם להגיד שאין הבדל. לכן יש פרספקטיבה הגיונית לומר שאין הבדל במאה אחוז, הפרספקטיבה שמטילה ספק בכל מה שבן אנוש יכול להשיג, אבל אם כך צריך לכפור בהיגיון (כלומר זה היגיון שנסמך על זה שאין היגיון). מה זה משנה בכלל אם זה הגיוני או לא? זה אומר שזה האמת? האמת נקבעת לפי מה שבני האדם חושבים? כמובן אי אפשר לדעת שהפרספקטיבה נכונה, אבל הכל אפשרי.

וכל מה שהאדם יודע נסמך על הנחות יסוד / אמונות, ולכן אי אפשר ללמוד על האמת ממה שהאדם יודע. אפשר לשאול קושיות על הבן אדם, לשאול אותו למה הוא כזה משוגע שמאמין בכל מיני דברים מוזרים. אבל אי אפשר להסיק מזה משהו על האמת.

בכל מקרה, אם חייב שיהיה אילוץ שזה יסתמך על היגיון ועל הנחות יסוד מקובלות - זה באמת לא הגיוני, זה מוביל לסתירות.

אבל מה המשמעות של מה שאמר רבי נחמן?

נניח מי שלא מאמין באלוהים. לא הגיוני עבורו שטיפול כימותרפי שקול למציצת סוכריית מנטוס.

מסרטון אחר הבנתי שאחרי שמשתמשים בכל השכל, מקבלים שכל גדול יותר, כזה שמכיל גם את האין שכל.

במידה ובוחרים בדרך של לא להשתמש בשכל בכלל. האם בדרך הזו מקבלים את השכל "הגדול"?

אין דבר כזה "100% נכון". גם ידע מבוסס היגיון נסמך על הנחות יסוד שמהגדרתם אי אפשר לדעת אם הם נכונות או לא.

אז מה ההיגיון בזה שחיות יודעות לקיים יחסי מין? מי לימד אותם?

ממה שאני יודע שומן משביע יותר מפחמימה, ולכן כפית של חמאה תשביע יותר מאשר כפית של קוואקר. זה שחמאה נמסה בפה - לא בהכרח קשור לתחושת השובע. ומיץ תפוזים (וסוכר פירות באופן טבעי) משביע יותר כי יש בו יותר סיבים תזונתיים, שגורמים לעיכול להתרחש לאט יותר, ככה שהאוכל נספג לאט יותר.

סתם נקודה מעניינת, לא באמת מהותי לסרטון.

נקודה יותר מהותית - קשה להשוות בין הדברים. כי מי שלא אוכל אוכל טעים - אומנם הוא מתרגל, אפשר לומר שהוא לא סובל. אבל האם אפשר לומר שהוא נהנה? ואם נשווה את זה לתקופה שבה הוא אכל אוכל טעים? זו אותה רמה של הנאה? לעומת זאת, מי שמפתח את השכל, לא רק שהוא מתרגל והוא פחות סובל, ייתכן שהוא מאוד נהנה, ואולי אפילו נהנה יותר מאשר הזמן לפני שהוא פיתח את השכל.

אני הבנתי שהמסקנה היא שאם X קיים, מחוייב שקיים דבר נוסף שהוא לא X (אחרת לא תהיה משמעות לקיום של X, כי אם הכל אחד אז אין לכלום משמעות) ובנוסף מחוייב שקיים דבר שלישי שהוא עוטף את X ומה שהוא לא X.

השאלה שלי זה למה מחוייב שיהיה דבר שלישי.

לדוגמא, אם נציב X=פרוטון (סתם כי זה חלקיק קטן, שמייצג יש), אז קיים במציאות הזו דבר נוסף שהוא לא X, והוא כל שאר המציאות שאינה אותו פרוטון. כאשר כל שאר המציאות היא "אין", כלומר, ריק, אין שם כלום. והכלום הזה עוטף את הפרוטון.

אז במציאות הזו לא הכל אחד, כי יש שם הבדל בין יש לאין (גם אם הבדל ממש קטן, כי כמעט כל המציאות היא אין, ויש בה רק חלקיק קטן של יש), אבל קיימים בה רק 2 דברים (ולא 3 כפי שהסרטון אומר), בהנחה שמחשיבים את הקיום של האין (שאם לא אז בכלל קיים בה רק משהו אחד. אבל זה כבר עניין של הגדרה).

נגיד שיש עכשיו תמונה שחורה, ויש בה נקודה אחת לבנה קטנטנה. האם יש משהו שמפריד בין השחור (האין) ללבן (היש)?

הטיעון הוא שאם אדם רואה את עצמו כאינדבדואל, הוא לא אמור לחשוב שהילד שלו יסבול אם הוא יתגרש. כי גם הילד שלו הוא "אינדבדואל", והאושר שלו לא אמור להיות תלוי בהאם ההורים שלו חיים ביחד.

לדעתי הטיעון לא נכון. כי גם אם אדם בוגר הגיע למדרגה של אינדבדואל, שאושרו לא תלוי בדברים חיצוניים - זה לא אומר שהילד שלו גם במדרגה הזו. והאדם הזה צריך לקחת את האפשרות המאוד סבירה הזו בחשבון. אחרי הכל מעטים האנשים שבאמת הגיעו למדרגה הזו, אל אחת כמה וכמה אם מדובר בילד. לכן הטיעון לא טוב.

במילים אחרות, יש הנחת יסוד שאומרת שאם האב הוא בעל חשיבה אינדבדואלית (שאושרו אינו תלוי בדבר שחיצוני אליו) אז גם לבן יש אוטומטית את צורת החשיבה הזו. וזה לדעתי לא נכון.

דוגמא ליעילות שפוגעת במטרה גדולה יותר:

ליסוע בדרך קיצור, אבל דרך הקיצור מסוכנת, כלומר, יש סיכוי שתיפצע או תהרג.

בערך בדקה 15 אליעד אומר משווה בין כל שאלה על רצון שאפשר לענות עליה "ככה" (מהפרספקטיבה של אלוהים), לבין השאלה "למה אתה מבדיל בין יש לאין"?

אליעד טוען שאי אפשר לענות עליה ככה, כי לפני שאתה מבדיל בין יש לאין אתה בכלל לא קיים, ואז אין יכולת להבדיל וכו'.

השאלה שלי היא למה אנחנו לוקחים כנקודת ייחוס את הזמן שהאדם נמצא ב - "אין הבדל בין יש לאין"? למה לא לקחת את הזמן הנוכחי כייחוס, שהוא מתקיים בנפרדות, ואומר "יש הבדל כי יש הבדל"? למה שלא יהיה אפשר להגיד את זה?

1) בתחילת הסרטון נאמר בכמה הקשרים שלאחר שמשיגים רצון יש 3 אפשרויות.

לדוגמא (בדקה 6) מישהו רוצה להיות מנכל, ולאחר שהוא משיג את הרצון הזה יש 3 אפשרויות:

א. שזה לא מספק אותו והוא רוצה משהו נוסף

ב. הוא יפחד להפסיד את המנכלות

ג. הרצון יומר לרצון אחר, לדוגמא להיות בריא, או שאשתו תאהב אותו וכו'

לא היה ברור לי בהתחלה מה ההבדל בין א ל - ג, אבל יש הבדל והוא מידת הרצון להיות מנכ"ל. ב - א' הוא רוצה את זה ועוד משהו, וב - ג'הוא לא רוצה את זה בכלל, אלא הוא רוצה רק משהו אחר.

2) לקראת סוף הסרטון (באזור הדקה 30:00) אליעד מביא נוסחא ללהפוך את X מלא משנה למשנה. לרשום על דף את הרצונות ואז לחשוב איך X (תוך שקלול ההבדלים שלו) משפיע על הרצונות. לא ממש הבנתי את הנוסחא. ואם X משפיע רק קצת? אז במה הנוסחא עוזרת? עוזרת רק קצת?

3) ממש בסוף הסרטון (באזור הדקה 38:00) אליעד מדבר על הרצון הראשון, ואומר שהוא לא נגד רצונך, כי עוד לא היה לך רצון. לכן כל הרצונות שנגזרים מהרצון הזה הם לא נגד רצונך. וזה כאילו להגיד שאתה רוצה את זה (כי זה לא נגד רצונך).

לא ממש הבנתי את הפואנטה. מה, שכל הרצונות שלך הם לא נגד רצונך כי אין לך באמת רצון?

הבנתי את הדוגמאות הראשונות, שהשפה והרצון מבוססים על כלום (או במילים אחרות לא מבוססים), כאשר הדימוי הראשון הוא ההבדל בין יש לאין (שזה כאמור לא מבוסס, כי אף אחד לא יכול לדעת שיש הבדל בין יש לאין).

אבל לא הבנתי את הדוגמא של החומרים (מתחיל לדבר עליהם מדקה 6:24). נניח שכל החומרים מורכבים מחומר היסוד שנקרא לו X, איך הגענו מהקיום של X לזה הוא מורכב מכלום? למה לא פשוט להגיד שהוא חומר שלא מתפרק ליחידות קטנות יותר? מה פשר השאלה "ממה עשויות האפשרויות של החומר"? הרי החומר לא עשוי מהאפשרויות, אלא להפך, האפשרויות עשויות מהחומר.

ואם כן, לא ניתן להפוך יש לאין ע"י שימוש בתובנה הזו, כי התובנה הזו לא נכונה. או שהיא כן נכונה?

לגבי ההחלטה הראשונה (מי החליט ועל סמך מה), תשובה אפשרית תהיה ידע אבולוציוני, שמקורו קדם לקיום שלך, והוטבע בך.

למה שאצבע שתשאל "מה זה אני" תגיע למסקנה שהיא יד? הרי היא לא יד, היא רק חלק מיד?

אותו דבר לגבי אני והמציאות. למה אני המציאות? הרי אני רק חלק מהמציאות.

ואיך יכול להיות שאני המציאות, הרי אני ישות מודעת והמציאות היא לא ישות והיא לא מודעת. היא רק תיאור של כלל העצמים שיש, בין שהם מודעים ובין אם לא.

נטענת הטענה (בדקה 8:57) שאם בן אדם לא מצליח לנהל דיון עם בן אדם אחר, לצורך העניין בפייסבוק - מחוייב שהוא לא יכול לנהל דיון עם עצמו (להתלבט), כלומר, שיש מקומות שיש לו קונפליקט פנימי שהוא לא מצליח לברר ב - 100%.

אני חושב שגם אם הטענה השנייה נכונה באופן כללי (כלומר שלכל אחד יש קונפליקטים פנימיים שהוא לא מצליח לברר ב - 100%), היא לא נובעת בהכרח מהסיבה הנ"ל.

לדוגמא, נניח שיש אדם שאין לו שום קונפליקט פנימי, יכול להיות שהוא לא יצליח לנהל דיון עם אדם אחר, כי לא הכל תלוי בו, אלא גם באדם האחר. לדוגמא אם יש לאדם אחר היגיון שונה, ונניח שהוא לא רוצה שיתקנו לו את ההיגיון - הוא לא יצליח לנהל איתו דיון אפקטיבי. או אם יש לו הנחות יסוד שונות, והוא לא מוכן לשמוע שהם לא נכונות - כנ"ל. או שהאדם השני לא מצליח להבין אותו, כי הוא באמת ממש ממש טיפש, ואין לו יכולת הבנה בסיסית - כנ"ל.

אם הבנתי נכון, מנסים להוכיח שיש אלוהים, ע"י ההבנה שכל מוגבל בהכרח הוגבל ע"י מגביל ראשון (שאם לא כן למה הוא מוגבל). ואם הוא הוגבל ע"י מגביל ראשון, המגביל הראשון הוא בהכרח לא מוגבל, כלומר, הוא אינסופי.

מאחורי הטענה יש הנחת יסוד שלכל מוגבל יש מגביל. למה? השאלה "שאם לא כן למה הוא מוגבל" אפשר לענות עליה "למה שהוא לא יהיה לא מוגבל".

לדוגמא בן אדם הינו מוגבל (למשל יש לו צורך לאכול - הוא לא יכול להתקיים לאורך זמן ללא מזון) ע"י חוקי הטבע, אבל אף ישות לא הגדירה את חוקי הטבע, בהנחה שאין אלוהים. ככה שאפשר בעצם להקביל את הטענה "לכל מוגבל יש מגביל" לטענה "יש אלוהים", כי הטענה הראשונה מחוייבת רק אם השנייה נכונה. ואם כך, אי אפשר להוכיח שיש אלוהים ע"י הטענה הזו, כי זה טיעון מעגלי, וכדי להוכיח אותו משמתשים בהנחת היסוד שיש אלוהים.

של מי האצבע שלך? היא חלק מהגוף שלך. ואם אצבע אחת תריב עם השנייה, ותנסה לחתוך אותה - מי אחראי לזה? אתה. עד כאן הגיוני.

של מי הגוף שלך? הוא חלק מהמציאות. אז עם אדם אחד מנסה לריב עם אדם אחר ולנסות להרוג אותו, מי אחראי לזה?

המציאות? מה זה אומר? האם המציאות היא ישות? האם ניתן להגיד שהיא אחראית למשהו?

אני חושב שהמציאות אינה ישות, אלא היא התיאור של כל מה שקיים. היא אפילו לא משהו ממשי, היא לא בזמן ומקום מסויים, אלא היא מכילה את הזמן והמקום.

למה אליעד מתכוון כשהוא אומר שהוא אלוהים? האם אליעד הוא המציאות? לא הוא רק חלק מהמציאות. כמו שהאצבע שלי היא לא "אני", אלא היא רק חלק ממני. אז למה האדם, שהוא חלק מהמציאות, הוא המציאות? איך הוא הפך מחלק של המציאות למציאות עצמה?

נטענה גם הטענה שאי אפשר למות, כי אם אתה המציאות אז אתה לא יכול למות. אבל שוב, עוד לא הבנתי איך יכול להיות שאני המציאות. זה שהגוף הוא בסך הכל צורה אחרת מחומר קיים לא אומר שאי אפשר למות, לצורך העניין אם מגדירים את המוות כסוף של התודעה שלך, כסוף של היכולת שלך לחשוב.

הפתרון שהוא מציע זה מצד אחד להתחבר למקום העמוק בתת מודע, שבו כלום לא משנה. ואז למה שנרצה לשנות את המציאות? (כי הרי כלום לא משנה) והוא עונה: כי נרצה לשחק במשחק החיים, שבו האדם ממציא לעצמו טוב ורע, ומנסה לשנות את המציאות להיות טובה יותר.

אבל איך זה אפשרי להתחבר ל - 2 הפרספקטיבות בו זמנית? גם לזו שבה כלום לא משנה, וגם לזו בה החיים הם משחק שבו אתה ממציא מה טוב ורע?

לדעתי השכל לא יכול להתחבר ל - 2 הפרספקטיבות בו זמנית, כי ברגע נתון השכל יכול להתמקד רק בדבר אחד.

לכאורה אפשר כשטוב לך תתחבר לפרספקטיבה אחת, וכשרע לך לשנייה, הכל לפי מה שמתאים לך, מה שיעשה לך הכי טוב. אבל לדעתי זה לא שייך פה, כי פה מדובר על מוטיבציה, ולא על מקסום ההרגשה הטובה. איך מי שאין לו בכלל מוטיבציה יכול לרצות לשחק? למה שהוא לא יהיה כל הזמן בפרספקטיבה של "הלא משנה"?

ציטוט: "והאדם, בתת המודע העמוק ביותר שלו, בכלל לא חושב שיש הבדל בין טוב לבין רע. כי בעומק התת מודע, העמוק ביותר של האדם, שם, האדם בכלל לא אכפת לו משום דבר. ושם, האדם בכלל לא יודע שום דבר מוגדר. ושם, האדם בכלל לא מבדיל בין טוב לבין רע. אלא, שברמות חיצוניות יותר של המודעות של האדם, שם, האדם כן יודע להבדיל בין טוב לבין רע. ושם, יש לאדם רצונות שונים ומטרות שונות."

יש פה הנחת יסוד: שבעומק של התת מודע אין הבדל בין טוב ורע, כי אין שם שום דבר מוגדר.

איך יודעים אם זו האמת? האם בכלל ניתן לבדוק דבר כזה?

נטענת הטענה (בדקה 8:57) שאם בן אדם לא מצליח לנהל דיון עם בן אדם אחר, לצורך העניין בפייסבוק - מחוייב שהוא לא יכול לנהל דיון עם עצמו (להתלבט), כלומר, שיש מקומות שיש לו קונפליקט פנימי שהוא לא מצליח לברר ב - 100%.

אני חושב שגם אם הטענה השנייה נכונה באופן כללי (כלומר שלכל אחד יש קונפליקטים פנימיים שהוא לא מצליח לברר ב - 100%), היא לא נובעת בהכרח מהסיבה הנ"ל.

לדוגמא, נניח שיש אדם שאין לו שום קונפליקט פנימי, יכול להיות שהוא לא יצליח לנהל דיון עם אדם אחר, כי לא הכל תלוי בו, אלא גם באדם האחר. לדוגמא אם יש לאדם אחר היגיון שונה, ונניח שהוא לא רוצה שיתקנו לו את ההיגיון - הוא לא יצליח לנהל איתו דיון אפקטיבי. או אם יש לו הנחות יסוד שונות, והוא לא מוכן לשמוע שהם לא נכונות - כנ"ל. או שהאדם השני לא מצליח להבין אותו, לדוגמא שהוא באמת ממש ממש טיפש, ואין לו יכולת הבנה בסיסית - כנ"ל.

מדבר על הגדרה אחת להצלחה: הצלחה היא יחסית לאחרים. כלומר, כל אדם שהוא מוצלח, הוא מוצלח ביחס למישהו אחר.

ואין אפשרות שכולם יהיו מוצלחים במשהו, כי אז הם לא נחשבים מוצלחים מעצם ההגדרה, אלא הם ממוצעים.

לדוגמא אם כולם ירוצה מאה מטר ב - 8 שניות, אז אף אחד לא יהיה אלוף העולם בריצה, אלא כולם יהיו ממוצעים בריצה (אם כי מהירים ביחס לצב).

לדעתי זו לא כל האמת, ויש עוד הגדרות להצלחה מפרספקטיבות שונות.

הגדרה נוספת תהיה שהצלחה היא יחסית לעצמי, לפי ההגדרה הזו אדם מוצלח הוא אדם שהגיע למקסימום שאליו הוא יכול להגיע. ואז גם אם כולם ירוצו מאה מטר ב - 8 שניות (או קרוב לשם, בהנחה שזה האזור של המקסימום שאפשר להגיע לשם) אז כולם יהיו מוצלחים, כי הם הגיעו למקסימום שהם יכולים להגיע אליו.

ואולי יש עוד הגדרות מפרספקטיבות אחרות.

השלמות שאליעד מדבר עליה היא שלמות שאפשר להשייג באמצעות השכל (להבין את המציאות בשלמות). האם זה בכלל אפשרי? נניח האדם החכם ביותר בעולם, נכפיל את החוכמה שלו פי 100, נגיד שיש לו 200000 נקודות אייקיו. האם הוא יוכל להבין את המציאות בשלמות?

כלומר, השאלה היא האם צריך רק להבין את סיבת כל הסיבות ואת העקרונות, או שצריך ממש לדעת את כל מה שיש בעולם, כולל כל המתמטיקה, והפיזיקה, ואיך לשקר כמו ביבי וכו'?

"מימוש הפוטנציאל האישי = שלמות."

"שלמות = לא חסר דבר."

השלמות הזו שהוא מדבר עליה היא בהכרח שלמות יחסית לאותו האדם, ולא שלמות אמיתית.

כי אם ל - 2 אנשים יש פוטנציאל שונה אז מימוש הפוטנציאל (בתקופת זמן מוגבלת של 120 שנה) גם הוא שונה בהכרח, כלומר, הם שניהם מגיעים לשלמות שלהם, אבל השלמות של האחד לא שווה לשל השני.

ובהכרח יש אנשים כאלה (עם פוטנציאל שונה), בגלל הבדלים פיזיים מוחשיים, לדוגמא הפוטנציאל לגובה של הגמד שונה מזה של שחקן הכדורסל שגובהו 2 מטר, וזה משפיע גם על המהירות שלהם, ויש גם הבדלים שכליים, יש אנשים שיש להם אייקיו 10, ויש אנשים עם אייקיו 150. בתקופת זמן מוגדרת של חיים, נניח 120 שנה, יש להם פוטנציאל שונה.

נשאלה השאלה: אם אני אומר "הגוף שלי", ו - "האני" מוגדר כגוף שלי, אז למה שייך להגיד "שלי"?

נשאלה השאלה: אם אני זה הגוף שלי, הרי הוא כל הזמן משתנה, אז האם גם "האני" משתנה כל הזמן?

אם נגדיר את "האני" כסך כל הזכרונות והמחשבות שאגורים בתאים האפורים במוח, ניתן לענות על 2 השאלות.

ולפני שנענה, נשאל שאלה נגדית - האם בלי המוח היינו מישהו? מה היינו שונים מאבן או מטיפה באגם?

ואם אדם היה מאבד את הזיכרון שלו, אפשר לשאול 2 שאלות: 1. אם הוא היה מאבד את כל הזיכרון, כולל היכולת לחשוב (למשל היה נדפק לו המוח). האם גם אז הוא לא היה מאבד את עצמו? ואם האדם נעלם, זה משנה "למי הוא היה שייך" לפני כן? 2. אם הוא היה מאבד חלק מהזיכרון והופך לאדם עם התנהגות שונה לגמרי, האם ניתן להגיד שהוא אותו הבן אדם? האם הוא לא איבד חלק מעצמו?

השאלה הראשונה לא בהכרח רלוונטית, כי שייכות זה מושג בין בני האדם שהומצא לצרכים כלכליים. האם בהקשר הזה התאים האפורים שלי שייכים לי? בהיבט הכלכלי כן, בשאר ההיבטים לא. לצורך הגדרת "האני" אין צורך להסתכל בהיבטים הכלכליים.

ויותר מזה, אפשר להגיד שהגוף הוא חלק חשוב "מהאני", כי אם אדם יהפוך ממכוער ליפה זה יכול להשפיע על "האני" שלו, למרות שבסופו של דבר "האני" הוא רק עניין של המוח, הוא החלק שבלעדיו אין "אני".

ועוד הוכחה שהמושג של שייכות לא רלוונטי, כי אם אני טוען שהשכל הוא הוא "האני", המושג שייכות לא רלוונטי, כי שייכות היא מונח בין 2 אובייקטים שונים, כך שאובייקט לא יכול להיות שייך לעצמו.

והשאלה מראש לא רלוונטית, כי אפשר לשאול את השאלה "למי שייכת התודעה" או "למי שייך האני". כלומר, שייכות (כלכלית) בכלל לא שייך בהקשרים האלה. זה רק לשון בני האדם, ואין הכוונה "שהאני" שלי שייך למישהו מבחינה כלכלית.

והשאלה השנייה גם לא בהכרח רלוונטית, כי זה שהתאים האפורים במוח מתחלפים לא אומר שהמידע שאגור בהם אובד. ובכל זאת, בגלל שהמידע שאגור במוח משתנה כל הזמן (לצורך העניין זכרונות דוהים עם הזמן) אז כן - "האני" משתנה כל הזמן.

הנוסחא (הרצון להתאבד נובע מהרצון לחיות) הזו לא ממש עוזרת. אז מה? מה זה עוזר לדוגמא לבן אדם שלא מוצא משמעות לחיים שלו ורוצה להתאבד? מה זה משנה לו שזה נובע מהרצון שלו לחיות?

הבעיה היא שאליעד בעצמו אומר שהוא אומר דברים סותרים בסרטונים שונים (כאשר ההצדקה לעשות דבר כזה היא בשביל שאנשים יפתחו את השכל, ויראו נושא מכמה פרספקטיבות סותרות שכולם נשמעות הגיוניות).

אז נניח שאדם מקבל מאליעד 2 פרספקטיבות סותרות, ושניהם נכונות, מה הדרך אז להבין (ובאמצעות כך ליישם)?

המשפט "בן אדם אחראי על מה שהוא מרגיש ביחס למציאות" אינו מדוייק בעיניי, אלא המשפט "בן אדם יכול להיות אחראי על מה שהוא מרגיש ביחס למציאות".

ואיך הוא יכול? יש 2 אפשרויות: או שמראש לא אכפת לו ממה שעשו לו, והוא לא צריך לעשות שום מאמץ בשביל "לא לקחת ללב", או שכן אכפת לו, והוא צריך לעשות שימוש בתובנה הזו (שהאחריות היא עליו) ואז צריכים להתקיים 2 דברים: הוא צריך לדעת את התובנה הזו (באופן מודע או לא), והוא צריך להיות מסוגל להשתמש בה (כי לפעמים גם שיודעים משהו בשכל לא עוזר, מכל מיני סיבות).

לגבי ילדים, אפשר לומר בוודאות מוחלטת של 99.9999% שהמשפט הראשון לא נכון (ביחס לאוכלוסייה וביחס למקרה חמור כמו אונס, בהנחה שהילד מספיק מבין ושאכפת לו), כי איזה ילדים מתקיימים בהם 2 התנאים האלה? ואם יש יוצאי דופן אז הם מעידים על הכלל.

ולגבי מבוגרים המשפט הראשון לא נכון באחוז גבוה מהמקרים, כאשר האחוז תלוי בחומרת המעשה, לדוגמא עבור אונס האחוז יהיה יותר גבוה, ועבור קללה האחוז יהיה נמוך משמעותית.

אבל כנראה שאם כל אחד היה יודע את התובנה הזו, האחוז היה יותר נמוך.

אז הכי מדוייק יהיה לומר ש - "שונים נמשכים", או שאנשים נמשכים למה (שהם חושבים) שמשלים אותם.

לדוגמא אדם שקט (יחסית) יכול לחפש את ההפך המוגבר שלו (מאיזו סיבה שלא תהיה, לדוגמא כי הוא רוצה יותר להיפתח), או שהוא יכול לחפש את ההפך המופחת שלו (כלומר אדם יותר שקט ממנו) (מאיזו סיבה שלא תהיה, לדוגמא כי הוא רוצה להיות הדומיננטי במערכת היחסים [ולהישאר שקט יחסית לשאר האוכלוסייה] ).

האם יש סימוכים לכך שרבי נחמן לא היה דתי קלאסי, ולא האמין באלוהים של היהדות?

האם מותר לשכב עם אישה בהריון? הרי זה הוצאת זרע לבטלה, אין סיכוי שהזרע שיוצא ישמש למצוות פרו ורבו.

יש פה סתירה בין 2 המצוות, אלא אם כן ההגדרות של המצוות יותר מסובכות ממה שהם נשמעות.

הסרטון לא עונה על שאלה מרכזית - איך להגיע למסקנה שהדרך להגיע אל האושר היא ע"י הבנת המציאות. מוסבר משהו בסוף, שצריך להבין למה אתה רוצה את הרצונות שלך ולמה יש רע בעולם, אבל זו לא תשובה מלאה.

ובנוסף, נטענת הטענה שבשביל להרגיש טוב, צריך לקחת את הדבר שאתה חושב שהוא הכי רע, ולהגיד שהוא טוב. אבל מי אמר שהדרך הזו נכונה, או ישימה? אני חושב שהיא לא ישימה, כי גם לרע יש משמעות, ואנחנו יכולים לבחור להרגיש רע. לדוגמא אם למישהו מת הילד, הוא לא ירצה להגיד שזה טוב. הוא יבחר לתת להרגיש רע, כדי שהקשר שלו עם הילד לא יאבד ממשמעותו (למרות שבאופן עקיף אפשר לומר שההרגשה הרעה גורמת לנו הרגשה טובה. אבל גם אז ה - "טוב" הוא ביחס להרגשה שלנו, ולא ביחס לזה שזה רע שהילד מת, כי האדם אינו בהכרח אנוכי, ויותר אכפת לו שהילד שלו יחיה מאשר שהוא ירגיש טוב מזה שהוא ירגיש רע על לאבד אותו. לכן האדם הממוצע לא יכול לקבוע "זה טוב שהילד שלי מת").

בתחילת הסרטון נטענה הטענה שיש היגיון בלהתחיל ללמוד את הדברים הגדולים, שהם השורש של הדברים הקטנים, וכך להבין את הדברים הקטנים לעומק. הדוגמאות שהובאו בשביל להדגים את הטענה לא הסתדרו לי - ליצור גרגיר חול מכלום והסוד לחיי אלמוות הם לא דברים קטנים בעיניי, ואם הם דברים קטנים לפי איזושהי הגדרה מסויימת צריך לציין את ההגדרה הזו.

אני מגדיר דבר כקטן (בהקשר הזה), אם הוא מהווה בסיס (או שורש) לדבר אחר, שהוא נחשב לגדול ביחס לקטן. לדוגמא להרים 100 קילו זה דבר גדול, ולכן צריך להתחיל בדבר הקטן, להרים 10 קילו. או בנושא אחר, הדבר הקטן יהיה חיבור, שעליו מבוסס כפל, שעליהם מבוססים מספרים מרוכבים.

לאחר מכן נטענה הטענה שיש דברים קטנים, שבשביל לפתור אותם חייבים קודם כל ללמוד על דברים גדולים, ושתיקון המחשבה הוא אחד מהם, ושתיקון המחשבה הוא הדבר הקשה ביותר בעולם. מהי ההגדרה לקשה בהקשר הזה? איך שאני מבין את זה, את תיקון המחשבה אפשר להשיג ע"י השגת תובנות מסויימות והתרגלות אליהם. האם ניתן לטעון שזה יותר קשה ממדע טילים? באיזה מובן יותר קשה? מבחינת משך הזמן שלוקח להשיג, כמות המאמץ?

סיכום הסרטון:

לגבי סליחה יש שני פרספקטיבות, כלפי חוץ וכלפי פנים:

1) מהפרספקטיבה של כללי המשחק בעולם - לא. אם מישהו פגע בך תצטרך להגיב בהתאם כדי שהוא לא יחזור על ההתנהגות הזו. אם תסלח לו ואז הקשר איתו יעשה לך יותר רע מאשר טוב - מה עשית בזה?

2) מהפרספקטיבה שלך - לא רק שלא צריך לסלוח לו, מלכתחילה לא צריכה להיות סיבה שתסלח לו, כלומר, אתה לא אמור בכלל להרגיש רע. כמו כל סוגי הסבל, יש לך בחירה האם להרגיש טוב או רע.

הסרטון לא עונה על השאלה הבאה: מה עושים כשאתה מייחס משמעות למשהו ולכן בוחר להרגיש רע. במקרה זה, האם יש דבר כזה "לסלוח רק כלפי פנים"? אם אתה סולח כלפי פנים אתה בעצם מבטל את המשמעות, ובוחר לא להרגיש רע, אז זה בעצם מבטל חלק מהמשמעות שיש לך בעולם.

סיכום חלקי (כי בסרטון דובר על נושאים ודקויות רבות) לסרטון:

שינה מורכבת מ - 2 רבדים - פיזי ונפשי. כדי שתוכל להירדם תצטרך שגם הגורם הפיזי יאפשר וגם הגורם הנפשי. ואי אפשר להירדם ע"י רק אחד מהם. לצורך העניין אם בן אדם עייף (גורם פיזי), ברגע שלא יהיה לו משנה מהעולם (הגורם הנפשי) - הוא יירדם.

בסוף הסרטון דנו בנושא הבא: אדם שיש לו דאגה מסויימת, וכדי להיפתר ממנה הוא מבטל אותה - מחליט שהיא לא משנה לו (כי בלי זה הוא לא יהיה מסוגל להירדם, כי הדאגה תעסיק אותו), היא תמשיך לו לשנות לו גם כשהוא יתעורר. לדוגמא אדם שיש לו ראיון עבודה, והוא מחליט שזה לא משנה לו (באמת, אחרת הוא לא היה מצליח להירדם), הוא יכול גם לאחר לראיון עבודה כי זה באמת לא משנה לו.

השאלה שלי היא כזו - אם בשביל לישון אדם יותר מצב שלא משנה לו מכלום, הוא בהכרח גם מאבד את המשמעות בחיים, כי כלום לא משנה לו. אז האם אפשר ליצור מצב שבו מצד אחד אפשר לישון בשקט (הכוונה בלי טריקים של שינה אלא באמת להיות עם שקט נפשי ורוגע ו - "חוסר אכפתיות"), ומצד שני יש טעם ומשמעות לחיים?

תשובה אחת היא מצד האחדות - אם בן אדם מבין שמצד אחד כלום לא משנה מצד האמת, ומצד שני זה כן משנה לו, ו - 2 הפרספקטיבות אמת אפילו שהם סותרות (ואז הוא לא באמת יאחר לראיון עבודה, כי זה כן חשוב לו מפרספקטיבה אחת, בעוד הפרספקטיבה האחרת רק עוזרת לו לישון).

הסרטון טוען טענה שנשמעת מגוחכת, וקיצונית - שאין טיפת אמת בשום ארגון (פרטי או ציבורי). האם יש הסבר או הוכחה לדבר?

מה בדבר דוגמאות נגדיות: מערכת הביטחון הישראלית שומרת על ישראל. בוודאי יש שם הרבה שחיתות (כספי ציבור שלא הולכים לביטחון אלא על שטויות, או יותר גרוע לאנשים פרטיים) אבל האם זה שקר שהיא מצליחה לשמור על ישראל? בעיניי לא. יש לישראל הרבה אויבים ומה שמרתיע אותם זה מערכת הביטחון. כנ"ל כל מערכת ציבורית בישראל (החינוך, הבריאות, התחבורה וכו'. כולם מלאות שחיתות ושקרים, אבל לטעון שהכל שקרים?), וכל מערכת פרטית בישראל (שמרוויחה כסף בשביל שירות כלשהו. אם השירות היה שקרי, למה אנשים משלמים עליו כסף? אפשר להגיד שהשירות עצמו מיותר והאדם לא באמת צריך אותו, אבל גם את זה אי אפשר להגיד על כל השירותים, לדוגמא שירותי רפואה).

המסקנה של הסרטון היא לא שהתמדה רעה, אלא "התמדה על אוטומט היא רעה", וצריך לעצור ולחשוב כל כמה זמן.

לא אהבתי את הטענה הראשונה (שאליעד רוצה ללמד אנשים לשקר כדי שהם יפתחו את השכל).

לפתח את השכל זה לא בהכרח דבר טוב, כלומר, יש אנשים שהיה עדיף אם השכל שלהם לא היה מפותח. ואם האדם מפתח את השכל רק בשביל לרמות אנשים, זה מעיד על הכוונות שלו. שורה תחתונה זה יכול לגרום הרבה רע.

עם הטענה השנייה (שכדאי ללמוד לשקר - כדי שלא ישקרו אותך ושלא תשקר את עצמך) אני מסכים.

בכל מקרה, רמאים יהיו גם בלי שאליעד ילמד אותם איך לרמות, אז כנראה שטוב שיש את התכנים האלה (כי הטוב מתקזז עם הרע שבכל מקרה יהיה).

אני מסכים עם הרעיון של תמיד לבדוק מה האמת, גם אם אתה בטוח שאתה יודע מה האמת (כי אולי ההיגיון שלך לא הגיוני, ואם תאתגר אותו תופתע לגלות שתמיד טעית). אבל כמו שיש ברעיון גרעין של אמת יש בו גם גרעין של שקר, כי באופן מעשי יש גבול לכמה אפשר לחקור (בהיבט של ניהול זמן. כי לכאורה ע"פ האלגוריתם הנ"ל ניתקע בלופ אינסופי וזה יעסיק אותנו כל החיים ואם נגזים גם לא נוכל גם לאכול ולישון). כלומר, צריך להיות שלב, נקודת ייחוס, שבו אתה מאמין להיגיון של עצמך. ואין הכוונה שאתה יודע בוודאות שאתה צודק, אלא שאתה צודק ביחס למגבלות ולשכל שלך (שזו גם המטרה של אליעד לפי מה שהוא אומר בסרטון - לגרום לכולם להבין שאין דבר כזה אמת מוחלטת [ע"י זה שהוא אומר סתירות וכל צד נשמע הגיוני] ולצאת מהשכל).

סיכום הסרטון:

אדם שאין לו מושג מה זה סקס (לדוגמא ילד) רואה אנשים עושים סקס. האם הוא יבין מה הם עושים? או את ההיגיון של מה שהם עושים?

כמובן בן אדם בוגר יבין מה ההיגיון בלעשות סקס. אבל השאלה היא מה ההיגיון בזה שאתה מבין מה ההיגיון בזה?

התשובה של אליעד היא שהמשמעות של סקס נגזרת מהמשמעות שהאנשים נותנים לפעולה הזו.

אליעד טוען בסרטון שהסיבה שאנשים עושים את הפעולה הזו היא לא בגלל שיש לה משמעות. לאחר מכן הוא משווה את זה לאכילה, שם אדם מכניס מזון כדי לשרוד, ולכן יש משמעות לפעולה.

לכן אם יהיה טרנד עולמי שבסקס עושים משהו אחר לחלוטין - זה יהיה הסקס.

אני לא מסכים עם הטענה.

לדעתי לסקס יש משמעות מעבר להנאה - התרבות, וזה חשוב להישרדות של המין באותה המידה שלאכול חשוב להישרדות של הפרט.

לכן סביר לחשוב שהסקס הוא תוצר אבולוציוני שבלעדיו בעלי חיים לא יתרבו. לכן יש לנו דחף חזק לקיים סקס תוך הבטחה לסיפוק גדול. כלומר, ההנאה היא רק תוצר לוואי שנוצר מהמשמעות הראשונית - התרבות.

בנוסף, איך האדם למד איך להתרבות? לכאורה אפשר לטעון שכל אחד למד איך לעשות סקס כי הוא למד מאחרים. אז איך האדם הראשון למד לעשות סקס? ממי הוא למד? ואיך כל החיות יודעות איך לעשות סקס? אפילו חיות שלא ראו אף פעם איך עושים סקס, לצורך העניין טיגריס, שנפרד מאימא שלו אחרי שהוא לומד לצוד, ובאיזשהו שלב הוא מחפש נקבה ומתרבה איתה. ולא רק שהוא יודע בלי ללמוד, הוא גם עלול להילחם עד מוות בטיגריס אחר, מה שמראה עד כמה העניין חשוב לו.

ואיך זה יכול להיות שעוברים נצפו מאוננים ברחם? הרי הם בטוח לא למדו מצפייה באף אחד. הם חיים בבועה. המדע טוען שיש להם אינסטינקטים שטבועים בהם.

ובלי קשר לזה, לדעתי לא ניתן להחליף את הסקס, תמיד יהיו מעורבים שם האיברים הידועים שקשורים להנאה המינית, והסיבה היא שיש שם קולטנים שקשורים בזה. כלומר, כן יש לפעולה משמעות, והיא נגזרת ממבנה גוף האדם.

הערות על הסרטון:

1) בסרטון טוענים שמשמעות החיים היא להיות אדם שלם, ומשיגים זאת ע"י מילוי הרצונות. אבל זו משימה לא ישימה, כי לא משנה כמה תרגיש טוב אף פעם לא תהיה מרוצה (כלומר תמיד יהיו לך עוד רצונות), כך שאי אפשר להיות שלם מהבחינה הזו. אז משמעות החיים אינה ישימה? אבל אם אתה מסתכל מהפרספקטיבה השנייה ששה את המציאות במרכז (במקום את האדם במרכז) אז זה כן מסתדר - האדם צריך לשאוף להיות שבע רצון מהמציאות - להיות שמח בחלקו. זה נשמע לי יותר ישים.

2) נאמר בסרטון המשפט "אכל בשמחה לחמך ושתה בלב - טוב יינך" כמשפט שכוונתו להגיד שמטרת החיים שיהיה לך טוב. אבל יש למשפט הזה הרבה פירושים, חלקם שונים מזה. יש לשים לב שהמשפט נכתב בידי שלמה, כלומר, בן אדם מאמין, שכתב משפטים כנראה באיזשהו הקשר ליהדות (להלן קישור עם מספר פירושים: https://www.mgketer.org/tanach/33/9/7. הפירוש הנפוץ ביותר אומר שהמשפט הנ"ל נאמר בתנאי שאתה הולך בדרכיו של הקב"ה, ואז הוא נותן לך שלווה ומנוחה, ואילו אם אתה רשע עליך לדאוג על חטאיו).

סיכום הסרטון (עם כמה הוספות שלי):

פירוש המילה משמעות - ערך גבוה. חשיבות. יתרון.

פירוש המילה מטרה - תכלית. יעד. משהו שרוצים בהשגתו.

פירוש המושג מטרת החיים (או משמעות החיים) - מה המטרה שלשמה אני חי?

משמעות החיים היא להיות אדם שלם (או מאושר).

אדם שלם הוא אדם ללא חיסרון (שלא חסר לו כלום).

מה הכוונה בחסרון - חסר לך משהו אז אתה רוצה אותו.

במילים אחרות, אדם ששבע רצון מהמציאות, כלומר, המציאות מושלמת בעיניו, או במילים אחרות הביטוי הידוע "שמח בחלקו" (הפרספקטיבה הזו לא מעמידה את האדם במרכז אלא את המציאות).

במילים אחרות, משמעות החיים היא להפוך לאדם שלא חווה חסרונות.

דרך אחת להגיע לכך היא ע"י מילוי הרצונות (הדוניזם), ודרך שנייה היו ביטול הרצונות (סגפנות - אתה נלחם ברצונות כדי להיפטר מהם).

הבעיה היא שלא משנה כמה טוב יהיה לך אף פעם לא תהיה מרוצה, כלומר, אי אפשר באמת לספק את כל הרצונות ולהיות מושלם.

כדי להבין מה הרצונות שלך, אתה חייב להגדיר לעצמך מה טוב ומה רע (ההגדרה יכולה להשתנות מאדם לאדם, כי אין טוב ורע מוחלטים. לכן לדוגמא אדם יכול להחליט שהוא שהוא נהנה מדבר מסויים - כי ככה). לדוגמא אם המטרה שלך היא לחיות כמה שיותר זמן, אז להיות בריא זה טוב. ואם יש לך מטרה הפוכה, אז להיות בריא זה רע. ואם אין לך את המטרה הזו, אז להיות בריא זה לא טוב ולא רע.

לדוגמא אחד שמרגיש ריקנות - בשביל להרגיש שלם צריך לפעול כדי להרגיש מילוי. כך כל דבר שחסר לו משהו אחד - צריך לפעול על מנת להשיג את ההפך.

למיטב הבנתי, המסקנה של הסרטון היא שאדם שחקר צריך להגיע למסקנה שכשרע לו זה חסר משמעות וכשטוב לו יש לזה משמעות, כי הוא בוחר לתת לזה משמעות.

הסרטון לא מסביר איך הגענו למסקנה הזו. ללא ספק זו מסקנה בריאה, אבל האם זו האמת? למה כשטוב לו יש לזה משמעות? מה המשמעות?

הנה הסבר שאני מציע:

1.אין טוב ורע מוחלטים (אלא רק יחסיים), כי על כל דבר שנתפס כטוב אפשר לשאול למה הוא טוב, ולקבל תשובה כי כך וכך, ואז אפשר לשאול על הכך וכך למה הוא טוב, עד שבשלב מסוים האדם לא יוכל לענות. וכן להפך על כל דבר רע אי אפשר להוכיח שהוא רע. הדברים שמקובל להגיד עליהם שהם טובים או רעים זה בהתאם לשטיפת המוח של התרבות הנוכחית (המערבית) שמגדירה לנו מה טוב ומה רע, ומה לרצות ואיך לחיות וכו'. כלומר, התרבות מכתיבה לנו כללים, מעין אקסיומות (כי כאמור אין להם היגיון כי אין טוב ורע מוחלטים), שמהם נגזרים כל מיני חוקים. לכן אומרים שהמוסר הוא יחסי לתקופה. בגלל שאין טוב ורע מוחלטים, אין גם משמעות מוחלטת (דברים שנתפסים כמשמעותיים הם גם יחסיים לרוח התרבות והתקופה). כך ניתן להגיע למסקנה הראשונית של הסרטון - לא משנה אם נרגיש טוב או רע - זה חסר משמעות.

2.הערה: בתור בן אדם שהתחנך לערכים של התרבות אני חושב שטוב שיש את המוסר היחסי הזה, כי הוא מונע כאוס. לצורך העניין אם לא היו מגדירים בתרבות שזה רע לרצוח ולגנוב וכו' (ע"ס הכלל מה ששנוא עליך על תעשה לחבריך, או מה שאתה לא רוצה שיעשו לך ולקרובים לך אל תעשה לאחרים), היה פה ג'ונגל ואנשים היו מתנהגים הרבה יותר גרוע מחיות, כי יש להם יותר שכל ותאוות, ובסופו של דבר המין האנושי עלול להיכחד. כמובן ההערה בערבון מוגבל כי מה שאני או כל אחד אחר תופסים כטוב אינו טוב מוחלט (ניתן לשאול אולי עדיף שהמין האנושי ייכחד).

3.אנחנו חיים בעולם פיזי, שיש בו רגשות. ברגע נתון אדם יכול להרגיש טוב, רע, או שילוב כלשהו של שניהם, או אף אחד מהם. בדרך הטבע, כל אדם שואף למקסם את העוצמה של ההרגשה הטובה ואת משך הזמן שלה (וכן לצמצם את הסבל). אם לא הוא לא בן אדם אלא מלאך, או שהוא לגמרי משוגע, ששניהם לא דברים טבעיים, והרוב לא כאלה. לכן לדוגמא אנשים מעדיפים לאכול אוכל שטעים להם מאשר אוכל שמגעיל אותם (אלא אם כן לצורך העניין הם נהנים מאוכל שמגעיל אותם, אבל גם אז המטרה שלהם היא להרגיש טוב).

4.מאחר ויש לנו אינטרס להרגיש טוב, שווה לנו להגיע למסקנה של הסרטון, שהיא: אם רע לנו - זה חסר משמעות (וזו המסקנה המתבקשת ע"פ סעיף 1), ואם טוב לנו אז מצוין אין מה להתעסק בזה (כי אם נתעסק בזה זה עלול לדכא אותנו, ע"פ סעיף 1). אבל איך נגיע למסקנה הזו? הרי החלק השני של המסקנה אינו הגיוני, שהרי גם אם נרגיש טוב אין לזה משמעות.

5.לכן אנחנו צריכים להתנהג כמו התרבות המערבית. כמו שהיא המציאה כללים על כל בני חסותה, וקבעה מה טוב ומה רע, גם אותו אדם ימציא לעצמו אקסיומות, ויגדיר לעצמו מה טוב ומה רע (טוב ורע יחסיים לעצמו), בהתאם למה שיגרום לו למקסם את ההנאה שלו בעולם הזה. ההיגיון מאחורי השיטה הזו (של להגדיר לעצמי את הטוב ואת הרע) מתבסס על דרך הטבע שמוזכרת בסעיף 3.

6.כך ניתן להגדיר את האקסיומה הבאה: אם הגוף והמוח מרגישים טוב - זה הטוב המוחלט עבורי, ולכן אני צריך לשאוף לכך (לא באמת מדובר על טוב מוחלט, אלא מה שאני מגדיר כטוב). הערה: מדובר רק על הנאות שלא יכולות להזיק לך, לצורך העניין אם מדובר בהנאה רגעית שע"פ הניסיון שלך או של אחרים היא עלולה להזיק לך - היא לא חלק מהאקסיומה.

7.ואם הגוף והמוח מרגישים רע - זה לא משנה, כי אין שום אקסיומה שאומרת שהרגשה "רעה" של הגוף היא רעה, כי כאמור אין דבר כזה טוב ורע מוחלטים. וכך בעצם משתחררים מההרגשה שחייבים להרגיש טוב ולא רע, וכשהמרדף נפסק ממילא מרגישים יותר טוב.



קבל את הספרים המומלצים עבורך שיביאו גם לך הצלחה ואושר אמיתיים בכל תחומי החיים!
לזמן מוגבל!     👈1 ב 150  👈4 ב 400     📞 050-3331-331    שליח עד אליך - בחינם!
הצלחה אהבה וחיים טובים - הספר על: איך להתמודד עם דיכאון ותחושות רעות? איך להתמודד עם גירושין? איך לחשוב בחשיבה חיובית? איך לגרום למישהו לאהוב אותך? איך להיות מאושר ושמח? איך להצליח בראיון עבודה? איך לשכנע אנשים ולקוחות? איך לשנות תכונות אופי? איך לשתול מחשבות? איך להצליח בדיאטה ולשמור על המשקל? איך לדעת איזה מקצוע מתאים לך? איך לפתח יכולות חשיבה? איך ליצור אהבה? איך להצליח בזוגיות? איך לקבל החלטות? איך לטפל בהתנגדויות מכירה? איך לפתח חשיבה יצירתית? איך לדעת אם מישהו מתאים לך? איך למכור מוצר ללקוחות? איך למצוא זוגיות? איך להאמין בעצמך? איך להשיג ביטחון עצמי? איך לנהל את הזמן? איך להעביר ביקורת בונה? איך להעריך את עצמך? איך להיגמל מהימורים? איך להתמודד עם אובססיות והתמכרויות? איך ליצור מוטיבציה ולהשיג מטרות? איך לעשות יותר כסף? איך לחנך ילדים? איך לפרש חלומות? איך לשפר את הזיכרון? איך לא להישחק בעבודה ועוד...



שקט נפשי אמיתי - הספר על: איך להתמודד עם הזיות / דמיונות שווא / פרנויות / סכיזופרניה / הפרעת אישיות גבולית? איך להתמודד עם לחץ? איך להתמודד עם חלומות מפחידים וסיוטים בשינה? איך להתמודד עם התקפי חרדה ופאניקה? איך להתמודד עם טראומה ופוסט טראומה? דיכאון? איך להתמודד עם מאניה דיפרסיה ועם מצבי רוח משתנים? איך לשכוח אקסים ולא להתגעגע? איך להתמודד עם אהבה אובססיבית? איך להתמודד עם רגשות אשם ושנאה עצמית? מועקות נפשיות וייאוש? איך להתמודד עם הפרעות קשב וריכוז? איך להתמודד עם הפרעות התנהגות אצל ילדים? איך להשיג איזון נפשי? איך להתמודד עם עצבות? איך להתמודד עם ביישנות וחרדה חברתית? איך להתמודד עם בדידות? כעס ועצבים? איך להתמודד עם שמיעת קולות בראש? איך להתמודד עם חרדות ופחדים של ילדים? איך להתמודד עם בעיות ריכוז והפרעת קשב וריכוז? איך להתמודד עם תסמינים של חרדה? איך להתמודד עם OCD / הפרעה טורדנית כפייתית / אובססיות / התנהגות כפייתית? איך להתמודד עם כל סוגי הפחדים והחרדות שיש? איך להתמודד עם פחד קהל ופחד במה / פחד להתחיל עם בחורות / פחד להשתגע / פחד לאבד שליטה / חרדת נטישה / פחד מכישלון / פחד מוות / פחד ממחלות / פחד לקבל החלטה / פחד ממחויבות / פחד מבגידה / פחד מיסטי / פחד ממבחנים / חרדה כללית / פחד לא ידוע / פחד מפיטורים / פחד ממכירות / פחד מהצלחה / פחד לא הגיוני ועוד? איך להתמודד עם אכזבות ועוד...



להיות אלוהים, 2 חלקים - הספר על: למה יש רע וסבל בעולם? מי ברא את אלוהים? מה יש מעבר לשכל וללוגיקה? מה יש מעבר לזמן ולמקום? האם הכל אפשרי? בשביל מה לחיות? איך נוצר העולם? האם יש חיים מחוץ לכדור הארץ ויקומים מקבילים? למה חוקי הפיזיקה כפי שהם? מהי תכלית ומשמעות החיים? האם יש נשמה וחיים אחרי המוות? איך להיות הכי חכם בעולם? האם יש או אין אלוהים? למה העולם קיים? האם יש אמת מוחלטת? האם יש בחירה חופשית? האם אפשר לדעת הכל? איך נוצר העולם? האם יש משמעות לחיים? מה המשמעות של החיים? למה יש רע בעולם? האם באמת הכל לטובה? איך להיות מאושר? איך להנות בחיים? אולי אנחנו במטריקס? איך נוצרים רצונות / מחשבות / רגשות? האם לדומם יש תודעה? האם יש הבדל בין חלום למציאות? איך להשיג שלמות ואושר מוחלט? האם המציאות היא טובה או רעה? למה לא להתאבד ועוד...
לפניך חלק מהנושאים שבאתר... מה מעניין אותך?
   



האתר www.EIP.co.il נותן לך תכנים בנושא מאמן זוגי, מטפל אישי, מאמן אישי לחיים ועוד אלפי תכנים נוספים, על כל נושאי החיים - ללא הגבלה! לקביעת פגישה אישית / ייעוץ טלפוני אישי / הזמנת הספרים - צור/י עכשיו קשר: 050-3331-331
© כל הזכויות שמורות לאתר www.EIP.co.il בלבד!
מומלץ ביותר, לצטט תוכן מהאתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
האתר פותח על ידי אליעד כהן
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 28_03_2024 השעה 10:34:40 - wesi1