למה סוגרים מחלקות קורונה ומהו השקר של אסטרטגיית יציאה ממשבר הקורונה?

הרצאה זו מתארת את תפיסתו של אליעד כהן בנוגע למשבר הקורונה והשפעתו על הציבור ועל מערכת הבריאות. הוא מציין את שורת השקרים שמציב הממשל בסוגיית הקורונה, ומעלה שאלות משמעותיות לגבי ההתנהלות מול המגפה.

הוא מתחיל בכך שלדבריו, הקורונה לא נעלמה והיא תישאר בעתיד, גם אם תימצא תרופה או חיסון. לדבריו, סגר הקורונה לא היה בהכרח צעד מחויב, אלא היה ממניעים של מניעת קריסה של מערכת הבריאות. הבעיה, הוא טוען, היא שמהרגע שהממשלה ידעה על הקורונה, היא לא נערכה מספיק למגפה, לא חיזקה את מערכת הבריאות ולא השקיעה במכונות הנשמה ובציוד רפואי.

בהמשך, אליעד טוען כי אם באמת מטרת הסגר הייתה לשמור על מערכת הבריאות, היה צריך להיערך מראש ולחזק את המערכת מבלי לבצע סגר כלכלי יקר. במקום זאת, המדינה לא עשתה את הצעד המתבקש, והשקיעה בהוצאות גבוהות על הסגר עצמו, במקום להשקיע במערכת הבריאות מראש.

אליעד מעלה את השאלה המרכזית של סגירת מחלקות הקורונה, תוך שהוא מציין את האבסורד בכך שזו נראית כצעד לא עקיב, שכן אם המגפה לא נגמרה והקורונה עדיין מסוכנת, איך סוגרים מחלקות שמיועדות לטיפול בחולים? מהו ההיגיון מאחורי צעד זה, כאשר מצד שני המדינה עדיין שומרת על סגר?

בהמשך, הוא מציין את הצביעות של המנהיגים הפוליטיים, וטוען כי הם מנצלים את המשבר לצורך מטרות פוליטיות. הוא מצביע על כך שביבי נתניהו, ראש ממשלת ישראל, והפקידים המובילים, כמו מנכ"ל משרד הבריאות, פועלים מתוך מניעים של שליטה פוליטית ולא מתוך דאגה אמיתית לבריאות הציבור.

בנוסף, אליעד מציע פתרון הגיוני יותר - אם הסגר באמת נועד להגן על מערכת הבריאות, אזי על הממשלה להשקיע עוד יותר במערכת הבריאות במקום להטיל סגר שמביא לנזקים כלכליים עצומים.

לסיכום, אליעד סבור כי הציבור נשאב לבלגן שנוצר סביב הקורונה, ושפעולות הממשלה בנושא היו לא הגיוניות ומבוססות על אינטרסים פוליטיים, ולא על בריאות הציבור.