1:58האם אני מרגיש רק רע? האם אני מרגיש טוב? יכול להיות יותר רע, יכול להיות יותר גרוע, האם אני רוצה משהו? האם אני לא רוצה שום דבר? הכל אבוד, דיכאון קיצוני
האם באמת הכל רע, או שיש משהו טוב בחיים?
אליעד כהן מסביר שאנשים רבים מתלוננים ואומרים: "אני מרגיש רק רע, כל החיים שלי הם סבל מתמשך, הכל נראה לי רע מאוד ואין שום דבר שאני רוצה או נהנה ממנו". אך הוא מבהיר, שגם מי שטוען שהכל רע לו, עדיין לא הגיע למצב הכי גרוע האפשרי. הוא מביא כדוגמה אדם שאומר שהוא לא רוצה שום דבר, ושאין שום דבר שמושך או מעודד אותו בחיים. במקרה כזה אליעד מציע לשאול את אותו אדם שאלה קיצונית: "אם אתה לא רוצה שום דבר ולא אכפת לך משום דבר, האם תהיה מוכן שישרפו אותך באש?". כמעט תמיד התשובה תהיה שלילית. ולמה? כי למרות שהאדם טוען שאין שום דבר טוב בחייו, הוא עדיין רוצה להימנע מסבל גדול יותר.
הרעיון המרכזי שאליעד כהן מעלה כאן הוא שגם כאשר נדמה לנו שאנחנו בנקודה הנמוכה ביותר של הסבל, תמיד אפשר לדמיין מצב גרוע יותר. כלומר, תמיד יש לנו דברים שעדיין טובים יחסית, גם אם קשה לנו לראות זאת. הוא נותן דוגמה נוספת: "נניח שהכל אצלך רע מאוד, אבל אפשר להוסיף על זה כאב ראש, אפשר להוסיף לך כריתת רגליים, אפשר להוסיף לך סבל נוסף. האם היית רוצה את זה?" ברור שלא. זה אומר שיש דברים במצבך הנוכחי שאתה עדיין מרוצה מהם, גם אם אתה לא מודע לכך.
למה אנחנו מתמקדים ברע ומתקשים לראות את הטוב?
אליעד כהן ממשיך ואומר שאנשים שמתלוננים על כך שהכל רע אצלם בחיים, לעיתים קרובות מתעלמים מכך שיכול להיות הרבה יותר גרוע. זו אינדיקציה לכך שיש נקודות טובות מסוימות בחייהם. כאשר אדם אומר "אני לא רוצה להרגיש יותר רע", הוא למעשה אומר שהוא מעדיף את מצבו הנוכחי על פני מצב גרוע יותר. מכאן נובע שברמה מסוימת הוא מרוצה מהמצב הקיים, לפחות בהשוואה למצב גרוע יותר.
אליעד מדגיש שבאופן פרדוקסלי, עצם הפחד שלנו מלהגיע למצב גרוע יותר חושף את העובדה שיש לנו עדיין רצונות מסוימים ושיש לנו דברים שאנחנו מעריכים אותם. הוא מוסיף שבכל פעם שאנחנו אומרים לעצמנו "אני לא רוצה שיהיה לי רע יותר", אנו בעצם אומרים "יש לי דברים שטובים לי, ואני רוצה לשמור עליהם". לכן, אדם שחושב שהוא לא רוצה כלום, לא באמת מבין את מצבו לעומק, כי תמיד יש דברים שהוא כן רוצה, גם אם הוא לא מודע להם.
האם אפשר באמת לא לרצות שום דבר?
אליעד כהן טוען שאין באמת מצב שאדם לא רוצה כלום. אפילו מי שנמצא בדיכאון קיצוני ואומר "אני לא רוצה כלום" או "הכל אבוד", עדיין מעדיף להימנע מכאב נוסף. לדוגמה, אדם שאומר שהכל אצלו רע, לא ירצה שיכאב לו יותר, לא ירצה שיהיה לו רע יותר. ברגע שהוא מביע העדפה כלשהי, גם אם ההעדפה היא רק שלא יקרה משהו שלילי נוסף, זה מוכיח שהוא עדיין רוצה משהו.
לכן, אליעד מציע לאדם לבחון את מצבו בעיניים אובייקטיביות: הוא ממליץ לחשוב על מצבים גרועים יותר ולראות מה עדיין טוב במצב הנוכחי. על ידי התבוננות כזאת, האדם יכול לגלות שלא הכל רע כפי שנדמה לו, ושעדיין יש נקודות אור וטוב בחייו, גם אם הוא לא שם לב אליהן.
האם דיכאון קיצוני פירושו שאין רצונות?
בהמשך, אליעד מסביר את המנגנון הפסיכולוגי שמאחורי דיכאון קיצוני: אנשים בדיכאון חושבים שהם איבדו את כל הרצונות שלהם, אך במציאות, הם עדיין שואפים להימנע מרע גדול יותר. עצם הרצון שלא יהיה גרוע יותר מוכיח שהם עדיין בעלי רצונות מסוימים, ולכן יש עדיין משהו חיובי בחייהם.
אליעד מסביר שמי שמרגיש דיכאון קיצוני צריך לשאול את עצמו את השאלות הבאות:
איך יוצאים מהתחושה ש"הכל אבוד"?
לסיכום, אליעד כהן ממליץ על שינוי בתפיסת המציאות. אדם שמרגיש ש"הכל אבוד" צריך להתחיל לזהות ולשים לב לדברים קטנים וטובים בחייו, דברים שהוא לא שם לב אליהם כי הוא שקוע במחשבות השליליות. על ידי התמקדות בדברים הקטנים, כגון העובדה שאינו מרגיש כאב פיזי חמור, העובדה שיש לו עדיין יכולת לנשום, ללכת או לחשוב - הוא יוכל להתחיל להעריך את חייו מחדש.
אליעד מדגיש שהשינוי מתחיל בשינוי החשיבה, בתובנה העמוקה שהמציאות לעולם אינה רק שחורה או רק לבנה, אלא שילוב של גוונים שונים. כאשר אדם מתחיל לראות את הגוונים הללו, הוא יכול לצאת מהתחושה הקיצונית של "הכל רע".
אליעד כהן מסביר שאנשים רבים מתלוננים ואומרים: "אני מרגיש רק רע, כל החיים שלי הם סבל מתמשך, הכל נראה לי רע מאוד ואין שום דבר שאני רוצה או נהנה ממנו". אך הוא מבהיר, שגם מי שטוען שהכל רע לו, עדיין לא הגיע למצב הכי גרוע האפשרי. הוא מביא כדוגמה אדם שאומר שהוא לא רוצה שום דבר, ושאין שום דבר שמושך או מעודד אותו בחיים. במקרה כזה אליעד מציע לשאול את אותו אדם שאלה קיצונית: "אם אתה לא רוצה שום דבר ולא אכפת לך משום דבר, האם תהיה מוכן שישרפו אותך באש?". כמעט תמיד התשובה תהיה שלילית. ולמה? כי למרות שהאדם טוען שאין שום דבר טוב בחייו, הוא עדיין רוצה להימנע מסבל גדול יותר.
הרעיון המרכזי שאליעד כהן מעלה כאן הוא שגם כאשר נדמה לנו שאנחנו בנקודה הנמוכה ביותר של הסבל, תמיד אפשר לדמיין מצב גרוע יותר. כלומר, תמיד יש לנו דברים שעדיין טובים יחסית, גם אם קשה לנו לראות זאת. הוא נותן דוגמה נוספת: "נניח שהכל אצלך רע מאוד, אבל אפשר להוסיף על זה כאב ראש, אפשר להוסיף לך כריתת רגליים, אפשר להוסיף לך סבל נוסף. האם היית רוצה את זה?" ברור שלא. זה אומר שיש דברים במצבך הנוכחי שאתה עדיין מרוצה מהם, גם אם אתה לא מודע לכך.
למה אנחנו מתמקדים ברע ומתקשים לראות את הטוב?
אליעד כהן ממשיך ואומר שאנשים שמתלוננים על כך שהכל רע אצלם בחיים, לעיתים קרובות מתעלמים מכך שיכול להיות הרבה יותר גרוע. זו אינדיקציה לכך שיש נקודות טובות מסוימות בחייהם. כאשר אדם אומר "אני לא רוצה להרגיש יותר רע", הוא למעשה אומר שהוא מעדיף את מצבו הנוכחי על פני מצב גרוע יותר. מכאן נובע שברמה מסוימת הוא מרוצה מהמצב הקיים, לפחות בהשוואה למצב גרוע יותר.
אליעד מדגיש שבאופן פרדוקסלי, עצם הפחד שלנו מלהגיע למצב גרוע יותר חושף את העובדה שיש לנו עדיין רצונות מסוימים ושיש לנו דברים שאנחנו מעריכים אותם. הוא מוסיף שבכל פעם שאנחנו אומרים לעצמנו "אני לא רוצה שיהיה לי רע יותר", אנו בעצם אומרים "יש לי דברים שטובים לי, ואני רוצה לשמור עליהם". לכן, אדם שחושב שהוא לא רוצה כלום, לא באמת מבין את מצבו לעומק, כי תמיד יש דברים שהוא כן רוצה, גם אם הוא לא מודע להם.
האם אפשר באמת לא לרצות שום דבר?
אליעד כהן טוען שאין באמת מצב שאדם לא רוצה כלום. אפילו מי שנמצא בדיכאון קיצוני ואומר "אני לא רוצה כלום" או "הכל אבוד", עדיין מעדיף להימנע מכאב נוסף. לדוגמה, אדם שאומר שהכל אצלו רע, לא ירצה שיכאב לו יותר, לא ירצה שיהיה לו רע יותר. ברגע שהוא מביע העדפה כלשהי, גם אם ההעדפה היא רק שלא יקרה משהו שלילי נוסף, זה מוכיח שהוא עדיין רוצה משהו.
לכן, אליעד מציע לאדם לבחון את מצבו בעיניים אובייקטיביות: הוא ממליץ לחשוב על מצבים גרועים יותר ולראות מה עדיין טוב במצב הנוכחי. על ידי התבוננות כזאת, האדם יכול לגלות שלא הכל רע כפי שנדמה לו, ושעדיין יש נקודות אור וטוב בחייו, גם אם הוא לא שם לב אליהן.
האם דיכאון קיצוני פירושו שאין רצונות?
בהמשך, אליעד מסביר את המנגנון הפסיכולוגי שמאחורי דיכאון קיצוני: אנשים בדיכאון חושבים שהם איבדו את כל הרצונות שלהם, אך במציאות, הם עדיין שואפים להימנע מרע גדול יותר. עצם הרצון שלא יהיה גרוע יותר מוכיח שהם עדיין בעלי רצונות מסוימים, ולכן יש עדיין משהו חיובי בחייהם.
אליעד מסביר שמי שמרגיש דיכאון קיצוני צריך לשאול את עצמו את השאלות הבאות:
- האם באמת אין שום דבר שאני מעדיף?
- האם הייתי מוכן להרגיש עוד יותר גרוע ממה שאני מרגיש עכשיו?
- אם אני מפחד ממצב גרוע יותר, האם זה לא אומר שיש עדיין משהו בחיים שלי שטוב לי?
איך יוצאים מהתחושה ש"הכל אבוד"?
לסיכום, אליעד כהן ממליץ על שינוי בתפיסת המציאות. אדם שמרגיש ש"הכל אבוד" צריך להתחיל לזהות ולשים לב לדברים קטנים וטובים בחייו, דברים שהוא לא שם לב אליהם כי הוא שקוע במחשבות השליליות. על ידי התמקדות בדברים הקטנים, כגון העובדה שאינו מרגיש כאב פיזי חמור, העובדה שיש לו עדיין יכולת לנשום, ללכת או לחשוב - הוא יוכל להתחיל להעריך את חייו מחדש.
אליעד מדגיש שהשינוי מתחיל בשינוי החשיבה, בתובנה העמוקה שהמציאות לעולם אינה רק שחורה או רק לבנה, אלא שילוב של גוונים שונים. כאשר אדם מתחיל לראות את הגוונים הללו, הוא יכול לצאת מהתחושה הקיצונית של "הכל רע".
- האם אני באמת לא רוצה כלום?
- איך לצאת מדיכאון קיצוני?
- למה הכל נראה לי רע?
- איך למצוא דברים טובים בחיים?
- האם יש משהו שטוב לי?
- איך להתמודד עם תחושה שהכל אבוד?