אליעד כהן מסביר לעומק את אחד הרעיונות המרכזיים שמופיעים בספר "ליקוטי מוהרן" של רבי נחמן מברסלב, המדבר על כך שהאדם צריך להיות מוכן "להשתגע", כלומר, לצאת מההיגיון ומהשכל הרגיל כדי להגיע להבנת המציאות ולהבנת האלוהים.
ההסבר מתבסס על הקטע המפורסם מחז"ל: "ארבעה נכנסו לפרדס". על פי הסיפור, ארבעה חכמים ניסו להיכנס ולהבין את האמת האלוהית (הפרדס), אך לכל אחד מהם הייתה תוצאה שונה: רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, בן זומא הציץ ומת, בן עזאי הציץ ונפגע, ואלישע בן אבויה ("אחר") כפר. אליעד מדגיש שהסיפור הזה משקף ארבעה סוגים של בני אדם וארבעה מצבים אפשריים כאשר אדם מתקרב לתורת השם או לדרך רוחנית עמוקה:
- יש מי שנכנס בשלום ויוצא בשלום - האדם מבין נכון את הלימוד הרוחני, מיישם בצורה נכונה ומצליח בדרכו.
- יש מי ש"הציץ ונפגע" - מנסה להבין את העומק הרוחני, אך אינו מצליח להכיל את מה שהוא מבין, והדבר יוצר אצלו פגיעה או זעזוע נפשי.
- יש מי ש"הציץ ומת" - מרוב אור והתלהבות יתרה שלא הותאמו למדרגה שלו, האדם מאבד איזון, הולך לקיצוניות ומאבד את דרכו לחלוטין.
- ויש מי ש"כפר" - לקח את הדברים שנאמרו לו ופרש אותם בדרך שמזיקה לו, עד כדי כך שהוא מתרחק עוד יותר מהאמת.
מהו הרעיון של "לזרוק את השכל" לפי רבי נחמן?
ההסבר המרכזי שמביא אליעד מדברי רבי נחמן הוא שלפעמים אדם צריך לסלק לגמרי את השכל שלו, גם את השכל שנראה בעיניו חכם ומעמיק. רבי נחמן מדגיש שלא רק את השכל הפשוט של היום - יום צריך לזרוק, אלא גם את השכל הגבוה והרוחני ביותר - אפילו רעיונות פילוסופיים עמוקים חייבים להיזרק הצידה לפעמים, כדי להגיע ל"פשיטות". הפשיטות הזו משמעותה לעבוד את השם ולהיות מחובר לאחדות, ללא תלות בשום הבנה שכלית.
מה הקשר בין אהבה לשיגעון בעבודת השם לפי רבי נחמן?
אליעד מתאר שרבי נחמן אומר שכדי לעבוד את השם באמת, על האדם להיות מוכן לפעמים להתנהג בצורה הנראית לאחרים כ"שיגעון". הוא נותן דוגמה על שודד שלא פוחד למות, ולכן מצליח להיכנס לכל מקום בלי ספק ובלי פחד. כך גם האדם צריך להיות מוכן לחשוב בצורה קיצונית, בלי פחד מהתוצאה או מה יחשבו עליו. הרעיון הוא שהאהבה לאלוהים צריכה להיות כל כך גדולה וחזקה, שהאדם מוכן לזרוק את כל החכמה, את כל ההיגיון ואת כל הזהירות, ולקפוץ ל"רפש וטיט" - כלומר, למקומות הכי נמוכים, הכי מוזרים, והכי פחות נעימים, אם הוא חושב שזה יקרב אותו לאמת ולאלוהים.
מה ההבדל בין "בן המלך" ל"עבד" לפי רבי נחמן?
אליעד מוסיף הסבר מדברי רבי נחמן על ההבדל בין "בן המלך" לבין "עבד". בן המלך הוא בעל פריבילגיות, יכול לשאול, לבדוק ולהבין מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה. לעומת זאת, העבד אינו יכול לשאול שאלות או להרהר בתפקידו, אלא חייב לבצע את המשימה מבלי להבין את טעמה.
אולם רבי נחמן מוסיף שיש מצב גבוה יותר, שבו האדם הוא אמנם בן מלך, אבל מתוך אהבה גדולה כל כך למלך, הוא מוכן להתנהג ממש כמו עבד. הוא עושה עבודות קשות ובלתי נתפסות, ומוכן אפילו להסתכן, לזרוק את השכל ולהתנהג כמו משוגע, מרוב שהוא רוצה לעשות...
- מהי משמעות השיגעון לפי רבי נחמן?
- איך לחשוב מחוץ לקופסה?
- מה פירוש "לזרוק את השכל"?
- מי היו הארבעה שנכנסו לפרדס?
- למה צריך להיות משוגע בעבודת השם?
- איך להגיע להבנה מוחלטת של המציאות?
- מה ההבדל בין בן המלך לעבד?