מה הקשר בין להשתגע לבין האושר האמיתי?

הסיבה לכך שאנשים חווים פחד מלהשתגע בחיפוש העצמי היא משום שהחקירה הפנימית שהם עוברים מתחילה לערער את היסודות הבסיסיים של תפיסת המציאות שלהם. אליעד כהן מסביר שכאשר אדם שואל שאלות מהותיות לגבי המציאות, כגון "האם באמת יש פה משהו?", "האם מה שאני רואה קיים?", או "האם החושים שלי בכלל נכונים?" - השאלות האלו, אם נחוות באמת, יכולות לגרום לסחרחורת, לבלבול, ואף לחוויות של שיגעון, כיוון שהאדם מתחיל לאבד את נקודת האחיזה במציאות המוכרת לו.

אליעד מביא דוגמה מוחשית: כאשר אדם שואל את עצמו "האם יש פה תמונה?", אם הוא רק חושב על השאלה, הוא אינו חווה אותה. אבל אם הוא באמת מרגיש את השאלה הזאת בעומק, ממש כאילו הוא לא בטוח שיש משהו מולו, אז הוא ירגיש סחרחורת ואובדן יציבות. הרגשת השאלה היא זו שמביאה את האדם לחוויה עמוקה ולתחושה של חוסר וודאות. זו לא סתם שאלה פילוסופית תיאורטית, אלא משהו ממשי, בדומה למצב שבו אדם מחפש כרטיס רכבת בכיסיו כשהמבקר מתקרב, וחווה חרדה אמיתית: "יש לי כרטיס או אין לי כרטיס?". במצב הזה האדם אינו שואל באופן תיאורטי, אלא חווה בעומק את החרדה ואת חוסר הוודאות.

מדוע חשוב להרגיש את השאלה ולא רק לחשוב אותה?

אליעד מדגיש כי מי שרק חושב על השאלה באופן תיאורטי, יקבל גם את התשובה באופן תיאורטי בלבד. אבל מי שחווה את השאלה בעומק, יקבל את התשובה בצורה חווייתית. הוא נותן דוגמה נוספת על אדם שחולם על אש: למרות שאין אש אמיתית, בחלום האדם חווה את הפחד ואת התחושה כאילו האש אמיתית, כי הוא באמת מאמין שיש אש. כך בדיוק אדם שחווה את שאלת המציאות באופן עמוק, יחווה חוויה חזקה כשהתשובה תתגלה.

האם החיפוש העצמי יכול לשבש את התפקוד היומיומי?

אליעד מסביר שזו שאלה נפוצה בקרב מחפשי האמת. כאשר אדם מתחיל לחקור לעומק, הוא עלול להגיע למצבים שבהם הוא באמת מערער על כל יסודות חייו - החושים, האמונות והוודאות הבסיסית בחיים. אם הוא יעשה זאת ברצינות ובעומק, זה יכול לגרום להפרעות בתפקוד היומיומי שלו, כי הוא יתחיל באמת לפקפק בכל דבר. הוא מוסיף כי על מנת להגיע לתשובה ממשית, יש לעבור גם בדרך ממשית, כלומר, לא מספיק לחשוב על התהליך - צריך ממש לעבור אותו ולהרגיש אותו. אליעד משתמש בדוגמה נוספת: אי אפשר להגיע למצב שבו מרימים 100 קילו אמיתי אם לא מרימים באמת את המשקולות הקטנות בדרך. חייבים לעבור את התהליך בפועל ולא רק בתיאוריה.

האם חייבים להטיל ספק בחושים או שיש דרך קצרה יותר?

אליעד מבהיר שיש שתי דרכים עיקריות להתמודד עם השאלות הקיומיות הללו. הראשונה היא באמת להתחיל לשאול שאלות על כל פרט קטן: "האם החושים שלי צודקים?", "האם אני באמת רואה?", "האם אני באמת שומע?". הדרך הזו מובילה למצב קשה מאוד של ספק וחוסר ודאות, שעלול אף להוביל לשיגעון או למצבים של משברים נפשיים עמוקים. הוא מתאר מצב שבו הוא עצמו כמעט נפל לשיגעון, כאשר התחיל להטיל ספק בחושים, אבל בזכות ההבנה שקיבל (דרך רבי נחמן) הוא הבין שהשאלה האמיתית היא אחרת לגמרי, וכך נמנע משיגעון.

הדרך השנייה, שאליעד ממליץ עליה, היא לגשת ישר לשאלה הסופית והחשובה ביותר, שהיא: "האם יש הבדל בין יש לאין?". הוא מסביר שזוהי השאלה היחידה שבאמת חשובה. אדם ששואל את השאלה הזו בעומק ובכנות, ומרגיש אותה באמת, יכול להגיע למצב שבו כל...