מה היתרונות והחסרונות בהדחקה והאם כדאי להדחיק או לא?

הדחיקה היא דרך בה אדם מתמודד עם מצבים שליליים על ידי כך שהוא מונע מהם לחדור אל תודעתו. זהו מנגנון הגנה שבו אדם מעדיף לשכוח מצבים כואבים או מצבים מאיימים כדי להימנע מרגשות שליליים. בהרצאה, אליעד כהן מציין שזו שאלה שניתן להיתקל בה הרבה פעמים כאשר אדם נמצא במצבים של פגיעה רגשית, פיזית או נפשית, ומבקש לדעת האם כדאי להדחיק את התחושות הקשות, או להשאיר אותן בזיכרון כדי ללמוד מהם.

מהם היתרונות בהימנעות מהדחקה?

היתרון הבולט בלא להדחיק את הרע הוא שמירה על ערנות. כאשר אדם לא שוכח את הכאב או את הפגיעות שהוא עבר, הוא נשאר מודע אליהם ומפנה יותר תשומת לב למנוע מהם לקרות שוב. הוא לא שוכח את חוויותיו השליליות ומסיק לקחים, דבר שמאפשר לו להימנע מטעויות חוזרות, גם אם הדבר גורם לו לאי נוחות בזמן אמת. לדוגמה, אם אדם נפגע ממשהו או ממישהו, הוא עשוי להישאר זהיר ולא לסמוך עליו בעתיד. במקרה כזה, הוא מתמודד בצורה חכמה עם הסיכון למפגעים חדשים.

המחיר של לא להדחיק

מצד שני, יש מחיר בעמדה של "לא להדחיק". כשאדם לא שוכח את הרע, הוא עלול למצוא את עצמו לא מסוגל להרגיש שמחה מלאה. לדוגמה, אדם יכול להרגיש טוב כשחלה בשיפור במצבו הבריאותי, אך כל הזמן יזכור את הכאב שהיה לו קודם, דבר שמונע ממנו ליהנות במלואו מבריאותו. זה יכול לקרות גם במערכות יחסים, כשהפחד לאבד מישהו אהוב עשוי לגרום לאדם להימנע מלהתענג על הרגעים הטובים במערכת היחסים. במילים אחרות, הזיכרון של הרע מונע ממנו לחוות את הטוב במלואו.

מתי כדאי להדחיק?

הדחקה יכולה להיות מועילה כאשר אדם בוחר ליצור אשליה של טוב לאורך זמן, מה שמאפשר לו להרגיש טוב יותר וליהנות מהחיים בצורה חיובית יותר. זה מאפשר לאדם להימנע מהמחשבות הקשות שיכולות להטיל צל על הרגעים הטובים שהוא חווה. במילים אחרות, ברגעים מסוימים, הדחקה יכולה לאפשר לאדם להישאר במצב רגשי חיובי על ידי התעלמות מהמחשבות השליליות. אם אדם שוכח או מתעלם ממה שנעשה לו, הוא עשוי לשחק את "משחק החיים" בצורה שבה הוא רק מתמקד בצדדים הטובים.

מהו "המשחק" בחיים?

לפי אליעד, החיים הם משחק המשלב גם עליות וגם ירידות. כל תחושה טובה כרוכה במחיר מסוים, ותחושות רעות לא נעלמות גם אם נבחר להדחיק אותן. המפתח להנאה מהחיים הוא להבין שהחיים הם כמו משחק, בו יש תמיד את הצדדים הטובים והשליליים. על מנת ליהנות מהחיים ולהרגיש את הטוב, יש צורך גם להכיר בקיום הרע ולשחק בצורה חכמה. החכמה היא לבחור במודע מתי להדחיק ומתי להכיר ברע, מבלי להיבהל ממנו.

איך האידיאל הוא לשלב בין שני העולמות?

האידיאל, כפי שמתאר אליעד כהן, הוא לשלב בין שמירה על ערנות לתוך המציאות, כשמצד אחד רואים את הרע ולא פוחדים ממנו, אך מצד שני יודעים גם להדחיק אותו בזמן הנכון. האידיאל הוא ללמוד להתמודד עם הרע מבלי להימנע ממנו לחלוטין, ובאותו הזמן להפיק מהחיים את כל הטוב האפשרי מבלי להתמסר לפחד או לאכזבה.

לסיכום, השאלה אם להדחיק או לא להדחיק אין לה תשובה חד - משמעית. ישנן יתרונות בשני הצדדים, וההחלטה צריכה להתבצע לפי נסיבות החיים האישיות של כל אדם, תוך כדי שמירה על איזון בין שמירה על ערנות ובחירה ליהנות מהחיים.

מדוע מתעוררת השאלה אם להדחיק או לא להדחיק?

השאלה עולה כאשר אדם חווה מצבים שליליים או פגיעה, ומתלבט אם כדאי לו "להדחיק" את החוויה ולנהוג כאילו לא קרה דבר, או לחלופין לא להדחיק, כלומר, לזכור היטב את מה שקרה ולהפיק לקחים. עולה גם ההתלבטות אם כדאי לסלוח בקלות ולא לראות את השלילי, או דווקא להיזהר ולהישאר חשדן כלפי מי שפגע.

מה היתרונות בלא להדחיק?

כאשר לא מדחיקים, ממשיכים לזכור את הדברים השליליים וכך מצמצמים את הסיכון להיפגע שוב. אדם שנשאר ערני, לא שוכח שפגעו בו בעבר, לא מוותר בקלות ולא מתעלם מכך שעלולה להיות פגיעה חוזרת. באופן הזה, הוא בודק כל הזמן היכן עלול לצוץ הרע, ונמנע ממצבים מסוכנים או מאנשים שעלולים לפגוע בו. מצד אחד, הדבר עשוי לגרום בהתחלה ליותר אי - נוחות, משום שהוא דרוך ומודע לאפשרות של רע, אך מצד שני הוא חש מוגן יותר ופחות תמים.

איזה מחיר משלמים כשלא מדחיקים?

העמדה של "לא להדחיק" מונעת מאדם לשכוח את הרע, אך היא גם עשויה למנוע ממנו להתרגש מטוב. אם כל הזמן זוכרים ש"כל דבר טוב עלול להפוך לרע, " קשה באמת ליהנות מהחיים. לדוגמה, אדם שמרגיש טוב בבריאותו עלול לחשוב כל הזמן על הרגע שבו יהיה חולה, וכך לא ממש לחוות את ההנאה שבלהיות בריא. אותו הדבר בקשר לאהבה: הידיעה שעלולים לאבד אדם אהוב יוצרת פחד מתמיד. וכך, מי שנמנע מהדחקה לא נפגע בקלות, אבל גם נמנע להרגיש שמחה מלאה.

מתי דווקא להדחיק עשוי להועיל?

ההדחקה מאפשרת במידה מסוימת "לשקר" לעצמך ולדמיין שיש רק טוב או שיש יותר טוב מרע. במילים אחרות, היא יוצרת אשליה שמאפשרת לשחק במשחק החיים עם עליות ומורדות. אם מדי פעם מעלימים עין ומוותרים, מתעלמים מהפגיעות, "סולחים" או "מדחיקים, " זה מאפשר להמשיך להתרגש מהרגעים החיוביים. אמנם אחר כך יגיעו רגעים שליליים יותר, אך יש בכך חלק מובנה ב"משחק": כדי להרגיש טוב, צריך גם לקבל את האפשרות להיפגע. אדם שבוחר להדחיק עשוי ליהנות מהעליות, עם ידיעה שבנקודה מסוימת יהיו גם מורדות.

כיצד האידיאל משלב ראייה של הרע יחד עם המשך המשחק?

יש אפשרות של "גם וגם": מצד אחד רואים את הרע ויודעים להתמודד איתו, לא מפחדים ממנו ולא מתעלמים מקיומו, אך מצד שני, בוחרים לפעמים "להדחיק" כדי לאפשר לעצמנו ליהנות ממה שטוב. בצורה כזו, מבינים שהחיים הם סוג של משחק: כדי לחוות טוב, צריך גם לקבל את קיומו של רע, אבל אין צורך להיבהל ממנו או לשקוע בו. זוהי הדרך שבה ממשיכים "לשחק" בלי לאבד לגמרי את הנאת החיים, ויחד עם זאת לא שוכחים את המחירים שהטוב עלול לגבות אחר כך.