המוות הוא חלק מהחיים והחיים הם חלק מהמוות. וגם המוות וגם החיים, הם חלק מהרצף של הלידה מחדש והמוות. כל הדברים בעולם נולדים ומתים מחדש בכל פעם ופעם. כל דבר שיש בעולם, יש אצלו מחזוריות של חיים ומוות. ואפילו רגעי הזמן מתים בכל רגע, ובכל רגע נולד רגע חדש של זמן, שמחליף את הרגע הקודם של הזמן שכבר מת.
ובעקרון, כל שינוי של כל דבר, הוא סוג של מוות עבור הדבר הקודם, והוא סוג של לידה מחדש, עבור השינוי החדש והמצב החדש. וכל הדברים משתנים כל הזמן, וממילא הכל מת ונולד בכל רגע מחדש. ואם כן, המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים.
ואחד הדברים היותר וודאיים בחיים של האדם, זה שסופו למות. ואף על פי כן, רוב בני האדם חיים בהכחשה מוחלטת לכך שבסוף מתים. והאדם מפחד לדבר על המוות ומפחד לחשוב על המוות. וגם מי שהוא כבר זקן עם רגל אחת בקבר, גם הוא מפחד לחשוב על המוות. והאדם רוצה לחיות באשליה שהוא ימשיך לחיות לנצח.
ואמר האומר, שהחיים הם מחלה סופנית, כי בסוף מתים. ולחיות זה מסוכן, כי בסוף מתים. וסופו של האדם למות. וברגע שתינוק נולד, הרי שכבר יודעים מראש שהוא ימות. וכאשר חוגגים לאדם יום הולדת ושרים לו ושמחים עבורו שהוא גדל בשנה, הרי שבעצם חוגגים את זה שיש לו פחות שנה אחת לחיות, ושהוא התקרב אל המוות בשנה נוספת.
ורוב בני האדם, יש להם פחד מוות מלחשוב על המוות. וכפי שאמר האומר, שהציפייה למוות, קשה מהמוות עצמו. כי למות, מתים פעם אחת, אבל המחשבה על המוות, היא הרבה יותר קשה מאשר המוות עצמו. ורוב בני האדם מדחיקים ומכחישים את זה שבסוף גם הם ימותו ויעזבו את העולם.
וכאן נסביר, כיצד השלמות העצמית של האדם בחייו כאן בעולם הזה, כיצד גם היא משפיעה על הפחד של האדם מהמוות.
ומי שיתבונן בעניין יראה, כי אחת מהסיבות המרכזיות לכך שהאדם מפחד למות, היא משום שהוא אינו יודע איך לחיות. כי כאשר אין לאדם מושג למה הוא חי, אז הדבר הזה גורם לכך, שבתוך תוכו הוא חושב שאולי הוא לא חי בצורה נכונה כפי מה שהוא אמור לחיות. ומאחר שכל דבר גורר אחריו תוצאה כלשהי, אז האדם בתוך תוכו חושש מאיזה גהינום שמחכה לו אחרי המוות, כעונש וכנקמה על כך שהוא לא חי כאן בעולם הזה, כפי מה שהוא היה אמור לחיות.
ואם האדם היה יודע בוודאות מהי תכלית חייו, ויודע בוודאות כיצד הוא אמור לחיות את חייו כאן בעולם הזה. ואם האדם אכן באמת היה חי כאן בעולם הזה בשלמות עצמית אמיתית, דהיינו, אם האדם באמת היה שלם עם כל דבר ודבר שהוא עושה, ממילא הוא לא היה מפחד שמישהו יתנקם בו אחרי שהוא ימות, ושאולי הוא יכנס לגהנום כלשהו אחרי המוות.
כי יש כאלו שנדמה להם שהם יודעים מהי תכלית החיים. כי רוב בני האדם נדמה להם שהם יודעים מהי תכלית החיים. וכל אחד מנסה לחיות על פי מה שהוא מבין מהי תכלית החיים. אבל כולם בתוך תוכם, לא בטוחים בוודאות מוחלטת, שאכן הם בדרך הנכונה.
כי כל אחד צועק שהאמת נמצאת אצלו. וגם השקר הגדול ביותר, גם הוא מסתובב עם שלט וצועק שהוא האמת ושהוא מוכר את גן העדן. אבל האמת היא אחת. ובוודאות שבסופו של דבר, שיש אמת כלשהי אחת. תהיה אשר תהיה האמת הזאת, חייבת להיות תשובה לשאלה מהי תכלית החיים.
וכל אחד נדמה לו שהוא יודע מהי תכלית החיים. והאדם נצמד לתכלית החיים שנדמה לו שהיא האמת. והוא מנסה לחיות ע"פ מה שהוא חושב שנכון לחיות. אבל, הספק תמיד קיים בתוך ליבו של האדם. כי לא משנה מה יעשה האדם, כל זמן שהוא לא הגיע אל האמת האובייקטיבית של המציאות, הרי שתמיד יהיה אצלו בלב מקום כלשהו של ספק.
והספק הזה שיש לאדם לגבי הדרך שלו בחיים, הספק הזה גורם לאדם לחוסר שלמות עצמית. והאדם לא יכול להיות בטוח שהוא הולך בדרך הנכונה, כל זמן שהוא לא הגיע לידיעת האמת האובייקטיבית של המציאות. וכל זמן שהאדם לא הגיע אל האמת הזאת, תמיד יהיה בליבו ספק כלשהו, אולי הוא לא חי בצורה נכונה. וממילא גם בגלל זה הוא יפחד מהמוות, שמא הוא הולך להסתבך אחרי המוות, באיזה גהינום כלשהו.
ויש כאלו שהם חיים בשקר מאוד גדול, והם חיים בהכחשה כמעט גמורה, והם מתעלמים מהספק שיש בתוכם. והם משתדלים לחיות בצורה שנראית להם כנכונה, ומתעלמים מכך שיש להם ספק לגבי הדרך שלהם. ואף על פי כן גם להם יש פחד מהמוות.
וזה משום, שגם כאשר נדמה לאדם שהוא הולך בדרך הנכונה וחי כפי שאמורים לחיות, עדיין האדם לא בטוח שהוא אכן הולך בדרך הנכונה בשלמות. כי האדם כל הזמן חושש שאולי הוא לא חי בצורה מספיק נכונה כפי מה שהוא אמור לחיות.
ז"א לא רק שיש בתוך ליבו של האדם ספק, שממנו הוא לא יוכל לעולם לברוח, אלא כאשר הוא יגלה את האמת האמיתית, אלא בנוסף לכל זה, גם בתוך המחשבה של האדם שהוא צריך ללכת בדרך כלשהי, גם בתוכה תמיד יש לאדם ספקות, האם הוא אכן הולך בדרך האמיתית בשלמות, או שאולי יש לו טעויות כלשהן במחשבה שלו.
כי כאשר המחשבה של האדם היא אמיתית בשלמות, על ידי זה אין לאדם שום ספקות בשום דבר ועניין. אבל כאשר המחשבה של האדם היא לא אמיתית לגמרי, על ידי זה נוצרים אצלו ספקות לגבי האם הוא בסדר או לא. ואם יש לאדם ספק כלשהו לגבי האם הוא חי נכון או לא, הרי שזה מעיד על כך שהוא לא בטוח בוודאות לגבי מהי הדרך הנכונה לחיות בה.
וכאשר האדם רחוק מהאמת האמיתית, על ידי זה כל הזמן יש לו בתוכו ספקות, לגבי האם הוא בדרך הנכונה, והאם הוא אכן הולך ע"פ האמת בשלמות. והדברים האלו יוצרים אצל האדם חוסר של שקט נפשי, ויוצרים אצלו חוסר שלמות עצמית.
וכאשר יש לאדם חוסר שלמות עצמית, אז הוא...
ובעקרון, כל שינוי של כל דבר, הוא סוג של מוות עבור הדבר הקודם, והוא סוג של לידה מחדש, עבור השינוי החדש והמצב החדש. וכל הדברים משתנים כל הזמן, וממילא הכל מת ונולד בכל רגע מחדש. ואם כן, המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים.
ואחד הדברים היותר וודאיים בחיים של האדם, זה שסופו למות. ואף על פי כן, רוב בני האדם חיים בהכחשה מוחלטת לכך שבסוף מתים. והאדם מפחד לדבר על המוות ומפחד לחשוב על המוות. וגם מי שהוא כבר זקן עם רגל אחת בקבר, גם הוא מפחד לחשוב על המוות. והאדם רוצה לחיות באשליה שהוא ימשיך לחיות לנצח.
ואמר האומר, שהחיים הם מחלה סופנית, כי בסוף מתים. ולחיות זה מסוכן, כי בסוף מתים. וסופו של האדם למות. וברגע שתינוק נולד, הרי שכבר יודעים מראש שהוא ימות. וכאשר חוגגים לאדם יום הולדת ושרים לו ושמחים עבורו שהוא גדל בשנה, הרי שבעצם חוגגים את זה שיש לו פחות שנה אחת לחיות, ושהוא התקרב אל המוות בשנה נוספת.
ורוב בני האדם, יש להם פחד מוות מלחשוב על המוות. וכפי שאמר האומר, שהציפייה למוות, קשה מהמוות עצמו. כי למות, מתים פעם אחת, אבל המחשבה על המוות, היא הרבה יותר קשה מאשר המוות עצמו. ורוב בני האדם מדחיקים ומכחישים את זה שבסוף גם הם ימותו ויעזבו את העולם.
וכאן נסביר, כיצד השלמות העצמית של האדם בחייו כאן בעולם הזה, כיצד גם היא משפיעה על הפחד של האדם מהמוות.
ומי שיתבונן בעניין יראה, כי אחת מהסיבות המרכזיות לכך שהאדם מפחד למות, היא משום שהוא אינו יודע איך לחיות. כי כאשר אין לאדם מושג למה הוא חי, אז הדבר הזה גורם לכך, שבתוך תוכו הוא חושב שאולי הוא לא חי בצורה נכונה כפי מה שהוא אמור לחיות. ומאחר שכל דבר גורר אחריו תוצאה כלשהי, אז האדם בתוך תוכו חושש מאיזה גהינום שמחכה לו אחרי המוות, כעונש וכנקמה על כך שהוא לא חי כאן בעולם הזה, כפי מה שהוא היה אמור לחיות.
ואם האדם היה יודע בוודאות מהי תכלית חייו, ויודע בוודאות כיצד הוא אמור לחיות את חייו כאן בעולם הזה. ואם האדם אכן באמת היה חי כאן בעולם הזה בשלמות עצמית אמיתית, דהיינו, אם האדם באמת היה שלם עם כל דבר ודבר שהוא עושה, ממילא הוא לא היה מפחד שמישהו יתנקם בו אחרי שהוא ימות, ושאולי הוא יכנס לגהנום כלשהו אחרי המוות.
כי יש כאלו שנדמה להם שהם יודעים מהי תכלית החיים. כי רוב בני האדם נדמה להם שהם יודעים מהי תכלית החיים. וכל אחד מנסה לחיות על פי מה שהוא מבין מהי תכלית החיים. אבל כולם בתוך תוכם, לא בטוחים בוודאות מוחלטת, שאכן הם בדרך הנכונה.
כי כל אחד צועק שהאמת נמצאת אצלו. וגם השקר הגדול ביותר, גם הוא מסתובב עם שלט וצועק שהוא האמת ושהוא מוכר את גן העדן. אבל האמת היא אחת. ובוודאות שבסופו של דבר, שיש אמת כלשהי אחת. תהיה אשר תהיה האמת הזאת, חייבת להיות תשובה לשאלה מהי תכלית החיים.
וכל אחד נדמה לו שהוא יודע מהי תכלית החיים. והאדם נצמד לתכלית החיים שנדמה לו שהיא האמת. והוא מנסה לחיות ע"פ מה שהוא חושב שנכון לחיות. אבל, הספק תמיד קיים בתוך ליבו של האדם. כי לא משנה מה יעשה האדם, כל זמן שהוא לא הגיע אל האמת האובייקטיבית של המציאות, הרי שתמיד יהיה אצלו בלב מקום כלשהו של ספק.
והספק הזה שיש לאדם לגבי הדרך שלו בחיים, הספק הזה גורם לאדם לחוסר שלמות עצמית. והאדם לא יכול להיות בטוח שהוא הולך בדרך הנכונה, כל זמן שהוא לא הגיע לידיעת האמת האובייקטיבית של המציאות. וכל זמן שהאדם לא הגיע אל האמת הזאת, תמיד יהיה בליבו ספק כלשהו, אולי הוא לא חי בצורה נכונה. וממילא גם בגלל זה הוא יפחד מהמוות, שמא הוא הולך להסתבך אחרי המוות, באיזה גהינום כלשהו.
ויש כאלו שהם חיים בשקר מאוד גדול, והם חיים בהכחשה כמעט גמורה, והם מתעלמים מהספק שיש בתוכם. והם משתדלים לחיות בצורה שנראית להם כנכונה, ומתעלמים מכך שיש להם ספק לגבי הדרך שלהם. ואף על פי כן גם להם יש פחד מהמוות.
וזה משום, שגם כאשר נדמה לאדם שהוא הולך בדרך הנכונה וחי כפי שאמורים לחיות, עדיין האדם לא בטוח שהוא אכן הולך בדרך הנכונה בשלמות. כי האדם כל הזמן חושש שאולי הוא לא חי בצורה מספיק נכונה כפי מה שהוא אמור לחיות.
ז"א לא רק שיש בתוך ליבו של האדם ספק, שממנו הוא לא יוכל לעולם לברוח, אלא כאשר הוא יגלה את האמת האמיתית, אלא בנוסף לכל זה, גם בתוך המחשבה של האדם שהוא צריך ללכת בדרך כלשהי, גם בתוכה תמיד יש לאדם ספקות, האם הוא אכן הולך בדרך האמיתית בשלמות, או שאולי יש לו טעויות כלשהן במחשבה שלו.
כי כאשר המחשבה של האדם היא אמיתית בשלמות, על ידי זה אין לאדם שום ספקות בשום דבר ועניין. אבל כאשר המחשבה של האדם היא לא אמיתית לגמרי, על ידי זה נוצרים אצלו ספקות לגבי האם הוא בסדר או לא. ואם יש לאדם ספק כלשהו לגבי האם הוא חי נכון או לא, הרי שזה מעיד על כך שהוא לא בטוח בוודאות לגבי מהי הדרך הנכונה לחיות בה.
וכאשר האדם רחוק מהאמת האמיתית, על ידי זה כל הזמן יש לו בתוכו ספקות, לגבי האם הוא בדרך הנכונה, והאם הוא אכן הולך ע"פ האמת בשלמות. והדברים האלו יוצרים אצל האדם חוסר של שקט נפשי, ויוצרים אצלו חוסר שלמות עצמית.
וכאשר יש לאדם חוסר שלמות עצמית, אז הוא...
050-3331-331