וכאן אבאר איך בעצם מטפלים בתחושות רעות מסוגים שונים? מהי דרך הטיפול בסוגים שונים של תחושות רעות? מהן תחושות רעות? מהם הסוגים השונים של התחושות הרעות? איך נוצרות תחושות רעות? ואיך עובד המנגנון של הטיפול בתחושות הרעות באופן כללי? ועוד.

ובאופן יותר ספציפי, אתן דוגמה לאיך לטפל בפחד וחרדה, עד שהם נעלמים. כאשר הניתוח הוא ניתוח לדוגמה בלבד. ז"א, שיכול להיות שאתה לדוגמה עם אותו הפחד בדיוק, תצטרך לנתח אותו אחרת, וכל אדם לגופו. ועבור זה יש את האפשרות של הפגישה האישית והטיפול האישי. אבל אעפ"כ זוהי דוגמה לדרך חשיבה ולאיזה שאלות ניתן לשאול כדי להבין את תת המודע של הפחד ואיך לטפל בחרדה ובפחד וכולי.

ולצורך העניין הפעם ננתח לדוגמה את אחד הסוגים של החרדה החברתית, שבא לידי ביטוי ב: פחד לנאום / חרדת קהל / פחד במה / פחד מעמידה בפני קהל / חרדת במה. אז איך ניגשים לנושא הזה? ומה היא שיטת הטיפול בפחד הזה, כפחד לדוגמה.

---

אז ראשית כל יש להבין, מה זה בעצם פחד? פחד, זה סוג של תחושה רעה. והדרך להבין ולטפל בפחד, היא בדיוק כמו שמבינים ומטפלים בכל תחושה רעה אחרת. ואיך מטפלים בתחושה רעה?

אז ראשית יש להבין, מהי תחושה רעה? אז זה הולך כך: יש 2 סוגים של תחושות, תחושות טובות ותחושות רעות (ויש גם תחושה של לא משנה / לא אכפת לי / אפתיות, שלא נתייחס אליה כאן).

אך מהן תחושות טובות / רעות, ממה הן נובעות? אז זה הולך כך: כל בן אדם בזמן נתון, יש לו 2 מחשבות בראש שלו. 1 - מה הוא חושב שקורה לו במציאות שלו ברגע מסוים. 2 - מה הוא חושב שהוא רוצה שיקרה לו במציאות שלו באותו הרגע. וכאשר מה שהאדם חושב שקורה, תואם את מה שהוא חושב שהוא רוצה שיקרה, אז טוב לו. וכאשר האדם חושב שקורה ההפך / שונה ממה שהוא רוצה שיקרה, אז רע לו. וככל שהאדם בטוח יותר שיש יותר התאמה או חוסר התאמה, בין מה שהוא רוצה שיקרה לבין מה שקורה, כך יותר טוב / רע לו בהתאם.

והתחושות הרעות והטובות, מתחלקות ל 3 חלקים. עבר, הווה, עתיד. כאשר התחושות הרעות שנובעות מדברים שקרו בעבר, יקראו לצורך העניין: טראומה נפשית / חרטה / זיכרון שלילי / רגשות אשם וכיו"ב. ורגשות רעים שנובעים ממשהו שקורה בהווה, יקראו לצורך העניין: יאוש / דיכאון / עצבנות / מתח / לחץ / כעס / עצבים / חוסר רוגע וכיו"ב. ורגשות רעים שקשורים למשהו ששייך לעתיד, יקראו: פוביה / חשש / פחד / דאגה / חרדה / פרנויה / פאניקה וכיו"ב. כאשר בעצם, המילים השונות מתארות עוצמות שונות והיבטים שונים של סוג הרע, עבר / הווה / עתיד.

וזה בעצם אומר, שרע בזמן עבר, הוא בעצם כאשר מה שאתה חושב שקרה בעבר, שונה ממה שאתה חושב שהיית רוצה שיקרה בעבר. ורע בזמן הווה, הוא כאשר מה שאתה חושב שקורה, שונה ממה שאתה חושב שאתה רוצה שיקרה. ורע בזמן עתיד, הוא כאשר, מה שאתה חושב שיקרה, שונה ממה שאתה חושב שאתה רוצה שיקרה.

לדוגמה: אתה חושב שמרביצים לך + אתה חושב שאתה כרגע היית רוצה עבר אחר שבו לא הרביצו לך = רע מהעבר / טראומה וכולי. או לדוגמה, אתה חושב שמרביצים לך כרגע + אתה כרגע חושב שאתה רוצה הווה אחר, שבו לא מרביצים לך כרגע = רע מהווה / כעס / לחץ וכולי. או לדוגמה, אתה חושב שירביצו לך בעתיד + אתה חושב שאתה לא רוצה שירביצו לך בעתיד = רע מהעתיד / פחד / חרדה וכולי.

---

ואחרי שהבנו את זה, אז איך בעצם מטפלים בתחושה רעה באופן כללי? אז כפי שהבנו, יש 2 גורמים שאחראים לתחושה הרעה שלך. מה שאתה חושב שקרה / קורה / יקרה, ומה שאתה היית רוצה שיקרה בעבר / הווה / עתיד.

ולכן, בשלב הראשון לפני הכל, כאשר רע לך, שלב ראשון עליך לאתר, את התנגדות הרצון, דהיינו, להבין, מה אתה חושב שקורה ומה אתה חושב שאתה רוצה שיקרה. או במילים אחרות, מהי תפישת המציאות שלך ומהי תפישת הרצון שלך.

ואיך לדעת לאתר את התנגדות הרצון שיוצרת את תחושת הרע? ומי אמר שתמיד יש התנגדות רצון, אולי בעצם התחושה הרעה היא אקראית ובלי סיבה? ומה לעשות אם אתה לא יודע מהי התנגדות הרצון שלך? את כל זה כבר הסברתי במקומות אחרים.

ואבהיר, שבלי שתמצא את תפישת המציאות שלך שמתנגדת לתפישת הרצון שלך, בלי זה אין אפשרות לעבור לשלב הבא. ועוד אוסיף, שאם תענה תשובה נכונה חלקית / לא נכונה / שגויה, באיתור שלך את הסיבה שבגללה רע לך, דהיינו, אם לא תענה תשובה נכונה באופן מלא, ל - מהי תפישת המציאות שלך (מה שאתה חושב שקורה) שמתנגשת בתפישת הרצון העצמי שלך (מה שאתה חושב שאתה רוצה), הרי שיתכן שגם לא תצליח לטפל בתחושה הרעה שלך, ועליך ללמוד למצוא את התנגדות הרצון שיוצרת אצלך את התחושה הרעה.

ואחרי שמצאת את מה שאתה חושב שקורה ואת מה שאתה חושב שאתה רוצה שיקרה, עכשיו הדרך לטפל בתחושה הרעה, היא לבדוק, מהי האמת?! ולברר את האמת ואת כל האמת ורק את האמת, עד שהתחושה הרעה תעלם ב 100%, כל תחושה רעה מכל סוג, אם ובמידה ותרצה להעלים אותה ואם ובמידה ותחקור אותה עד הסוף שלה, כפי שאסביר כאן.

ובפועל, עליך לברר מהי האמת, האם באמת מה שאני חושב שקורה, אכן קורה. והאם מה שאני חושב שאני רוצה שיקרה, אכן אני רוצה את זה. שזה נקרא, להטיל ספק במציאות + להטיל ספק ברצון.

לדוגמה, אתה מרגיש רע. למה אתה מרגיש רע? מה אתה חושב שקורה? + מה אתה חושב שהיית רוצה שיקרה אחרת? תשובה: אני חושב שלא אוהבים אותי + אני חושב שאני רוצה שיאהבו אותי. תפישת המציאות שלך היא שלא אוהבים אותך ותפישת הרצון שלך היא שאתה רוצה שיאהבו אותך.

אז עכשיו עליך לשאול את עצמך כך: אני חושב שלא אוהבים אותי. האם באמת לא אוהבים אותי? האם זאת האמת / כל האמת / אך ורק האמת? ואולי ההפך המוחלט הוא הנכון, אולי אוהבים אותי הכי בעולם? מה האמת? וזה נקרא להטיל ספק בתפישת המציאות. כאשר יש לשים לב, גם להיבט של, אולי ההפך המוחלט הוא הנכון, שהוזכר כאן לעיל.

כמו כן בנוסף עליך לשאול את עצמך כך: אני חושב שאני רוצה שיאהבו אותי. האם באמת אני רוצה שיאהבו אותי? האם זאת האמת / כל האמת / אך ורק האמת? ואולי ההפך המוחלט הוא הנכון, אולי אני לא רוצה בכלל שיאהבו אותי ואני אפילו רוצה שרק ישנאו אותי? מה האמת? וזה נקרא להטיל ספק ברצון. כאשר גם כאן יש לשים לב, גם להיבט של, אולי ההפך המוחלט הוא הנכון, שהוזכר כאן לעיל.

ויש לשים לב לכך, שהרעיון הוא לברר את מידת האמיתות של המחשבה. כי לא כל מחשבה היא אמת או שקר באופן חד משמעי. אלא לפעמים מחשבה היא נכונה באחוז מסוים, מהיבט מסוים בלבד, וצריך לראות ולהבין את זה באופן מדוייק. ז"א השאלה האם זאת האמת ש X, פירושה, האם ועד כמה זאת האמת ש X.

ומה לשאול קודם, האם קודם להטיל ספק ברצון או קודם להטיל ספק במציאות? תשובה: יש יתרונות לזה ולזה. והסברתי את זה במקומות אחרים. אז לצורך העניין כרגע, לא זה לא משנה.

ואיך מטילים ספק? ואיך ללמוד להטיל ספק? ואיזה שאלות לשאול כאשר מטילים ספק? ואיך לדעת מה ההפך המוחלט של המחשבה שלך? את כל זה הסברתי במקומות אחרים

ואחרי שמטילים ספק במציאות וברצון, כמובן שמתקבלות תשובות כלשהן. כגון לדוגמה שיכולה להתקבל תשובה שאומרת, שכן, לא אוהבים אותי. וכן, אני רוצה שיאהבו אותי. אלא שמכאן מתקדמים עוד יותר פנימה, ושואלים, מי אמר שזה נכון מה שאני חושב שקורה ושאני רוצה? האם אני חייב לחשוב כך, שבאמת קורה ושבאמת אני רוצה את מה שאני חושב שקורה ושאני חושב שאני רוצה? האם מה שאני חושב זה באמת מדוייק ב 100%, או שמא זאת לא כל האמת? וכולי.

וכל תשובה שמתקבלת, גם עליה מטילים ספק, האם זאת אכן כל האמת. לדוגמה: נניח שהתשובה לשאלה האם באמת לא אוהבים אותי, היא, כן באמת לא אוהבים אותי. וההוכחה לכך היא שאנשים לא רוצים לדבר איתי. אז על זה אנחנו נמשיך לתחקר ולשאול, האם באמת אנשים לא רוצים לדבר איתי?! האם זה שאנשים לא רוצים לדבר איתי, האם זה אומר בהכרח שאנשים לא אוהבים אותי?!

או לדוגמה, אני רוצה שיאהבו אותי, כי זה עושה לי טוב. אז נשאל, האם באמת זה שאוהבים אותי, מחייב את זה שזה יעשה לי טוב?! האם אני חייב לרצות שיאהבו אותי?! האם אני יכול להרגיש טוב גם בלי שיאהבו אותי?! ולמה בכלל אני רוצה להרגיש טוב?! וכך הלאה עוד שאלות נוספות, שגם אותן צריך לדעת לשאול, בעיקר ע"פ הנוסחה הבאה, שהולכת כך:

---

איך מנתחים סיבתיות של סיבה ותוצאה. אם מישהו חושב ש X הוא הסיבה של Y, עליו לשאול את עצמו. 1 - האם X מחייב את התוצאה Y, או שאפשרי ש X יוביל לתוצאה שונה / הפוכה מ Y. 2 - האם Y הוא בהכרח תוצאה של X, אולי הוא תוצאה גם של X וגם של משהו אחר, או רק של משהו אחר. 3 - מה הסיבה של X עצמו, האם X הכרחי.

---

ועכשיו נעבור לצורך העניין לאיך מנתחים פחד באופן כללי. אז פחד, הוא בעצם רע, עתידי. אז כמו שברע של ההווה, אנחנו אמורים להטיל ספק ברצון ולהטיל ספק במציאות כפי שהוסבר לעיל, כך גם לגבי פחד עתידי. אמורים שלב ראשון לזהות את התנגדות הרצון. ושלב שני להטיל ספק ברצון ובמציאות.

ז"א, שאם בהווה אני שואל, האם זה באמת קורה מה שאני חושב שקורה, אז על העתיד נשאל, האם זה באמת יקרה מה שאני חושב שיקרה?! ואם בהווה אני שואל, האם אני באמת רוצה את מה שאני חושב שאני רוצה שיקרה, אז על העתיד נשאל, האם אני באמת רוצה שבהכרח יקרה דווקא מה שאני חושב שאני רוצה שיקרה?!

וגם כאן צריך באופן כללי לדעת, האם ומתי מומלץ להטיל ספק ברצון או במציאות או גם וגם. וכפי שהסברתי במקומות אחרים. אבל כאן מוסברת הדרך באופן כללי.

ועכשיו נחזור לדוגמה המקורית, של ניתוח חרדת קהל / חרדת במה. אז מהו בעצם פחד קהל / פחד במה? תשובה: זו בעצם תחושה רעה, מסוג של פחד עתידי. וכפי שאמרנו בשלב הראשון צריך לזהות את התנגדות הרצון. ז"א למצוא את מה שאני חושב שיקרה, שמתנגש ושלא תואם את מה שאני רוצה שיקרה.

כי אם מישהו חושב שיש לו חרדת דיבור בפני קהל, סתם כך בלי סיבה, שסתם כך יש לו בעיה עם עמידה מול קהל ועם דיבור מול קהל, הרי שבעצם אין לאן להתקדם לגבי טיפול בחרדת קהל הזאת. וכן, נכון שבאמת יש היבט שאומר שהחרדה מופיעה סתם כך בלי סיבה ובאופן אקראי לגמרי. אבל התייחסתי לזה במקומות אחרים. וכאן לצורך הטיפול בפחד עמידה מול קהל, לשם כך צריך להניח שיש לכך סיבה מסוימת. שיש התנגדות רצון כלשהי. שהאדם חושב שיקרה משהו + האדם חושב שהוא לא רוצה שהדבר הזה יקרה. ושמכך נובע הפחד הופעה מול קהל וכולי.

ולכן, שלב ראשון נשאל את האדם שאומר שרע לו, בצורה של פחד קהל, למה רע לך? מהי התנגדות הרצון שלך? מה אתה חושב שיקרה לך אם תדבר מול קהל, ושבמקביל אתה חושב שאתה לא רוצה שיקרה לך, כאשר תדבר בפני קהל.

וכאן לצורך הסימולציה, נניח שהתשובה של האדם תהיה, אני חושב שכאשר אני אדבר בפני קהל, אני ארגיש לחץ + אני לא רוצה להרגיש לחץ. ולכן אני מפחד לדבר מול קהל. כאשר בעצם תפישת המציאות העתידית היא, שאני חושב שאני ארגיש לחץ כאשר אנאם בפני אנשים + תפישת הרצון העתידית היא, שאני חושב שאני לא ארצה להרגיש לחץ כאשר אנאם בפני אנשים. ומאחר שיש התנגדות רצון עתידית, בין מה שאני חושב שיקרה, לבין מה שאני חושב שאני רוצה שיקרה, ממילא אני מרגיש רע עתידי, שנקרא חרדת קהל.

אז כפי שאמרנו, עכשיו צריך להטיל ספק ברצון ולהטיל ספק במציאות. דהיינו, לשאול, האם באמת ועד כמה אני חושב שארגיש לחץ כאשר אהיה מול קהל? והאם באמת ועד כמה אני חושב שאני לא רוצה להרגיש את הלחץ הזה?

אבל כדי להגיע לכל ההיבטים האפשריים של העניין הזה, לשם כך נעבוד עם הנוסחה שהוצגה כאן קודם, לבדיקת סיבתיות. ז"א שיש לנו כאן תהליך של סיבה ותוצאה. כאשר התוצאה היא החרדת במה / חרדת קהל. והסיבה לכך היא, מה שצוין קודם. שזאת המחשבה שאומרת שארגיש לחץ מול קהל ושאני לא רוצה להרגיש לחץ מול קהל.

---

ולכן עכשיו נשאל את 3 השאלות הבאות:

1 - האם הסיבה מחייבת את התוצאה. האם זה שאני חושב שאני ארגיש לחץ מול קהל, ושאני לא רוצה להרגיש לחץ מול קהל, האם זה מחייב אותי לפחד לעמוד מול קהל?

2 - האם התוצאה מתחייבת מהסיבה. האם זה שאני מפחד לדבר לפני קהל, האם זה באמת נובע מהסיבה שצוינה לעיל, או שמא יש סיבה אחרת / נוספת / שונה?

3 - מה מחייב את הסיבה. דהיינו, האם זה שאני חושב שארגיש לחץ ו + זה שאני חושב שאני לא רוצה להרגיש לחץ, האם זה אכן מחויב והכרחי לחשוב כך שזה יקרה + שאני לא רוצה שזה יקרה? האם זאת כל האמת וכולי?

---

והתשובות שנגיע אליהן יהיו כדלקמן:

1 - האם זה שאני חושב שאני ארגיש לחץ מול קהל, ושאני לא רוצה להרגיש לחץ מול קהל, האם זה מחייב אותי לפחד לעמוד מול קהל?

תשובה: כן! מאחר שאם אני חושב שיקרה משהו שאני לא רוצה שיקרה, אז מחויב שארגיש פחד.

2 - האם זה שאני מפחד לדבר לפני קהל, האם זה באמת נובע מהסיבה שצוינה לעיל, או שמא יש סיבה אחרת / נוספת / שונה?

תשובה: כאן יכול להיות שהתשובה תהיה שכן, דהיינו, שזאת הסיבה היחידה. אבל יכול להיות שתהיה עוד תשובה, כגון לדוגמה, אני חושב שיצחקו עלי ואני לא רוצה שיצחקו עלי. אני חושב שאני אתבלבל ואגמגם ואני לא רוצה להתבלבל ולגמגם. וכיו"ב עוד סיבות שיכולות לגרום לחרדת במה ולפחד מפני קהל הזה. וכרגע נתייחס לעניין כאילו זאת אכן הסיבה היחידה. אבל במציאות, אם יש עוד סיבות שיוצרות את הפחד לנאום בפני קהל, צריך עבור כל אחת מהן, לעשות את התהליך שאנחנו עושים עבור הסיבה שהוצגה כאן.

3 - האם זה שאני חושב שארגיש לחץ ו + זה שאני חושב שאני לא רוצה להרגיש לחץ, האם זה אכן מחויב והכרחי לחשוב כך שזה יקרה + שאני לא רוצה שזה יקרה? האם זאת כל האמת וכולי?

תשובה: גם כאן כמובן יתכנו תשובות שונות. אבל נניח לצורך העניין שהתשובה תהיה, כן, אני חושב שארגיש לחץ, ואני חושב שאני לא רוצה להרגיש לחץ.

---

ואיך מתקדמים מכאן?

עכשיו בעצם נמשיך לחקור את הסיבה של הסיבה. ונשאל:

1 - מה הסיבה לכך שאני חושב שארגיש לחץ מול קהל?

2 - מה הסיבה שאני חושב שאני לא רוצה להרגיש לחץ מול קהל?

---

והתשובות שיתקבלו יהיו:

1 - מה הסיבה לכך שאני חושב שארגיש לחץ מול קהל?

תשובה אופיינית לדוגמה: כי אני מרגיש לחוץ לדבר בפני קהל ולכן אני ארגיש לחץ כאשר אדבר בפני קהל.

2 - מה הסיבה שאני חושב שאני לא רוצה להרגיש לחץ מול קהל?

תשובה לדוגמה: כי אני מפחד שיראו שאני לחוץ.

ואזכיר שוב, שאם חוקרים משהו ולא יודעים מה התשובה, מה לעשות? ואיך לדעת לשאול את השאלה המדויקת? את זה הסברתי במקומות אחרים וצריך ללמוד את זה מסודר. אבל כאן מוצג תהליך לדוגמה באופן כללי.

---

ועכשיו בעצם נציב את התשובות בנוסחה הקודמת, ונמשיך לחקור את הסיבתיות שהוצגה כאן. כי בעצם קיבלנו כאן 2 משפטים חדשים של סיבה ותוצאה.

משפט 1:

תוצאה: אני חושב שארגיש לחץ מול קהל.

סיבה: אני מרגיש לחוץ לדבר בפני קהל.

משפט 2:

תוצאה: אני לא רוצה להרגיש לחץ מול קהל.

סיבה: אני מפחד שיראו שאני לחוץ.

ולכן ניקח לדוגמה את משפט 1 שאומר: תוצאה: אני חושב שארגיש לחץ מול קהל. סיבה: אני מרגיש לחוץ לדבר בפני קהל. ונשאל עליו את 3 השאלות הבאות:

1 - האם זה ש - אני מרגיש לחוץ לדבר בפני קהל, מחייב את זה ש - אני חושב שארגיש לחץ מול קהל?

2 - האם זה ש - אני חושב שארגיש לחץ מול קהל, האם זה באמת רק בגלל ש - אני מרגיש לחוץ לדבר בפני קהל? אולי יש סיבות נוספות / אחרות לכך?

3 - למה ומה הסיבה ש - אני מרגיש לחוץ לדבר בפני קהל?

ובנוסף ניקח את משפט 2 שאומר: תוצאה: אני לא רוצה להרגיש לחץ מול קהל. סיבה: אני מפחד שיראו שאני לחוץ. ונשאל גם עליו את 3 השאלות הבאות:

1 - האם זה ש - אני מפחד שיראו שאני לחוץ, מחייב את זה ש - אני לא רוצה להרגיש לחץ מול קהל? או שאולי יכול להיות שלמרות שאני מפחד שיראו שאני לחוץ, עדיין לא בהכרח שלא ארצה להרגיש לחץ מול קהל? כי אולי יש דרך וסיטואציה כלשהי, שלמרות שאני לא רוצה שיראו שאני לחוץ, עדיין אפשרי שבכל זאת אני כן ארצה או שלא ישנה לי אם אני ארגיש לחוץ מול הקהל.

ואבהיר: כל רצון ניתן להסתכל עליו בצורה של: רוצה / לא רוצה / לא משנה. לדוגמה: אני רוצה שיצחקו עלי. אני לא רוצה שיצחקו עלי. לא משנה לי אם יצחקו עלי.

ולכן בדוגמה הנ"ל אמרנו, האם הכרחי שזה שאני לא רוצה שיראו שאני לחוץ, האם זה מכריח אותי לא לרצות להרגיש לחוץ מול קהל. אולי אפשרי שלמרות שאני לא ארצה שיראו שאני לחוץ, עדיין מסיבה כלשהי, ארצה או שלא יהיה אכפת לי, אם ארגיש לחץ מול הקהל.

2 - האם זה ש - אני לא רוצה להרגיש לחץ מול קהל, האם זה באמת רק בגלל ש - אני מפחד שיראו שאני לחוץ? אולי יש סיבות נוספות / אחרות לכך שאני לא רוצה להרגיש לחץ מול קהל? כי צריך לאתר גם אותן ולטפל גם בהן.

3 - למה ומה הסיבה ש - אני מפחד שיראו שאני לחוץ? האם אני חייב לפחד מזה שיראו שאני לחוץ? למה אני מפחד מזה שיראו שאני לחוץ? האם באמת יראו שאני לחוץ?

---

ועכשיו לתשובות אפשריות שיתקבלו לשאלות הנ"ל:

1 - האם זה ש - אני מרגיש לחוץ לדבר בפני קהל, מחייב את זה ש - אני חושב שארגיש לחץ מול קהל?

תשובה: כן! כי אם באמת אני מרגיש לחוץ לדבר בפני קהל, אז מצד ההגדרה מתחייב שארגיש לחץ כאשר אדבר מול הקהל.

2 - האם זה ש - אני חושב שארגיש לחץ מול קהל, האם זה באמת רק בגלל ש - אני מרגיש לחוץ לדבר בפני קהל? אולי יש סיבות נוספות / אחרות לכך?

תשובה: כן! כי בעצם להגיד אני מרגיש לחוץ ואני ארגיש לחץ, זה אותו הדבר בדיוק.

או במילים אחרות, המשפט הזה, שאומר: תוצאה: אני חושב שארגיש לחץ מול קהל. סיבה: אני מרגיש לחוץ לדבר בפני קהל. הוא משפט...