מהם שני הגורמים שיקבעו אם תיפגע מאחרים?

אליעד כהן מסביר שיש שני גורמים מרכזיים שקובעים אם אדם ייפגע או לא ייפגע ממה שאחרים חושבים או אומרים עליו. הגורמים הללו הם:

• הגורם הראשון: האדם חייב לחשוב שהדבר שאמרו עליו הוא נכון.
• הגורם השני: האדם צריך להאמין שהדבר שנאמר עליו הוא שלילי או רע.

אליעד ממחיש את הגורמים הללו באמצעות מספר דוגמאות מפורטות וברורות כדי להבהיר את חשיבות שני התנאים להתהוות הפגיעה הרגשית.

איך עובד הגורם הראשון להיפגעות מאחרים?

הגורם הראשון שעליו מדבר אליעד הוא התחושה הפנימית שהדבר שנאמר הוא נכון לגביך. למשל, אם אדם זר ברחוב צוחק עליך וטוען שיש לך קרניים על הראש, לא תיפגע אם אתה יודע בבירור שאין לך קרניים. גם אם אנשים רבים יצחקו עליך באותה צורה, זה עדיין לא יפגע בך, כי ברור לך שהם טועים. לעומת זאת, אם אותו אדם יצחק עליך בגלל המשקל שלך, ואתה באמת מאמין שאתה שמן, תתחיל להרגיש פגיעה. הסיבה לכך היא פשוטה - בתוכך אתה מסכים עם מה שנאמר.

אליעד מדגיש שאם אדם בטוח בעצמו לחלוטין לגבי תחום מסוים, למשל אדם שיודע בביטחון מלא שהוא טוב במשחקי מחשב או בשירה, אז גם אם אנשים יצחקו עליו בתחום הזה, הוא לא ייפגע. אבל אם האדם מטיל ספק בעצמו, אפילו ספק קטן של 5 אחוזים, אז כל הערה או בדיחה נגדו יכולה לפגוע בו. הוא נותן דוגמה מפורטת של בחורה שחושבת שהיא יפה ב - 95 אחוזים, אך עדיין יש בתוכה 5 אחוזים של חוסר ביטחון ביופי שלה. במקרה כזה, אם מישהו יאמר לה שהיא מכוערת, היא תיפגע, כי בפנים יש לה חלק שמאמין שזה נכון.

למה הגורם השני קריטי לפגיעה מדעות של אחרים?

הגורם השני שחשוב כדי להיפגע הוא התפיסה שהדבר שנאמר הוא שלילי או רע. אליעד מביא דוגמה נוספת שממחישה את הנקודה הזו: אם מישהו צוחק על אדם שהוא גבוה, והוא אכן גבוה, אך הוא לא חושב שלהיות גבוה זה דבר שלילי, הוא לא ייפגע. אך אם אותו אדם חושב שלהיות גבוה זה דבר רע, הוא ייפגע מההערות הללו.

אליעד מוסיף דוגמה על אדם בעל עור כהה (כהגדרתו "כושי"). אם יצחקו עליו על כך שהוא שחור, הוא ייפגע רק בתנאי שהוא מאמין שלהיות שחור זה שלילי. אבל אם הוא גאה בעורו ובצבע שלו, הוא לא ייפגע. כך שאליעד מדגיש באופן ברור: לא מספיק שתחשוב שהדבר נכון לגביך, כדי להיפגע, אתה חייב גם לחשוב שהדבר הזה שלילי.

מה הסיבה האמיתית שבן אדם נפגע כשדוחים אותו?

אליעד ממשיך בדוגמה נוספת שבה הוא מסביר כיצד אנשים מפרשים דחייה או סירוב בדרך של "השתקפות עצמית". הוא נותן דוגמה של עשרה גברים שניגשים לאותה בחורה, וכולם מקבלים ממנה תשובה שלילית. אם ישאלו אותם מדוע הבחורה דחתה אותם, כל אחד יאמר סיבה אחרת לפי הדברים שהוא לא אוהב בעצמו. למשל, מי שחושב שהוא לא מספיק מצחיק יאמר שהיא דחתה אותו בגלל זה, ומי שחושב שאין לו כסף יחשוב שהבחורה דחתה אותו בגלל העוני שלו.

הסיבה לכך היא שאדם תמיד מייחס לאחרים את המחשבות השליליות שיש לו על עצמו. כשמישהו דוחה אותו, הוא ישר מניח שהסיבה היא בדיוק הדבר שבו הוא עצמו חושב שהוא חלש או חסר. אליעד מבהיר בצורה מפורטת שאם אדם מרגיש פגוע מדחייה, זה בהכרח מעיד על כך שבתוך עצמו הוא לא אוהב או לא מקבל משהו מסוים. מי ששלם לחלוטין עם עצמו לא יוכל להיפגע מדחייה, כי הוא לא יאמין שזה קשור למשהו שלילי אצלו.

האם יש יוצא מן הכלל לתיאוריה הזו?

אליעד שואל אם קיימת אפשרות חריגה שבה אדם ייפגע מאמירה כלשהי שהיא בבירור לא נכונה. הוא מביא דוגמה של אדם שהולך ברחוב וצוחקים עליו שהוא "כושי", למרות שהוא בכלל לא. לכאורה הוא לא אמור להיפגע, אך אליעד מסביר שאם אותו אדם בתת המודע שלו מרגיש חסר ביטחון לגבי משהו אחר לגמרי, למשל גובה נמוך, הוא עלול לדמיין שהבדיחה הייתה על הגובה שלו ולא על צבע העור. כך האדם יכול להיפגע ממשהו לא אמיתי בגלל שהוא מקשר אותו, בצורה לא מודעת, לדבר שהוא מאמין שהוא נכון ושלילי לגביו.

המסר של אליעד הוא חד - משמעי וברור: בכל מצב שאדם נפגע, הסיבה תמיד נעוצה במחשבות הפנימיות שלו לגבי עצמו, ובחוסר הקבלה העצמית שלו.

כיצד ניתן להתמודד עם הרגישות להערות ופגיעות מאחרים?

המסקנה שאליעד מסיק היא שכדי להפסיק להיפגע מאחרים, האדם חייב לעבוד על עצמו מבפנים. עליו למצוא את הנקודות שהוא לא אוהב בעצמו ולנסות לקבל ולאהוב אותן. ככל שאדם יקבל את עצמו יותר, כך הוא יהיה פחות פגיע, ותגובות של אחרים לא יצליחו לערער אותו.