וכאן יתבאר, מהו עניין הפחד מפני קהל? ומצד האמת, כמובן שהפחד מפני קהל, נכלל בתוך כל שאר הפחדים כולם. ושורש כל הפחדים, הוא החשש של האדם מכך שהוא ירגיש רע. וזה עצמו, שורשו בכך שהאדם חי בתוך נפרדות של טוב ורע וכולי, וכפי שכבר ביארתי במקומות אחרים. אך הפעם נדבר על הלבושים החיצוניים, של הפחד מפני קהל כדלקמן.
והעניין הוא, כי פחד מפני קהל, הוא בעצם פחד של האדם, מהקהל שנמצא בתוכו. כי ילד לדוגמה, אין לו פחד מפני קהל. כי ילד קטן, לא אכפת לו בכלל מה חושבים עליו וכולי. וכאשר האדם גדל, והשכל שלו מחליף את הטעות של עצמו, מהטעות של הילד, לטעות של המבוגר, אז האדם מתחיל לפחד מהקהל.
והאדם מפחד, ממה שחושבים וממה שיחשבו עליו וכיו"ב. והאדם הוא עולם קטן. וכל מה שנמצא מחוץ לאדם, נמצא גם בתוך האדם. וכל אותם אנשים שהאדם מפחד מהם, כולם נמצאים גם בתוך האדם עצמו. והאדם עצמו, לא באמת אוהב את עצמו בשלמות. ואותם האנשים שהאדם מפחד, ממה שהם יחשבו עליו, הם בעצם אותם הכוחות בתוך האדם עצמו, שלא אוהבים את האדם עצמו, והאדם כל הזמן מנסה לברוח מהם.
כי אם האדם היה עושה שלום בתוך עצמו, דהיינו, שלם עם עצמו בשלמות אמיתית, ומקבל ואוהב את עצמו כפי מה שהוא ממש, ללא כל סיבה, וללא תלות בדבר כלשהו חיצוני, הרי שהאדם לא היה מפחד ממה שהקהל יחשוב עליו, ומאיך שהקהל יגיב למה שהוא יעשה. כי כאשר האדם מקבל את עצמו באמת כפי מה שהוא באמת, דהיינו, בלי שהאדם משקר את עצמו לגבי מצבו, הרי שממילא, אף אחד לא יכול לפגוע באדם. כי האדם אוהב את מי שהוא באמת.
אבל, כאשר האדם לא אוהב את מי שהוא באמת, וכאשר האדם בטעותו מטעה את עצמו, ומדחיק את החסרונות שלו, שהם הכרחיים, מעצם קיומו כישות נפרדת מהמציאות השלמה, על ידי זה האדם מפחד שיבואו אנשים, ויזכירו לו את אותם החסרונות שיש לו, שהוא עצמו מפחד מהם.
ולכן, הדרך של האדם להתמודד עם פחד מפני קהל ופחד במה / דיבור מול קהל, היא על ידי זה שהאדם מבין את שורש הפחד שלו. ושורש הפחד של האדם מהקהל...
והעניין הוא, כי פחד מפני קהל, הוא בעצם פחד של האדם, מהקהל שנמצא בתוכו. כי ילד לדוגמה, אין לו פחד מפני קהל. כי ילד קטן, לא אכפת לו בכלל מה חושבים עליו וכולי. וכאשר האדם גדל, והשכל שלו מחליף את הטעות של עצמו, מהטעות של הילד, לטעות של המבוגר, אז האדם מתחיל לפחד מהקהל.
והאדם מפחד, ממה שחושבים וממה שיחשבו עליו וכיו"ב. והאדם הוא עולם קטן. וכל מה שנמצא מחוץ לאדם, נמצא גם בתוך האדם. וכל אותם אנשים שהאדם מפחד מהם, כולם נמצאים גם בתוך האדם עצמו. והאדם עצמו, לא באמת אוהב את עצמו בשלמות. ואותם האנשים שהאדם מפחד, ממה שהם יחשבו עליו, הם בעצם אותם הכוחות בתוך האדם עצמו, שלא אוהבים את האדם עצמו, והאדם כל הזמן מנסה לברוח מהם.
כי אם האדם היה עושה שלום בתוך עצמו, דהיינו, שלם עם עצמו בשלמות אמיתית, ומקבל ואוהב את עצמו כפי מה שהוא ממש, ללא כל סיבה, וללא תלות בדבר כלשהו חיצוני, הרי שהאדם לא היה מפחד ממה שהקהל יחשוב עליו, ומאיך שהקהל יגיב למה שהוא יעשה. כי כאשר האדם מקבל את עצמו באמת כפי מה שהוא באמת, דהיינו, בלי שהאדם משקר את עצמו לגבי מצבו, הרי שממילא, אף אחד לא יכול לפגוע באדם. כי האדם אוהב את מי שהוא באמת.
אבל, כאשר האדם לא אוהב את מי שהוא באמת, וכאשר האדם בטעותו מטעה את עצמו, ומדחיק את החסרונות שלו, שהם הכרחיים, מעצם קיומו כישות נפרדת מהמציאות השלמה, על ידי זה האדם מפחד שיבואו אנשים, ויזכירו לו את אותם החסרונות שיש לו, שהוא עצמו מפחד מהם.
ולכן, הדרך של האדם להתמודד עם פחד מפני קהל ופחד במה / דיבור מול קהל, היא על ידי זה שהאדם מבין את שורש הפחד שלו. ושורש הפחד של האדם מהקהל...