חרדה חברתית, פחד קהל, מתבייש לדבר, לא מרגיש בנוח לדבר, מרגיש אאוטסיידר, פחד מאנשים, חרדה מאנשים, טיפול בערך עצמי, חוסר ביטחון עצמי, חוסר הערכה עצמית, לא אוהב את עצמי
מה גורם לחרדה חברתית ולפחד קהל?
חרדה חברתית ופחד קהל הם מצבים שבהם אדם מרגיש חסום ולא בנוח לדבר מול אנשים. הסיבה לכך היא שאותו אדם חושש שהסביבה תגלה את חוסר הביטחון העצמי שלו או תבחין במצב רוחו הרע. לדוגמה, אליעד מתאר מצב של אדם שנמצא ב"מצב רוח רע", כלומר, בדיכאון או חרדה, ופוחד לדבר כי הוא מאמין שהסובבים אותו ישימו לב למצבו הפנימי, יגלו שאין לו ביטחון עצמי, ויחשפו אותו.
כדי להמחיש את הרעיון, אליעד נותן דוגמה של מחבל עם חגורת נפץ שמפחד להיכנס לתחנה בגלל החשש שיגלו אותו. הרעיון הוא שכמו אותו אדם שחושש שהסביבה תשים לב לתחושותיו השליליות, כך גם המחבל חושש שיזהו אותו, אף שלמעשה ייתכן שהוא כלל אינו נראה חשוד. הדוגמה ממחישה עד כמה אנשים סובלים מתחושה שכולם יכולים לקרוא את מחשבותיהם.
מה הפתרון שמציע אליעד למי שמתבייש לדבר?
אליעד מסביר שהאדם הסובל מחוסר ביטחון עצמי וחרדה חברתית צריך להבין תחילה מהיכן נובע הפחד שלו. החרדה בדרך כלל מתבססת על הנחת יסוד מוטעית שהאדם "שקוף", כלומר, שכל הסובבים אותו מיד יזהו את רגשותיו השליליים ואת חוסר הביטחון שלו. הפתרון הראשון והבסיסי שאליעד מציע הוא לערער את הנחת היסוד הזו ולהבין שהיא לא נכונה. רוב האנשים אינם מסוגלים לדעת באמת מה עובר עליך, אלא אם אתה מביע זאת בצורה ברורה מאוד.
אליעד משתמש בדוגמה נוספת כדי להבהיר את העניין: סטנדאפיסט שעולה לבמה, למרות שהוא נמצא במצב אבל כבד על אובדן אישי, יכול להופיע בפני קהל בלי שהצופים יבינו בכלל את מצבו הפנימי. כלומר, הרגשות הפנימיים של האדם אינם בהכרח גלויים לסביבה.
האם באמת אפשר להסתיר חוסר ביטחון או חרדה?
אליעד מסביר שאכן אפשר להסתיר חוסר ביטחון וחרדה. הוא מביא דוגמה של אדם שיש לו סכין בכיס עם כוונה לפגוע במישהו, ואף אחד לא יכול לדעת זאת אלא אם הוא יביע סימנים חיצוניים מאוד ברורים, כמו הזעה מוגברת או התנהגות חשודה. כלומר, האדם צריך ללמוד לנהל את ההתנהגות החיצונית שלו, משום שרוב האנשים מסיקים מסקנות על אחרים לפי ההתנהגות החיצונית ולא לפי מחשבות פנימיות שאין להם גישה אליהן.
האם כל אדם יכול לזהות את הפחד שלך?
לפי אליעד, לא כל אדם מסוגל לזהות את הפחד שלך. להיפך, אנשים נוטים לפרש התנהגות של אחרים לפי נקודת המבט שלהם עצמם, ולא לפי נקודת המבט של האדם השני. לדוגמה, אדם שרועד מקור יתפרש מיד כ"רועד מקור" ולא בהכרח כ"רועד מפחד". אליעד טוען שהסביבה בדרך כלל לא מצליחה לקלוט ניואנסים עדינים של פחד או חרדה אלא אם הם מאוד בולטים.
מה עושים כאשר החרדה בכל זאת ברורה לסביבה?
אליעד מציע שאם בכל זאת החרדה גלויה לסביבה, למשל במצב שבו אדם צריך לתת נאום מול קהל גדול, אפשר לנהל את הסיטואציה בדרך שתפחית את הסיכון לחשיפה. למשל, אדם שחושש משאלות ותשובות אחרי הנאום, יכול לוותר על החלק הזה בנאום, וכך להקטין משמעותית את החשש שיחשפו את החרדה שלו.
האם אפשר לזייף ביטחון עצמי כדי להתגבר על חרדה חברתית?
אליעד מסביר שלמרות שזיוף ביטחון עצמי ("Fake it till you make it") יכול לעזור זמנית, זה לא פתרון לטווח ארוך. לפי אליעד, יש לטפל באופן יסודי יותר בהנחות היסוד השגויות של האדם. הוא ממליץ להתחיל בקטן, לדבר עם אנשים...
חרדה חברתית ופחד קהל הם מצבים שבהם אדם מרגיש חסום ולא בנוח לדבר מול אנשים. הסיבה לכך היא שאותו אדם חושש שהסביבה תגלה את חוסר הביטחון העצמי שלו או תבחין במצב רוחו הרע. לדוגמה, אליעד מתאר מצב של אדם שנמצא ב"מצב רוח רע", כלומר, בדיכאון או חרדה, ופוחד לדבר כי הוא מאמין שהסובבים אותו ישימו לב למצבו הפנימי, יגלו שאין לו ביטחון עצמי, ויחשפו אותו.
כדי להמחיש את הרעיון, אליעד נותן דוגמה של מחבל עם חגורת נפץ שמפחד להיכנס לתחנה בגלל החשש שיגלו אותו. הרעיון הוא שכמו אותו אדם שחושש שהסביבה תשים לב לתחושותיו השליליות, כך גם המחבל חושש שיזהו אותו, אף שלמעשה ייתכן שהוא כלל אינו נראה חשוד. הדוגמה ממחישה עד כמה אנשים סובלים מתחושה שכולם יכולים לקרוא את מחשבותיהם.
מה הפתרון שמציע אליעד למי שמתבייש לדבר?
אליעד מסביר שהאדם הסובל מחוסר ביטחון עצמי וחרדה חברתית צריך להבין תחילה מהיכן נובע הפחד שלו. החרדה בדרך כלל מתבססת על הנחת יסוד מוטעית שהאדם "שקוף", כלומר, שכל הסובבים אותו מיד יזהו את רגשותיו השליליים ואת חוסר הביטחון שלו. הפתרון הראשון והבסיסי שאליעד מציע הוא לערער את הנחת היסוד הזו ולהבין שהיא לא נכונה. רוב האנשים אינם מסוגלים לדעת באמת מה עובר עליך, אלא אם אתה מביע זאת בצורה ברורה מאוד.
אליעד משתמש בדוגמה נוספת כדי להבהיר את העניין: סטנדאפיסט שעולה לבמה, למרות שהוא נמצא במצב אבל כבד על אובדן אישי, יכול להופיע בפני קהל בלי שהצופים יבינו בכלל את מצבו הפנימי. כלומר, הרגשות הפנימיים של האדם אינם בהכרח גלויים לסביבה.
האם באמת אפשר להסתיר חוסר ביטחון או חרדה?
אליעד מסביר שאכן אפשר להסתיר חוסר ביטחון וחרדה. הוא מביא דוגמה של אדם שיש לו סכין בכיס עם כוונה לפגוע במישהו, ואף אחד לא יכול לדעת זאת אלא אם הוא יביע סימנים חיצוניים מאוד ברורים, כמו הזעה מוגברת או התנהגות חשודה. כלומר, האדם צריך ללמוד לנהל את ההתנהגות החיצונית שלו, משום שרוב האנשים מסיקים מסקנות על אחרים לפי ההתנהגות החיצונית ולא לפי מחשבות פנימיות שאין להם גישה אליהן.
האם כל אדם יכול לזהות את הפחד שלך?
לפי אליעד, לא כל אדם מסוגל לזהות את הפחד שלך. להיפך, אנשים נוטים לפרש התנהגות של אחרים לפי נקודת המבט שלהם עצמם, ולא לפי נקודת המבט של האדם השני. לדוגמה, אדם שרועד מקור יתפרש מיד כ"רועד מקור" ולא בהכרח כ"רועד מפחד". אליעד טוען שהסביבה בדרך כלל לא מצליחה לקלוט ניואנסים עדינים של פחד או חרדה אלא אם הם מאוד בולטים.
מה עושים כאשר החרדה בכל זאת ברורה לסביבה?
אליעד מציע שאם בכל זאת החרדה גלויה לסביבה, למשל במצב שבו אדם צריך לתת נאום מול קהל גדול, אפשר לנהל את הסיטואציה בדרך שתפחית את הסיכון לחשיפה. למשל, אדם שחושש משאלות ותשובות אחרי הנאום, יכול לוותר על החלק הזה בנאום, וכך להקטין משמעותית את החשש שיחשפו את החרדה שלו.
האם אפשר לזייף ביטחון עצמי כדי להתגבר על חרדה חברתית?
אליעד מסביר שלמרות שזיוף ביטחון עצמי ("Fake it till you make it") יכול לעזור זמנית, זה לא פתרון לטווח ארוך. לפי אליעד, יש לטפל באופן יסודי יותר בהנחות היסוד השגויות של האדם. הוא ממליץ להתחיל בקטן, לדבר עם אנשים...
- איך להתגבר על חרדה חברתית?
- מה לעשות כשאין ביטחון עצמי?
- איך לדבר מול קהל בלי פחד?
- האם אפשר לזייף ביטחון עצמי?
- למה אני מפחד שיחשפו אותי?
- איך להפסיק להרגיש אאוטסיידר?
- טיפול בחוסר הערכה עצמית