התמודדות עם חרדה חברתית, מפחד שיראו עלי שאני בדיכאון, מפחד שאנשים קוראים אותי, לא רוצה שיראו שאני בדיכאון, השתקפות עצמית, מה חושבים עלי? מפחד מאנשים, לחוץ ליד אנשים, מפחד להיות ליד אנשים
למה אנשים מפחדים שיראו עליהם שהם בדיכאון?
אליעד כהן מסביר בהרצאה את המנגנון הפסיכולוגי מאחורי הפחד מכך שאנשים יבחינו שאנחנו בדיכאון. אנשים רבים חוששים מהאופן שבו הסביבה תפרש את מצבם הרגשי והם נוטים להניח שאחרים מזהים בקלות את מצב רוחם הפנימי. החשש נובע משילוב של כמה הנחות יסודיות: ראשית, האדם מאמין שאחרים מסתכלים עליו ובוחנים אותו, שנית, הוא משוכנע שאחרים מסוגלים לזהות אצלו שינויים במצב הרוח, ושלישית, הוא חושב שאנשים יפרשו את השינוי הזה בצורה שלילית - כ"דיכאון".
מה חייב לקרות כדי שאנשים יחשבו שאתה בדיכאון?
אליעד כהן מסביר שיש שרשרת ארוכה של תנאים שחייבים להתממש על מנת שאנשים אחרים בכלל יזהו שאנחנו בדיכאון. התנאי הראשון הוא שאנשים יסתכלו עלינו. אך בפועל, רוב האנשים פשוט עסוקים בעצמם ולא שמים לב לאחרים ברחוב או בסופר. בנוסף, אחרי שמישהו כבר הסתכל עלינו, הוא צריך לעצור, להתבונן בנו לעומק, לקלוט שיש משהו שונה, וגם לפרש את השינוי הזה דווקא כדיכאון ולא כמשהו אחר. למשל, אדם יכול לראות אותנו עם פנים עצובות ולהניח שאנחנו פשוט עייפים או טרודים, ולאו דווקא בדיכאון.
כדי שאנשים יזהו דווקא שאנחנו בדיכאון, הם צריכים לא רק להסתכל עלינו אלא גם לנסות להבין מה הסיבה למצבנו. אליעד כהן מציין כי אם אנשים יפרשו את הדיכאון מסיבה שלא מפריעה לנו, כמו "הקבוצה האהובה עליך הפסידה במשחק", כנראה שפחות יהיה אכפת לנו. אך ככל שהסיבה שאנשים ינחשו תהיה יותר שלילית בעינינו, כך החשש ש"יראו עלינו" שאנחנו בדיכאון גדל. לדוגמה, אם הם יניחו שהדיכאון שלנו נובע מכישלון אישי, או מאירוע שאנחנו מתביישים בו - אז באמת נפחד מכך יותר.
מי בדרך כלל שם לב שאנחנו בדיכאון?
אליעד כהן מסביר שככלל, אנשים הנוטים לזהות שאדם אחר בדיכאון הם לרוב אנשים שיש להם בעצמם נטייה לדיכאון או ניסיון עם דיכאון. אלה הם האנשים שיותר רגישים וערים לסימנים שמעידים על דיכאון אצל אחרים. לכן, בפועל, רוב האנשים כלל לא ישימו לב אלינו, לא יתבוננו בנו מספיק לעומק, ואם כבר יתבוננו - הם לרוב יפרשו את השינוי בהתנהגות או במראה שלנו בצורה תמימה ופשוטה (כמו עייפות או עומס).
למה מפריע לנו שיחשבו עלינו שאנחנו בדיכאון?
אליעד כהן מרחיב את ההסבר וטוען שהסיבה לכך שאנחנו לא רוצים שיחשבו שאנחנו בדיכאון היא לאו דווקא עצם הדיכאון עצמו, אלא הסיבה שאנחנו חושבים שהם ינחשו. זאת אומרת, אם הסיבה שאחרים מנחשים היא לגיטימית או לא פוגעת בנו, פחות יטריד אותנו שהם מזהים את הדיכאון שלנו. אבל אם הם מניחים שיש לנו בעיה משפחתית קשה, שננטשנו או שנכשלנו - כאן ייווצר אצלנו קושי גדול יותר, כי נחוש ששופטים אותנו בצורה שלילית.
איך הביטחון העצמי משפיע על החרדה החברתית והפחד שיראו עלינו?
אליעד כהן מוסיף עוד נקודה חשובה ומדגיש שככל שאדם פחות בטוח בעצמו, כך יטריד אותו יותר מה אחרים חושבים. לדוגמה, אם אדם לא בטוח ברמת החוכמה שלו - בין אם הוא חכם או טיפש - דעתם של אחרים תטריד אותו יותר. אם הוא בטוח בעצמו בצורה...
אליעד כהן מסביר בהרצאה את המנגנון הפסיכולוגי מאחורי הפחד מכך שאנשים יבחינו שאנחנו בדיכאון. אנשים רבים חוששים מהאופן שבו הסביבה תפרש את מצבם הרגשי והם נוטים להניח שאחרים מזהים בקלות את מצב רוחם הפנימי. החשש נובע משילוב של כמה הנחות יסודיות: ראשית, האדם מאמין שאחרים מסתכלים עליו ובוחנים אותו, שנית, הוא משוכנע שאחרים מסוגלים לזהות אצלו שינויים במצב הרוח, ושלישית, הוא חושב שאנשים יפרשו את השינוי הזה בצורה שלילית - כ"דיכאון".
מה חייב לקרות כדי שאנשים יחשבו שאתה בדיכאון?
אליעד כהן מסביר שיש שרשרת ארוכה של תנאים שחייבים להתממש על מנת שאנשים אחרים בכלל יזהו שאנחנו בדיכאון. התנאי הראשון הוא שאנשים יסתכלו עלינו. אך בפועל, רוב האנשים פשוט עסוקים בעצמם ולא שמים לב לאחרים ברחוב או בסופר. בנוסף, אחרי שמישהו כבר הסתכל עלינו, הוא צריך לעצור, להתבונן בנו לעומק, לקלוט שיש משהו שונה, וגם לפרש את השינוי הזה דווקא כדיכאון ולא כמשהו אחר. למשל, אדם יכול לראות אותנו עם פנים עצובות ולהניח שאנחנו פשוט עייפים או טרודים, ולאו דווקא בדיכאון.
כדי שאנשים יזהו דווקא שאנחנו בדיכאון, הם צריכים לא רק להסתכל עלינו אלא גם לנסות להבין מה הסיבה למצבנו. אליעד כהן מציין כי אם אנשים יפרשו את הדיכאון מסיבה שלא מפריעה לנו, כמו "הקבוצה האהובה עליך הפסידה במשחק", כנראה שפחות יהיה אכפת לנו. אך ככל שהסיבה שאנשים ינחשו תהיה יותר שלילית בעינינו, כך החשש ש"יראו עלינו" שאנחנו בדיכאון גדל. לדוגמה, אם הם יניחו שהדיכאון שלנו נובע מכישלון אישי, או מאירוע שאנחנו מתביישים בו - אז באמת נפחד מכך יותר.
מי בדרך כלל שם לב שאנחנו בדיכאון?
אליעד כהן מסביר שככלל, אנשים הנוטים לזהות שאדם אחר בדיכאון הם לרוב אנשים שיש להם בעצמם נטייה לדיכאון או ניסיון עם דיכאון. אלה הם האנשים שיותר רגישים וערים לסימנים שמעידים על דיכאון אצל אחרים. לכן, בפועל, רוב האנשים כלל לא ישימו לב אלינו, לא יתבוננו בנו מספיק לעומק, ואם כבר יתבוננו - הם לרוב יפרשו את השינוי בהתנהגות או במראה שלנו בצורה תמימה ופשוטה (כמו עייפות או עומס).
למה מפריע לנו שיחשבו עלינו שאנחנו בדיכאון?
אליעד כהן מרחיב את ההסבר וטוען שהסיבה לכך שאנחנו לא רוצים שיחשבו שאנחנו בדיכאון היא לאו דווקא עצם הדיכאון עצמו, אלא הסיבה שאנחנו חושבים שהם ינחשו. זאת אומרת, אם הסיבה שאחרים מנחשים היא לגיטימית או לא פוגעת בנו, פחות יטריד אותנו שהם מזהים את הדיכאון שלנו. אבל אם הם מניחים שיש לנו בעיה משפחתית קשה, שננטשנו או שנכשלנו - כאן ייווצר אצלנו קושי גדול יותר, כי נחוש ששופטים אותנו בצורה שלילית.
איך הביטחון העצמי משפיע על החרדה החברתית והפחד שיראו עלינו?
אליעד כהן מוסיף עוד נקודה חשובה ומדגיש שככל שאדם פחות בטוח בעצמו, כך יטריד אותו יותר מה אחרים חושבים. לדוגמה, אם אדם לא בטוח ברמת החוכמה שלו - בין אם הוא חכם או טיפש - דעתם של אחרים תטריד אותו יותר. אם הוא בטוח בעצמו בצורה...
- איך להתמודד עם חרדה חברתית?
- למה מפחדים שיראו שאני בדיכאון?
- מה לעשות אם אנשים קוראים אותי?
- איך לשפר ביטחון עצמי ליד אנשים?
- האם אחרים באמת שמים לב אליי?