פחדים, פוביות, פחד מג'וקים, הצפה רגשית, חשיפה לפחד, שכל או רגש, לחזק את השכל, רגש או שכל, חרדות, להתגבר על הפחד
למה אנחנו מפחדים, ואיך באמת אפשר להתגבר על הפחד?
פחדים, פוביות וחרדות הם נושאים מורכבים שמעוררים שאלות רבות לגבי האופן שבו בני אדם מתמודדים עם רגשות ושכל. אחת השאלות הנפוצות בנושא היא מדוע לפעמים קיים חוסר התאמה בין מה שאנחנו מבינים בשכל לבין מה שאנחנו מרגישים בפועל. לדוגמה, מישהי שמבינה בשכל שאין שום סכנה אמיתית בג'וק, אך עדיין מפחדת ממנו באופן רגשי ולא נשלט.
אליעד מסביר את הנקודה המרכזית בצורה מפורטת וברורה: הבעיה המרכזית היא היעדר סנכרון בין השכל לרגש. לדוגמה, אדם עם פחד מג'וקים יכול להבין בשכל שהג'וק הוא בסך הכל חרק לא מזיק שאינו יכול לפגוע בו באמת, אך הרגש עדיין ייצר תחושה של פחד וחוסר נוחות. אליעד מסביר שהסיבה לכך היא שהאדם לא באמת "מחזק את השכל" ביום - יום, ולכן ברגע האמת, השכל לא מצליח לגבור על הרגש.
מה הקשר בין התנהגות יומיומית לבין פחדים קיצוניים?
הנקודה שאליעד מדגיש היא שבחיי היום - יום האדם לא באמת מקשיב לשכל שלו, אלא נותן לרגש להוביל, גם בעניינים קטנים לכאורה. לדוגמה, אדם שמעשן למרות שהוא מבין בשכל שזה מזיק לבריאותו, בעצם מחליש את כוחו של השכל. כל פעם שהאדם מתעלם ממה שהוא יודע בשכל כנכון, הוא עושה לעצמו שטיפת מוח הפוכה - מחליש את השכל ומחזק את השליטה של הרגש. לכן, כשמגיע רגע של פחד או חרדה, השכל, שכבר נחלש מראש, לא יכול לעזור לאדם להתמודד מול הרגש המוצף.
איך לחזק את השכל כדי להתגבר על הפחד?
הפתרון שאליעד מציע הוא לחזק את השכל בחיי היום - יום, בצורה מודעת ורציפה. משמעות הדבר היא להקפיד לעשות את מה שהשכל אומר, גם כשזה לא נוח או נעים, ולא רק בעניינים גדולים אלא דווקא בפרטים הקטנים ביותר. למשל, כשאדם מרגיש שהוא לא רוצה לעשות פעולה מסוימת, והשכל אומר לו לעשות אחרת, עליו להיצמד לשכל ולא לרגש. כך, ברגע האמת שבו האדם עומד מול הפחד, השכל יהיה מספיק חזק ויציב על מנת להתמודד עם הרגש ולא להישבר מולו.
מדוע החשיפה לפחד לא תמיד עובדת?
הרבה פעמים אנשים מנסים להתגבר על הפחד שלהם באמצעות "חשיפה לפחד", כלומר, חשיפה חוזרת ונשנית לדבר שמפחיד אותם. אבל אליעד מסביר שזה לא תמיד עוזר, ואפילו יכול להזיק ולהגביר את הפחד. הסיבה לכך היא שהבעיה האמיתית היא לא הפחד עצמו, אלא הקונפליקט בין הרגש לשכל. אם לאדם יש פחד עמוק, והוא לא טיפל בקונפליקט הפנימי בין מה שהוא יודע למה שהוא מרגיש, החשיפה לפחד יכולה להחמיר את החרדה. הוא נותן דוגמה לאדם שלא פחד לדבר מול קהל, ודווקא לאחר "תרגילי חשיפה" שעשו לו כדי למנוע פחד - החל לפחד יותר, משום שהחוויה השלילית התחזקה.
מה קובע באמת את רמת הפחד שלנו?
בסופו של דבר, אליעד מסביר שהפחד נובע משילוב של שני גורמים עיקריים:
פחדים, פוביות וחרדות הם נושאים מורכבים שמעוררים שאלות רבות לגבי האופן שבו בני אדם מתמודדים עם רגשות ושכל. אחת השאלות הנפוצות בנושא היא מדוע לפעמים קיים חוסר התאמה בין מה שאנחנו מבינים בשכל לבין מה שאנחנו מרגישים בפועל. לדוגמה, מישהי שמבינה בשכל שאין שום סכנה אמיתית בג'וק, אך עדיין מפחדת ממנו באופן רגשי ולא נשלט.
אליעד מסביר את הנקודה המרכזית בצורה מפורטת וברורה: הבעיה המרכזית היא היעדר סנכרון בין השכל לרגש. לדוגמה, אדם עם פחד מג'וקים יכול להבין בשכל שהג'וק הוא בסך הכל חרק לא מזיק שאינו יכול לפגוע בו באמת, אך הרגש עדיין ייצר תחושה של פחד וחוסר נוחות. אליעד מסביר שהסיבה לכך היא שהאדם לא באמת "מחזק את השכל" ביום - יום, ולכן ברגע האמת, השכל לא מצליח לגבור על הרגש.
מה הקשר בין התנהגות יומיומית לבין פחדים קיצוניים?
הנקודה שאליעד מדגיש היא שבחיי היום - יום האדם לא באמת מקשיב לשכל שלו, אלא נותן לרגש להוביל, גם בעניינים קטנים לכאורה. לדוגמה, אדם שמעשן למרות שהוא מבין בשכל שזה מזיק לבריאותו, בעצם מחליש את כוחו של השכל. כל פעם שהאדם מתעלם ממה שהוא יודע בשכל כנכון, הוא עושה לעצמו שטיפת מוח הפוכה - מחליש את השכל ומחזק את השליטה של הרגש. לכן, כשמגיע רגע של פחד או חרדה, השכל, שכבר נחלש מראש, לא יכול לעזור לאדם להתמודד מול הרגש המוצף.
איך לחזק את השכל כדי להתגבר על הפחד?
הפתרון שאליעד מציע הוא לחזק את השכל בחיי היום - יום, בצורה מודעת ורציפה. משמעות הדבר היא להקפיד לעשות את מה שהשכל אומר, גם כשזה לא נוח או נעים, ולא רק בעניינים גדולים אלא דווקא בפרטים הקטנים ביותר. למשל, כשאדם מרגיש שהוא לא רוצה לעשות פעולה מסוימת, והשכל אומר לו לעשות אחרת, עליו להיצמד לשכל ולא לרגש. כך, ברגע האמת שבו האדם עומד מול הפחד, השכל יהיה מספיק חזק ויציב על מנת להתמודד עם הרגש ולא להישבר מולו.
מדוע החשיפה לפחד לא תמיד עובדת?
הרבה פעמים אנשים מנסים להתגבר על הפחד שלהם באמצעות "חשיפה לפחד", כלומר, חשיפה חוזרת ונשנית לדבר שמפחיד אותם. אבל אליעד מסביר שזה לא תמיד עוזר, ואפילו יכול להזיק ולהגביר את הפחד. הסיבה לכך היא שהבעיה האמיתית היא לא הפחד עצמו, אלא הקונפליקט בין הרגש לשכל. אם לאדם יש פחד עמוק, והוא לא טיפל בקונפליקט הפנימי בין מה שהוא יודע למה שהוא מרגיש, החשיפה לפחד יכולה להחמיר את החרדה. הוא נותן דוגמה לאדם שלא פחד לדבר מול קהל, ודווקא לאחר "תרגילי חשיפה" שעשו לו כדי למנוע פחד - החל לפחד יותר, משום שהחוויה השלילית התחזקה.
מה קובע באמת את רמת הפחד שלנו?
בסופו של דבר, אליעד מסביר שהפחד נובע משילוב של שני גורמים עיקריים:
- המידה שבה אנחנו רוצים שדבר מסוים יקרה (רצון).
- המידה שבה אנחנו מאמינים או חוששים שזה לא יקרה (ספק או אי ודאות).
- איך להתגבר על פחד מג'וקים?
- למה חשיפה לפחד לא עובדת?
- מה לעשות כשיש הצפה רגשית?
- שכל או רגש - מי קובע?
- איך מחזקים את השכל?
- מה מקור הפוביות והחרדות?