והפעם (מבצע "עם כלביא") אסביר איך לא לפחד מהתקפת טילים? איך לא לפחד מאזעקות? ואיך לא לפחד ממלחמה? וכולי. ובפרט למי שאין לו ממד או מקלט, ובפרט מי שמבין שגם ממד לא יכול להגן עליו מפגיעה ישירה בממד. או מי שמבין שהוא יכול להיפגע מהטיל בהמון דרכים, גם אם הוא יהיה בממד. בקיצור, איך להתמודד עם הפחד מהתקפת טילים? איך להישאר רגוע ואיך לשמור על קור רוח בהתקפת טילים?
ואני מזכיר את מה שכבר הסברתי כאן פחד מטילים וגם כאן, כי כאשר יש אזעקה של טילים, הרי שברגע הזה יש 2 סכנות שמרחפות מעל הראש של האדם. סכנה מספר 1 - היא סכנה לגוף של האדם שיכול להיפגע מהתקפת הטילים. סכנה מספר 2 - היא לנפש של האדם, שיכולה להיפגע מהלחץ והפחד והחרדה שיש לו, מכך שיש התקפת טילים. כי לא רק הגוף בסכנה להיפגע, אלא גם הנפש בסכנה להיפגע. כי לאדם נגרם נזק גם ברמה הנפשית, מכל הלחץ שיש לו מהאזעקות ומהטילים.
וברמה הגופנית, אפשרי לנסות להתגונן באמצעות כניסה לממד וכולי, אבל ברמה הנפשית, מה בדיוק אפשרי לעשות? איך אפשרי למנוע נזק ברמה הנפשית, כתוצאה מהחרדה מהתקפת הטילים?
אז יש בזה כל מיני נקודות מבט. והפעם אסביר את נקודת המבט הבאה, שהולכת כך:
אז מהו בעצם הפחד מטילים? הפחד מטילים הוא בדיוק כמו כל פחד אחר, דהיינו, שהאדם מפחד מכך שיקרה משהו שהוא לא רוצה שיקרה. האדם לא רוצה שיקרה משהו והאדם חושב שיכול לקרות משהו שהוא לא רוצה שיקרה וכך נוצר הפחד. ובהקשר שלנו, האדם מפחד מאזעקות ומפחד מטילים, בגלל שהוא חושב שהוא יכול להיפגע מהטילים ובגלל שהוא חושב שיכול לקרות לו משהו שהוא לא רוצה שיקרה לו. עד כאן הכל נשמע הגיוני.
כמו כן באופן עקרוני, כאשר קורה לאדם משהו שהוא לא רוצה שיקרה, הרי שברמת העיקרון יש לאדם 2 דרכים להתמודד עם זה ולהסתכל על המצב. אפשרות 1 שהיא האפשרות הפשוטה והבסיסית ביותר, היא שהאדם חושב שרע לו, כי המציאות היא לא מה שהוא רוצה. לדוגמה, אם פוגע באדם טיל שגורם לו לנזק, הרי שרע לאדם, כי המציאות היא לא מה שהוא רוצה שיקרה. זאת הדרך הפשוטה ביותר והבסיסית ביותר שבה רוב ככל האנשים מסתכלים על המציאות ברוב הזמן.
יחד עם זאת, יש עוד נקודת מבט שאומרת, שאם רע לך כאשר קורה משהו שאתה לא רוצה, הרי שזה לא רק בגלל שקורה משהו שאתה לא רוצה שיקרה, אלא זה בגלל שאתה לא רוצה את מה שקורה לך.
שוב, נקודת מבט אחת אומרת, שרע לך כי קורה משהו שאתה לא רוצה. נקודת מבט שניה אומרת, שרע לך כי אתה לא רוצה את מה שקורה לך. ואלו 2 נקודות מבט הפוכות מצד אחד אבל משלימות אחת את השנייה מצד שני. ואפשרי להעמיק בזה כאן מה זה רע וגם כאן המציאות נגד רצונך ועוד.
בכל מקרה, בהקשר של מתקפת טילים, האדם לא רוצה שיקרה משהו שהוא לא רוצה שיקרה. דהיינו, האדם מפחד מכך שיכול לפגוע בו טיל ולגרום לו לנזק. וכאן בעצם יש 2 נקודות מבט איך להסתכל על הדברים.
נקודת מבט אחת, היא זו שאומרת שרע לאדם כי המציאות היא לא מה שהוא רוצה שיקרה, מנקודת המבט הזו, מה שהאדם יכול לעשות כאשר יש אזעקה והתקפת טילים, זה לנסות לשנות את המציאות הממשית בפועל. דהיינו, להקטין את הסיכוי לכך שהוא יפגע. איך? באמצעות להיכנס לממד / מקלט וכיו"ב.
כאשר האדם מפחד מכך להיפגע מטיל, אז אם הוא חושב שהבעיה היא בכך שיפגע בו הטיל, הרי שמנקודת המבט הזו, הוא ירוץ לממד ויעשה את כל מה שהוא יכול כדי למגן את עצמו.
מה הבעיה בדרך החשיבה הזו? תשובה: הבעיה היא שלא תמיד ניתן להתמגן נגד התקפת טילים. לפעמים הממד לא מספיק טוב, או שאין בכלל ממד, או שאין מקלט או שכל תרחיש אחר. ואם הטיל ייפול על הממד בפגיעה ישירה, האדם יהיה בבעיה בכל מקרה. וגם אם האדם יינצל, הרי שהאדם לא רוצה להיפגע מכל שאר הנזקים שגורמים הטילים. ולכן, דרך החשיבה שאומרת, שרע לך, כי המציאות היא לא מה שאתה רוצה, דרך החשיבה הזאת, במקרה הזה, מוגבלת בלעזור לאדם. כי האדם מוגבל ביכולת שלו להתמגן נגד טילים.
ולכן יש גם את נקודת המבט השנייה, שאומרת, שרע לך, בגלל שאתה לא רוצה את מה שקורה. ונקודת המבט הזו, היא לא נפוצה ורוב האנשים לא מכירים אותה ולא מבינים אותה. אבל עדיין היא קיימת. דהיינו, יש את נקודת המבט שאומרת, שאתה מפחד לא בגלל שהטיל יכול לפגוע בך, אלא בגלל שאתה לא רוצה שהוא יפגע בך. במובן שאומר, שאתה יכול לשנות את הרצון שלך. דהיינו, אתה יכול פחות לרצות שהטיל לא יפגע בך, ויותר שלא יהיה אכפת לך או אולי אפילו לרצות שהטיל כן יפגע בך.
וכן, זאת נקודת מבט לא הגיונית, אבל היא עדיין קיימת. שיש גם את נקודת המבט שאומרת, שאתה לא חייב לרצות שהטיל לא יפגע בך. וזה כמובן עוד עניין שלם בפני עצמו, של איך לרצות את המציאות ושל איך לקבל את המציאות ואלו נושאים שלמים בפני עצמם.
בכל מקרה, ברמת העיקרון, בחיי היום יום, בדרך כלל, פחות משתמשים בנקודת המבט הזו, במקרי קיצון. דהיינו, אם לדוגמה האדם יסבול מכך שהוא לא הכי עשיר בעולם, או מכך שהוא לא יכול לעוף באוויר, כנראה שנמליץ לו ללמוד לקבל את החיים כמו שהם. אבל אם מישהו לא ירצה להיפגע מטיל, כנראה שנלמד אותו להתגונן מהטיל. כי נקודת המבט שאומרת שלא אכפת לך להיפגע מטיל, היא נקודת מבט לא ריאלית לחיות איתה בחיי היום יום. וזה כמובן עוד עניין בפני עצמו.
בכל מקרה, כאשר יש אזעקה או מתקפת טילים, כאשר שומעים את הרעש של הטילים, במקרה הזה, בפועל, לא באמת ניתן להתמגן באופן מושלם במאה אחוז. כי לא משנה מה תעשה, תמיד יש את האפשרות שתיפגע מטיל וכיו"ב.
ולכן במקרה כזה, הפתרון המוצע הוא, להתחבר גם אל המקום של לקחת אחריות על הרצון, שבו האדם מבין שרע לו, לא בגלל הטילים, אלא בגלל שהוא לא רוצה שהטילים יפגעו בו. וזאת בחירה אישית שלו. שהאדם בוחר לא לרצות להיפגע מהטילים. אבל האדם יכול לבחור לחשוב גם אחרת. ושוב, זה עניין שלם בפני עצמו, של איך לשנות את הרצון, אבל עדיין גם הוא קיים. כי האדם לא באמת חייב לא לרצות להיפגע מטילים. אלא, שהאדם בוחר להאמין ש... וכולי.
ושוב, זאת לא נקודת מבט רגילה שאפשרי לחיות איתה ביום יום. אבל כשאין ברירה, אין ברירה. דהיינו, אם באמת יורים עליך טילים מעל הראש שלך, אז אם אתה במצב שבו אתה לא באמת יכול להתמגן במאה אחוז, אז אם המוח שלך ממשיך לשגע אותך, כמה המצב שלך גרוע, כדאי לך לזכור, שאתה לא באמת חייב לא לרצות להיפגע מטילים. כי מי אמר שזה בכלל משנה? ומה זה בכלל משנה? וכן, זה נשמע משוגע, אבל אז מה?!
לסיכום: כשרע לאדם באופן כללי, הוא יכול להאשים את המציאות או להאשים את עצמו. האדם יכול להאשים את המציאות שהיא נגד רצונו והוא יכול להאשים את עצמו שהוא לא רוצה את המציאות כמו שהיא בלי תנאים. וכן, נקודת המבט השנייה, היא לא נקודת מבט רגילה, אבל פרקטית, כדאי לשקול להשתמש בה, לפחות כאשר אין ברירה. דהיינו, לזכור, שלא באמת חייבים לפחד מהטילים, לא באמת חייבים לפחד מהאזעקה, לא באמת חייבים שום דבר.
ואני לא אומר שצריך לקחת את זה לקצה, במובן של לא להתמגן בכלל, אני אומר שאפשרי להתמגן מה שאפשר, אבל למגן גם את המוח, לזכור שזה גם לא משנה אם יקרה מה שיקרה, ומה זה משנה מה שיקרה.
מה שכן, צריכים לזכור, שמי שרוצה שהעצה הזאת באמת תעבוד לו בזמן אמת, הרי שהוא צריך ביום יום שלו, לתרגל את צורת החשיבה, של לקחת אחריות על זה שרע לו, דרך נקודת המבט שאומרת שרע לאדם, גם בגלל שהוא לא רוצה את מה שקורה ולא רק בגלל שקורה מה שהוא לא רוצה. ושוב, זה כמובן עניין שלם בפני עצמו, שאפשרי להעמיק בו גם כאן: למה רע לי / איך לא להרגיש רע מכך שהמציאות נגד רצונך / איך לקבל את המציאות כמו שהיא ועוד.
ואני מזכיר את מה שכבר הסברתי כאן פחד מטילים וגם כאן, כי כאשר יש אזעקה של טילים, הרי שברגע הזה יש 2 סכנות שמרחפות מעל הראש של האדם. סכנה מספר 1 - היא סכנה לגוף של האדם שיכול להיפגע מהתקפת הטילים. סכנה מספר 2 - היא לנפש של האדם, שיכולה להיפגע מהלחץ והפחד והחרדה שיש לו, מכך שיש התקפת טילים. כי לא רק הגוף בסכנה להיפגע, אלא גם הנפש בסכנה להיפגע. כי לאדם נגרם נזק גם ברמה הנפשית, מכל הלחץ שיש לו מהאזעקות ומהטילים.
וברמה הגופנית, אפשרי לנסות להתגונן באמצעות כניסה לממד וכולי, אבל ברמה הנפשית, מה בדיוק אפשרי לעשות? איך אפשרי למנוע נזק ברמה הנפשית, כתוצאה מהחרדה מהתקפת הטילים?
אז יש בזה כל מיני נקודות מבט. והפעם אסביר את נקודת המבט הבאה, שהולכת כך:
אז מהו בעצם הפחד מטילים? הפחד מטילים הוא בדיוק כמו כל פחד אחר, דהיינו, שהאדם מפחד מכך שיקרה משהו שהוא לא רוצה שיקרה. האדם לא רוצה שיקרה משהו והאדם חושב שיכול לקרות משהו שהוא לא רוצה שיקרה וכך נוצר הפחד. ובהקשר שלנו, האדם מפחד מאזעקות ומפחד מטילים, בגלל שהוא חושב שהוא יכול להיפגע מהטילים ובגלל שהוא חושב שיכול לקרות לו משהו שהוא לא רוצה שיקרה לו. עד כאן הכל נשמע הגיוני.
כמו כן באופן עקרוני, כאשר קורה לאדם משהו שהוא לא רוצה שיקרה, הרי שברמת העיקרון יש לאדם 2 דרכים להתמודד עם זה ולהסתכל על המצב. אפשרות 1 שהיא האפשרות הפשוטה והבסיסית ביותר, היא שהאדם חושב שרע לו, כי המציאות היא לא מה שהוא רוצה. לדוגמה, אם פוגע באדם טיל שגורם לו לנזק, הרי שרע לאדם, כי המציאות היא לא מה שהוא רוצה שיקרה. זאת הדרך הפשוטה ביותר והבסיסית ביותר שבה רוב ככל האנשים מסתכלים על המציאות ברוב הזמן.
יחד עם זאת, יש עוד נקודת מבט שאומרת, שאם רע לך כאשר קורה משהו שאתה לא רוצה, הרי שזה לא רק בגלל שקורה משהו שאתה לא רוצה שיקרה, אלא זה בגלל שאתה לא רוצה את מה שקורה לך.
שוב, נקודת מבט אחת אומרת, שרע לך כי קורה משהו שאתה לא רוצה. נקודת מבט שניה אומרת, שרע לך כי אתה לא רוצה את מה שקורה לך. ואלו 2 נקודות מבט הפוכות מצד אחד אבל משלימות אחת את השנייה מצד שני. ואפשרי להעמיק בזה כאן מה זה רע וגם כאן המציאות נגד רצונך ועוד.
בכל מקרה, בהקשר של מתקפת טילים, האדם לא רוצה שיקרה משהו שהוא לא רוצה שיקרה. דהיינו, האדם מפחד מכך שיכול לפגוע בו טיל ולגרום לו לנזק. וכאן בעצם יש 2 נקודות מבט איך להסתכל על הדברים.
נקודת מבט אחת, היא זו שאומרת שרע לאדם כי המציאות היא לא מה שהוא רוצה שיקרה, מנקודת המבט הזו, מה שהאדם יכול לעשות כאשר יש אזעקה והתקפת טילים, זה לנסות לשנות את המציאות הממשית בפועל. דהיינו, להקטין את הסיכוי לכך שהוא יפגע. איך? באמצעות להיכנס לממד / מקלט וכיו"ב.
כאשר האדם מפחד מכך להיפגע מטיל, אז אם הוא חושב שהבעיה היא בכך שיפגע בו הטיל, הרי שמנקודת המבט הזו, הוא ירוץ לממד ויעשה את כל מה שהוא יכול כדי למגן את עצמו.
מה הבעיה בדרך החשיבה הזו? תשובה: הבעיה היא שלא תמיד ניתן להתמגן נגד התקפת טילים. לפעמים הממד לא מספיק טוב, או שאין בכלל ממד, או שאין מקלט או שכל תרחיש אחר. ואם הטיל ייפול על הממד בפגיעה ישירה, האדם יהיה בבעיה בכל מקרה. וגם אם האדם יינצל, הרי שהאדם לא רוצה להיפגע מכל שאר הנזקים שגורמים הטילים. ולכן, דרך החשיבה שאומרת, שרע לך, כי המציאות היא לא מה שאתה רוצה, דרך החשיבה הזאת, במקרה הזה, מוגבלת בלעזור לאדם. כי האדם מוגבל ביכולת שלו להתמגן נגד טילים.
ולכן יש גם את נקודת המבט השנייה, שאומרת, שרע לך, בגלל שאתה לא רוצה את מה שקורה. ונקודת המבט הזו, היא לא נפוצה ורוב האנשים לא מכירים אותה ולא מבינים אותה. אבל עדיין היא קיימת. דהיינו, יש את נקודת המבט שאומרת, שאתה מפחד לא בגלל שהטיל יכול לפגוע בך, אלא בגלל שאתה לא רוצה שהוא יפגע בך. במובן שאומר, שאתה יכול לשנות את הרצון שלך. דהיינו, אתה יכול פחות לרצות שהטיל לא יפגע בך, ויותר שלא יהיה אכפת לך או אולי אפילו לרצות שהטיל כן יפגע בך.
וכן, זאת נקודת מבט לא הגיונית, אבל היא עדיין קיימת. שיש גם את נקודת המבט שאומרת, שאתה לא חייב לרצות שהטיל לא יפגע בך. וזה כמובן עוד עניין שלם בפני עצמו, של איך לרצות את המציאות ושל איך לקבל את המציאות ואלו נושאים שלמים בפני עצמם.
בכל מקרה, ברמת העיקרון, בחיי היום יום, בדרך כלל, פחות משתמשים בנקודת המבט הזו, במקרי קיצון. דהיינו, אם לדוגמה האדם יסבול מכך שהוא לא הכי עשיר בעולם, או מכך שהוא לא יכול לעוף באוויר, כנראה שנמליץ לו ללמוד לקבל את החיים כמו שהם. אבל אם מישהו לא ירצה להיפגע מטיל, כנראה שנלמד אותו להתגונן מהטיל. כי נקודת המבט שאומרת שלא אכפת לך להיפגע מטיל, היא נקודת מבט לא ריאלית לחיות איתה בחיי היום יום. וזה כמובן עוד עניין בפני עצמו.
בכל מקרה, כאשר יש אזעקה או מתקפת טילים, כאשר שומעים את הרעש של הטילים, במקרה הזה, בפועל, לא באמת ניתן להתמגן באופן מושלם במאה אחוז. כי לא משנה מה תעשה, תמיד יש את האפשרות שתיפגע מטיל וכיו"ב.
ולכן במקרה כזה, הפתרון המוצע הוא, להתחבר גם אל המקום של לקחת אחריות על הרצון, שבו האדם מבין שרע לו, לא בגלל הטילים, אלא בגלל שהוא לא רוצה שהטילים יפגעו בו. וזאת בחירה אישית שלו. שהאדם בוחר לא לרצות להיפגע מהטילים. אבל האדם יכול לבחור לחשוב גם אחרת. ושוב, זה עניין שלם בפני עצמו, של איך לשנות את הרצון, אבל עדיין גם הוא קיים. כי האדם לא באמת חייב לא לרצות להיפגע מטילים. אלא, שהאדם בוחר להאמין ש... וכולי.
ושוב, זאת לא נקודת מבט רגילה שאפשרי לחיות איתה ביום יום. אבל כשאין ברירה, אין ברירה. דהיינו, אם באמת יורים עליך טילים מעל הראש שלך, אז אם אתה במצב שבו אתה לא באמת יכול להתמגן במאה אחוז, אז אם המוח שלך ממשיך לשגע אותך, כמה המצב שלך גרוע, כדאי לך לזכור, שאתה לא באמת חייב לא לרצות להיפגע מטילים. כי מי אמר שזה בכלל משנה? ומה זה בכלל משנה? וכן, זה נשמע משוגע, אבל אז מה?!
לסיכום: כשרע לאדם באופן כללי, הוא יכול להאשים את המציאות או להאשים את עצמו. האדם יכול להאשים את המציאות שהיא נגד רצונו והוא יכול להאשים את עצמו שהוא לא רוצה את המציאות כמו שהיא בלי תנאים. וכן, נקודת המבט השנייה, היא לא נקודת מבט רגילה, אבל פרקטית, כדאי לשקול להשתמש בה, לפחות כאשר אין ברירה. דהיינו, לזכור, שלא באמת חייבים לפחד מהטילים, לא באמת חייבים לפחד מהאזעקה, לא באמת חייבים שום דבר.
ואני לא אומר שצריך לקחת את זה לקצה, במובן של לא להתמגן בכלל, אני אומר שאפשרי להתמגן מה שאפשר, אבל למגן גם את המוח, לזכור שזה גם לא משנה אם יקרה מה שיקרה, ומה זה משנה מה שיקרה.
מה שכן, צריכים לזכור, שמי שרוצה שהעצה הזאת באמת תעבוד לו בזמן אמת, הרי שהוא צריך ביום יום שלו, לתרגל את צורת החשיבה, של לקחת אחריות על זה שרע לו, דרך נקודת המבט שאומרת שרע לאדם, גם בגלל שהוא לא רוצה את מה שקורה ולא רק בגלל שקורה מה שהוא לא רוצה. ושוב, זה כמובן עניין שלם בפני עצמו, שאפשרי להעמיק בו גם כאן: למה רע לי / איך לא להרגיש רע מכך שהמציאות נגד רצונך / איך לקבל את המציאות כמו שהיא ועוד.
050-3331-331