נושא של טיפול בטראומות והרגלי חשיבה, באמצעות ניתוח רגשי של פחדים לא הגיוניים.

בן אדם הוא לא רובוט וגם אם הוא רובוט הוא לא הרובוט הכי חכם שיש. דהיינו, האדם לא באמת יכול בבת אחת, במהירות, או אפילו בתהליך מתמשך, לזהות ולגלות את כל ההתניות שיש בתת המודע שלו. האדם לא באמת יכול במהירות ואפילו לפעמים גם לא לאט, להבין את עצמו במאה אחוז.

אם לדוגמה יש לאדם טראומה מהעבר, שיצרה הרגל מחשבתי שגוי, האדם לא יכול בבת אחת להבין ולדעת, למה באמת הוא מפחד וממה באמת הוא חושש.

וגם אם כן, גם אם האדם יודע ומבין את כל הסיבות שבגללן הוא חושש, עדיין האדם פועל גם מתוך הרגל. וזה משהו שלוקח זמן לשנות אותו וזה לא בבת אחת. וככל שהאדם יותר רגיל לפעול מתוך הרגל, ככה יהיה לו יותר קשה לצאת מהטראומה ומההרגלי חשיבה שלו.

הפתרון המוצע, הוא, להתרגל לשאול שאלות, לנסות לא לפעול מתוך הרגל, לא להאמין לרגשות, אלא לנסות להבין את השורש שלהם. ללמוד לשאול שאלות, את המוח שלך, את עצמך. למה אני מפחד, ממה בדיוק אני חושש, מה בדיוק מפריע לי. השאלות האלו, הן נשק, נגד המוח שמפחיד את האדם. באמצעותן ניתן לשלוט בפחד.

לדוגמה: אדם שמפחד מסיטואציה שמישהו מרים עליו את הקול, אפילו בשיחת טלפון, כי הוא חושב שאולי יפגעו בו פיזית.

ננסה לשאול: האם אתה מדמיין שהאדם השני הולך לתקוף אותך, או שאתה רק נזכר במישהו אחר שתקף אותך? האם אתה חש כרגע סכנה, או רק נזכר באירוע אחר מהעבר?

האם אתה חושש גם אם תשמע מישהו אחר שצועק על מישהו אחר, בלי קשר אליך? לדוגמה, שכנים שצועקים "גול" במשחק כדורגל?

האם אתה חושש גם אם מישהו ירים את הקול עליך, לדוגמה יגיד לך שהוא "לא שומע אותך", גם בלי קשר לתוכן השיחה. לדוגמה, אתה רוצה לומר לו משהו טוב, והוא מרים את הקול ואומר לך שהוא לא שומע אותך. האם גם אז תילחץ מעצם הרמת הקול, גם בלי קשר לתוכן השיחה?

האם אתה מפחד מרעשים אחרים, או רק מהרמות קול?

האם אתה חש סכנה מיידית או רק זיכרון רע ממשהו אחר? האם יש לך התניה שאומרת, צעקות = אלימות? מה בדיוק הפקודה?

תוך כדי חקירה, האדם מגלה שגם בצבא, הוא חשש כאשר הוא שמע את המפקדים צועקים על החיילים. שם הצעקה, הייתה באמת גם מתוך מטרה להפחיד.

כמו כן האדם מגלה שהוא חושש באופן מוגזם מאלימות, גם בלי קשר לצעקות קולניות.

לדוגמה, מישהו לוחץ לו את היד, או שמישהו ברחוב נכנס לטריטוריה שלו, הוא חש פחד וסכנה, מפחד להיות מותקף פיזית.

אז נמשיך לחקור, אולי יש כאן שורש אחר. אולי אין במוח התניה שגויה שצעקות = אלימות, אבל כן יש התניה שגויה, שפגיעה פיזית = סוף העולם. ניתוח של סיכוי סיכון.

אולי יתכן, שהחשש של אותו אדם, מצעקות של מישהו אחר, לא נובע בגלל טעות בניתוח של הסיכוי להיפגע פיזית, ואפילו גם לא בגלל זיכרון של פגיעה פיזית, אלא אולי הוא נובע מחישוב שגוי של הסיכון בלהיפגע פיזית. בו בחישוב שגוי של הסיכוי להיפגע פיזית, ברמת פגיעה שלא ניתן להכיל אותה.

לכן, צריכים לחקור, נניח שכן תיפגע פיזית, מה לדעתך עלול לקרות, ואם זה יקרה, אז מה? מה האמת מאחורי הפחד?

ושוב, כל השאלות האלו, עוזרות כמו נשק, לעשות רציונליזציה של הרגשות, כדי לשלוט ברגשות מפחידים מוגזמים.