מתבייש לרקוד ליד אנשים, אימון אישי לביטחון עצמי, חסימה רגשית, דימוי עצמי, חסם רגשי, הערכה עצמית, פחד מכישלון, ביישנות, חיזוק הביטחון העצמי, העלאת הביטחון העצמי, חלק 2
איך להתמודד עם פחד לרקוד ליד אנשים?
אנשים רבים מתמודדים עם קושי, חסימה רגשית או פחד לרקוד ליד אנשים אחרים. הקושי הזה נובע בדרך כלל מתוך פחד מכישלון, דימוי עצמי נמוך, או חשש שאחרים יחשבו עליהם דברים שליליים כמו שהם "מפסידנים" או "לוזרים". אליעד כהן מסביר כי הדרך להתמודד עם הפחד הזה היא קודם כל להבין את מהות הפחד ואת המנגנון שמפעיל אותו.
איך להתייחס למחשבה שאחרים יחשבו שאני "מפסידן"?
אליעד מציג דוגמה של אדם שנמצא במסיבה ועולה בו המחשבה שאנשים אחרים יחשבו עליו שהוא מפסידן או לוזר. הוא אומר שברגע שהמחשבה הזו מופיעה, האדם צריך לשאול את עצמו "מי אמר שהמחשבה הזאת נכונה?". יחד עם זאת, הוא מדגיש שהמטרה היא לא רק להגיד שזו מחשבה בלבד, אלא גם להבין שהיא אכן קיימת כאפשרות במציאות. כלומר, אליעד מסביר שאסור רק להכחיש את המחשבה ולטעון "זו רק מחשבה", אלא יש להתייחס אליה ברצינות ואז לפרש אותה אחרת באופן מודע.
לדוגמה, אם מישהו מרגיש מפסידן כי הוא לא רוקד יפה, הוא יכול לבחור לפרש את הריקוד שלו ככישרון או כהצלחה. הבחירה נמצאת אצלו. אליעד מדגיש שברגע שהאדם מבין שזו אפשרות לפרש באופן שונה, הוא יכול להתחיל להשתחרר מהפחד שלו.
מה הקשר בין פחד לרקוד לבין תפיסת המציאות?
אחת הדוגמאות שאליעד משתמש בהן היא דוגמת "לול התרנגולות": הוא אומר שאם מישהו ימצא את עצמו בין תרנגולות שכולן קופצות וצועקות "קוקוריקו", האדם ירגיש חופשי לרקוד בלי להרגיש מובך, כי שם לא קיים החשש שישפטו אותו. באופן דומה, הוא מסביר שהתחושה הזו של "כולם ישפטו אותי" קיימת רק בראש של האדם עצמו, וכאשר מבינים את זה, ניתן להשתחרר מהפחד.
מה לעשות עם הפחד מהשיפוט של אחרים?
אליעד מציע אסטרטגיה ברורה: לא לנסות להכחיש את האפשרות שיחשבו עליך דברים שליליים, אלא לקבל אותה. האדם צריך להגיד לעצמו: "אז מה אם יחשבו שאני טיפש או מפסידן? זה בכלל לא משנה". בכך שהאדם מפסיק לפחד שהמחשבה הזו תתקיים, הוא משחרר את עצמו בפועל מההשפעה שלה.
הוא מסביר עוד נקודה חשובה: לפעמים אנשים נוטים להשליך על אחרים את מה שהם בעצמם חושבים עליהם. כלומר, אם מישהו חושב בעצמו שהוא לא יודע לרקוד, הוא מיד יניח שאחרים חושבים אותו הדבר. כאשר האדם מבין שהוא משליך את תפיסותיו על אחרים, הוא יכול להתחיל להפריד בין המחשבות שלו לבין מה שהמציאות באמת.
למה דווקא פחד לרקוד, ולא פחד אחר?
כאשר נשאל אליעד מדוע הקושי מתבטא דווקא בריקוד ולא בתחומים אחרים, הוא מסביר שאין לכך תשובות מוחלטות. יש סיבות רבות למה דווקא תחום מסוים גורם לפחד או לביישנות, ולכל סיבה יכולה להיות עוד סיבה קודמת לה, וכך הלאה ללא סוף. הוא מדגיש שלא ניתן להגיע לתשובה מוחלטת בנושא הזה, כיוון שתמיד יישארו עוד שאלות: "למה דווקא ככה?", "למה דווקא עכשיו?", "למה דווקא הרגשתי ככה?". לכן, חשוב להבין שאין תשובה סופית או אבסולוטית, אלא רק פרשנויות ותפיסות שונות של האדם עצמו.
מהו המושג "רשימו" ואיך הוא קשור לזיכרון ולתחושות?
בהקשר הזה, אליעד גם מסביר את המושג "רשימו" (רושם או זיכרון). הוא נותן דוגמה מוחשית...
אנשים רבים מתמודדים עם קושי, חסימה רגשית או פחד לרקוד ליד אנשים אחרים. הקושי הזה נובע בדרך כלל מתוך פחד מכישלון, דימוי עצמי נמוך, או חשש שאחרים יחשבו עליהם דברים שליליים כמו שהם "מפסידנים" או "לוזרים". אליעד כהן מסביר כי הדרך להתמודד עם הפחד הזה היא קודם כל להבין את מהות הפחד ואת המנגנון שמפעיל אותו.
איך להתייחס למחשבה שאחרים יחשבו שאני "מפסידן"?
אליעד מציג דוגמה של אדם שנמצא במסיבה ועולה בו המחשבה שאנשים אחרים יחשבו עליו שהוא מפסידן או לוזר. הוא אומר שברגע שהמחשבה הזו מופיעה, האדם צריך לשאול את עצמו "מי אמר שהמחשבה הזאת נכונה?". יחד עם זאת, הוא מדגיש שהמטרה היא לא רק להגיד שזו מחשבה בלבד, אלא גם להבין שהיא אכן קיימת כאפשרות במציאות. כלומר, אליעד מסביר שאסור רק להכחיש את המחשבה ולטעון "זו רק מחשבה", אלא יש להתייחס אליה ברצינות ואז לפרש אותה אחרת באופן מודע.
לדוגמה, אם מישהו מרגיש מפסידן כי הוא לא רוקד יפה, הוא יכול לבחור לפרש את הריקוד שלו ככישרון או כהצלחה. הבחירה נמצאת אצלו. אליעד מדגיש שברגע שהאדם מבין שזו אפשרות לפרש באופן שונה, הוא יכול להתחיל להשתחרר מהפחד שלו.
מה הקשר בין פחד לרקוד לבין תפיסת המציאות?
אחת הדוגמאות שאליעד משתמש בהן היא דוגמת "לול התרנגולות": הוא אומר שאם מישהו ימצא את עצמו בין תרנגולות שכולן קופצות וצועקות "קוקוריקו", האדם ירגיש חופשי לרקוד בלי להרגיש מובך, כי שם לא קיים החשש שישפטו אותו. באופן דומה, הוא מסביר שהתחושה הזו של "כולם ישפטו אותי" קיימת רק בראש של האדם עצמו, וכאשר מבינים את זה, ניתן להשתחרר מהפחד.
מה לעשות עם הפחד מהשיפוט של אחרים?
אליעד מציע אסטרטגיה ברורה: לא לנסות להכחיש את האפשרות שיחשבו עליך דברים שליליים, אלא לקבל אותה. האדם צריך להגיד לעצמו: "אז מה אם יחשבו שאני טיפש או מפסידן? זה בכלל לא משנה". בכך שהאדם מפסיק לפחד שהמחשבה הזו תתקיים, הוא משחרר את עצמו בפועל מההשפעה שלה.
הוא מסביר עוד נקודה חשובה: לפעמים אנשים נוטים להשליך על אחרים את מה שהם בעצמם חושבים עליהם. כלומר, אם מישהו חושב בעצמו שהוא לא יודע לרקוד, הוא מיד יניח שאחרים חושבים אותו הדבר. כאשר האדם מבין שהוא משליך את תפיסותיו על אחרים, הוא יכול להתחיל להפריד בין המחשבות שלו לבין מה שהמציאות באמת.
למה דווקא פחד לרקוד, ולא פחד אחר?
כאשר נשאל אליעד מדוע הקושי מתבטא דווקא בריקוד ולא בתחומים אחרים, הוא מסביר שאין לכך תשובות מוחלטות. יש סיבות רבות למה דווקא תחום מסוים גורם לפחד או לביישנות, ולכל סיבה יכולה להיות עוד סיבה קודמת לה, וכך הלאה ללא סוף. הוא מדגיש שלא ניתן להגיע לתשובה מוחלטת בנושא הזה, כיוון שתמיד יישארו עוד שאלות: "למה דווקא ככה?", "למה דווקא עכשיו?", "למה דווקא הרגשתי ככה?". לכן, חשוב להבין שאין תשובה סופית או אבסולוטית, אלא רק פרשנויות ותפיסות שונות של האדם עצמו.
מהו המושג "רשימו" ואיך הוא קשור לזיכרון ולתחושות?
בהקשר הזה, אליעד גם מסביר את המושג "רשימו" (רושם או זיכרון). הוא נותן דוגמה מוחשית...
- איך להתגבר על פחד מכישלון?
- מה לעשות כשמתביישים לרקוד?
- איך להתמודד עם ביקורת חברתית?
- מה זה רשימו?
- כיצד לפרש מחשבות שליליות?
- איך לחזק את הביטחון העצמי?
- למה אני מפחד לרקוד ליד אנשים?
אז מה אתה אומר?
ש: אם אני נניח אני עכשיו הולך לרקוד ועולה לי מחשבה שאם אני רוקד אז אני.
אליעד: לא אולי דרך זה יחשבו שאני מפסידן טיפש.
ש: אולי יחשבו שכן ואני שוכח שהמחשבה הזאת ירדה ממני, קודם כל מי אמר שאני חושב את זה בכלל.
אליעד: אתה לא שמעת את זה ממני את "אני חושב את זה בכלל" לא שמעת ממני וגם אם שמעת ממני אתה לא אומר את זה כי שמעת אתה אומר את זה כי אתה זוכר את זה מהשיגעונות האחרים שלמדת.
ש: לא אני שמעתי את זה ממך אמרת לו שיגיד.
אליעד: לא.
ש: כן קודם כל שזאת מחשבה.
אליעד: לא אמרתי לו את זה.
ש: כן.
אליעד: לא נכון.
ש: תסתכל בוידאו.
אליעד: אני אסתכל אחר כך עד הבוקר אני אביא לך את "הOutput".
ש: כן שזאת מחשבה.
אליעד: אני רק אתה יודע כשאני אסתכל בוידאו אני פשוט אמחק, אני אחליף את המילה ואז אתה לא תוכל לדעת מה היה. טוב מה אתה רוצה לדעת, מה השאלה?
ש: לא רוצה לדעת אני אומר שנניח במפגש הקודם דיברנו על העניין של הרצון, אתה דיברת על העניין של הרצון אמרת שכשעולה בי רצון אני יכול לשאול את עצמי "מי אמר שאני חייב למלא את הרצון הזה".
אליעד: כן.
ש: נניח עכשיו אם למשל אני רוצה לעשות משהו.
אליעד: שזאת בעצם שאלה טיפשית השאלה הזאת "מי אמר שאני חייב למלא את הרצון הזה" שאלה מפגרת, למה זאת שאלה מפגרת כי רצון פירושו שצריך למלא אותו, מה זה "מי אמר שצריך למלאות אותו" אני רוצה זה עצמו.
ש: אני עכשיו בא לי סיגריה סתם לדוגמה ואני אומר "מי אמר שאני חייב למלא את הרצון הזה".
אליעד: הרצון הוא שלי מה זה "מי אמר, אני זה שאני רוצה זה מה שאומר שאני צריך למלא את הרצון".
ש: אבל מי אמר שאני חייב להיות עבד של הרצון הזה.
אליעד: הרצון שלי אמר את זה.
ש: אז לא ברגע ששאלתי.
אליעד: הנה נתתי לך גם את התשובה.
ש: אבל ברגע ששאלתי את השאלה הזאתי.
אליעד: אז אתה הופך את הרצון לאפשרי ולא למחויב, נכון "מי אמר" זה כאילו אתה מטיל ספק ברצון אתה אומר "אולי הוא לא מחויב, אולי זה רק אפשרי".
ש: זה לפעמים משחרר אותך לכמה רגעים וזה, עכשיו נניח ואני הולך ואני רוקד ועולה בי מחשבה "מי אתה מפסידן ולוזר" מי אמר שהמחשבה הזאתי נכונה זה לא מה שקשור.
אליעד: אבל הוא חושב שהיא נכונה.
ש: שאלתי אולי לרקוד כמו מפסידן לוזר אני לא.
אליעד: זה כבר לא משנה איך שתרקוד זה טוב, מה זה משנה זה לא משנה בכלל הרעיון הוא זה שמה שאתה מפחד ממנו אל תפחד ממנו זה לא משנה כבר איך תרקוד, הפחד שאולי יחשבו שאני משהו מסוים אז שיחשבו שאני משהו מסוים זה לא משנה בכלל מה יחשבו, תחשוב שאתה נמצא בלול תרנגולות וכולם מסביב תרנגולות והם קופצים "קוקוריקו" תרקוד.
ש: אבל זה הכל הוא חושב את זה, זה עוד לא הגיע לאחרים זה הכל בראש שלו.
אליעד: זה מה שאמרתי לו עכשיו לא, מה אמרתי לו עכשיו.
ש: אז ברגע שמישהו ראה אותך אתה כבר חושב את זה "אתה מפסידן ולוזר ואתה רוקד".
אליעד: נכון זה מה שאמרתי לו שהוא חושב שהוא, הוא לא רוצה שידעו את מה שהוא לא רוצה לחשוב על עצמו.
ש: אז אם אני עכשיו נמצא שם ואני זוכר שזה אני חושב את זה עוד אף אחד לא אמר לי מילה.
אליעד: אבל זה לא עוזר ולמה מה שאתה אומר זה לא עוזר כי אתה מושך אותו למוחלט "תזכור שרק אתה חושב את זה" בסדר אבל אז הוא גם יזכור שרק הוא זה שחושב שהוא רוצה לרקוד וגם הוא רק הוא זה שחושב שיש קיר, אתה כאילו אומר לו "מה פתאום זה רק אתה חושב שאתה זוכר, אתה רק חושב את זה זאת רק מחשבה" אבל על כל דבר זה מחשבה אז אין משמעות בכלל.
ש: אתה לא הולך עד הסוף עם המחשבה הזאת.
אליעד: כן אז למה לרקוד אז גם כן למה לרקוד זאת רק מחשבה שאני רוצה לרקוד, לא אני אומר שבתוך העולם היחסי שהוא במו עיניו רואה איפה הוא הפסיד הוא לא צריך להגיד "זאת רק מחשבה, לא זאת לא רק מחשבה זאת מציאות אבל אני אפרש אותה אחרת".
ש: בפירוש שלי הוא זה שגורם לי לסבל.
אליעד: נכון.
ש: אז אם אני זוכר שהפירוש שלי גורם לי לסבל?
אליעד: אז אתה יכול לפרש פירוש אחר אבל אם אתה חושב שהפירוש שלך מחויב אם הוא חושב שהדברים, תראה עובדתית נגיד שיש דברים שגורמים לו לחשוב שהוא מפסידן טיפש נגיד עכשיו אבל הוא יכול לפרש את זה ככישלון והוא יכול לפרש את זה כהצלחה הוא יבחר, עכשיו יש לך בחירה אתה רוצה לעשות לעצמך רע תפרש את זה "מפסידן טיפש".
ש: אז זה מה שאני רציתי להגיד אז אתה אומר לי שזה מנקודה אחרת אם אני מפרש את זה שזה הצלחה אז אל תרקוד.
אליעד: אבל אני לא אומר לו זאת רק מחשבה אני אומר לו זה המחשבה היא אמיתית אבל השאלה היא איך אתה מתייחס אליה, לא משנה בסוף זה מתחבר.
ש: אליעד למה זה מתבטא אצלו דווקא בריקוד כאילו, מה הסיבה שזה נופל דווקא על ריקוד ולא על משהו אחר.
אליעד: רגע אחד.
ש: למה זה מתלבש לו על הנקודה הזאת כי נראה לי שהוא זה.
אליעד: את כל שאר הדברים שאמרתי עד היום הבנת.
ש: טוב מה זאת השאלה הזאת.
אליעד: מה אכפת לך אני שואל.
ש: לא יודע אם הבנתי את כל הדברים שאמרת.
אליעד: הנה אשתך היום דיברה איתך בבוקר, על משהו אשתך דיברה איתך בבוקר על משהו כלום?
ש: אתה אומר משהו לא אופרטיבי.
אליעד: לא משנה היא דיברה איתך על משהו?
ש: כן.
אליעד: יפה היא ביקשה משהו, משהו סתם אתה לא צריך להגיד לי מה.
ש: כן.
אליעד: עכשיו למה היא ביקשה את זה ולא משהו אחר, את זה אתה שואל?
ש: כי זה מה שהיא הייתה צריכה באותו רגע.
אליעד: אז זה מה שהוא באותו רגע רצה.
ש: לא אבל זה לא מה שאני שואל, אתה הבנת מה אני שואל.
אליעד: אתה לא הבנת מה עניתי.
ש: אני הבנתי נראה לי מה ענית.
אליעד: אתה שואל למה זה מתבטא.
ש: אני שואל למה ספציפית זה נפל על הנקודה הזאת ולא לנקודה אחרת.
אליעד: מה לדוגמה, זה כמו להגיד "למה היא אוהבת את החולצה האדומה ולא את החולצה הירוקה".
ש: לא נראה לי לא הבנת.
אליעד: או שאתה לא הבנת אותי או ששנינו לא הבנו.
ש: יכול להיות.
אליעד: השאלה היא למי זה מפריע, אוקי כן דבר תסביר את השאלה, מה השאלה שלך?
ש: השאלה שלי כי לי יש תיאוריה למה זה דווקא שמה.
אליעד: כן מה התיאוריה שלך למה זה דווקא שמה, אתה חושב שהיא נכונה התיאוריה הזאת?
ש: כן.
אליעד: אז למה אתה שואל, אז למה אתה אומר שזאת תיאוריה?
ש: אני רוצה לבדוק אותה, אני שואל כי אני רוצה לבדוק אותה.
אליעד: אז אתה חושב שהיא נכונה או שאולי היא נכונה?
ש: אני חושב שאולי היא נכונה אבל אני חושב שהיא נכונה.
אליעד: אתה חושב שהיא נכונה אז למה לבדוק?
ש: כי אני רוצה לבדוק מה אכפת לך.
אליעד: אבל היא נכונה בשביל מה לבדוק דבר נכון, אתה בודק אם יש פה קיר יש פה קיר למה אתה לא בודק תבדוק.
ש: אני אסביר לך כי אני רוצה אולי לקבל עוד פרספקטיבה.
אליעד: אז אתה לא בטוח שהיא...
ש: אם אני נניח אני עכשיו הולך לרקוד ועולה לי מחשבה שאם אני רוקד אז אני.
אליעד: לא אולי דרך זה יחשבו שאני מפסידן טיפש.
ש: אולי יחשבו שכן ואני שוכח שהמחשבה הזאת ירדה ממני, קודם כל מי אמר שאני חושב את זה בכלל.
אליעד: אתה לא שמעת את זה ממני את "אני חושב את זה בכלל" לא שמעת ממני וגם אם שמעת ממני אתה לא אומר את זה כי שמעת אתה אומר את זה כי אתה זוכר את זה מהשיגעונות האחרים שלמדת.
ש: לא אני שמעתי את זה ממך אמרת לו שיגיד.
אליעד: לא.
ש: כן קודם כל שזאת מחשבה.
אליעד: לא אמרתי לו את זה.
ש: כן.
אליעד: לא נכון.
ש: תסתכל בוידאו.
אליעד: אני אסתכל אחר כך עד הבוקר אני אביא לך את "הOutput".
ש: כן שזאת מחשבה.
אליעד: אני רק אתה יודע כשאני אסתכל בוידאו אני פשוט אמחק, אני אחליף את המילה ואז אתה לא תוכל לדעת מה היה. טוב מה אתה רוצה לדעת, מה השאלה?
ש: לא רוצה לדעת אני אומר שנניח במפגש הקודם דיברנו על העניין של הרצון, אתה דיברת על העניין של הרצון אמרת שכשעולה בי רצון אני יכול לשאול את עצמי "מי אמר שאני חייב למלא את הרצון הזה".
אליעד: כן.
ש: נניח עכשיו אם למשל אני רוצה לעשות משהו.
אליעד: שזאת בעצם שאלה טיפשית השאלה הזאת "מי אמר שאני חייב למלא את הרצון הזה" שאלה מפגרת, למה זאת שאלה מפגרת כי רצון פירושו שצריך למלא אותו, מה זה "מי אמר שצריך למלאות אותו" אני רוצה זה עצמו.
ש: אני עכשיו בא לי סיגריה סתם לדוגמה ואני אומר "מי אמר שאני חייב למלא את הרצון הזה".
אליעד: הרצון הוא שלי מה זה "מי אמר, אני זה שאני רוצה זה מה שאומר שאני צריך למלא את הרצון".
ש: אבל מי אמר שאני חייב להיות עבד של הרצון הזה.
אליעד: הרצון שלי אמר את זה.
ש: אז לא ברגע ששאלתי.
אליעד: הנה נתתי לך גם את התשובה.
ש: אבל ברגע ששאלתי את השאלה הזאתי.
אליעד: אז אתה הופך את הרצון לאפשרי ולא למחויב, נכון "מי אמר" זה כאילו אתה מטיל ספק ברצון אתה אומר "אולי הוא לא מחויב, אולי זה רק אפשרי".
ש: זה לפעמים משחרר אותך לכמה רגעים וזה, עכשיו נניח ואני הולך ואני רוקד ועולה בי מחשבה "מי אתה מפסידן ולוזר" מי אמר שהמחשבה הזאתי נכונה זה לא מה שקשור.
אליעד: אבל הוא חושב שהיא נכונה.
ש: שאלתי אולי לרקוד כמו מפסידן לוזר אני לא.
אליעד: זה כבר לא משנה איך שתרקוד זה טוב, מה זה משנה זה לא משנה בכלל הרעיון הוא זה שמה שאתה מפחד ממנו אל תפחד ממנו זה לא משנה כבר איך תרקוד, הפחד שאולי יחשבו שאני משהו מסוים אז שיחשבו שאני משהו מסוים זה לא משנה בכלל מה יחשבו, תחשוב שאתה נמצא בלול תרנגולות וכולם מסביב תרנגולות והם קופצים "קוקוריקו" תרקוד.
ש: אבל זה הכל הוא חושב את זה, זה עוד לא הגיע לאחרים זה הכל בראש שלו.
אליעד: זה מה שאמרתי לו עכשיו לא, מה אמרתי לו עכשיו.
ש: אז ברגע שמישהו ראה אותך אתה כבר חושב את זה "אתה מפסידן ולוזר ואתה רוקד".
אליעד: נכון זה מה שאמרתי לו שהוא חושב שהוא, הוא לא רוצה שידעו את מה שהוא לא רוצה לחשוב על עצמו.
ש: אז אם אני עכשיו נמצא שם ואני זוכר שזה אני חושב את זה עוד אף אחד לא אמר לי מילה.
אליעד: אבל זה לא עוזר ולמה מה שאתה אומר זה לא עוזר כי אתה מושך אותו למוחלט "תזכור שרק אתה חושב את זה" בסדר אבל אז הוא גם יזכור שרק הוא זה שחושב שהוא רוצה לרקוד וגם הוא רק הוא זה שחושב שיש קיר, אתה כאילו אומר לו "מה פתאום זה רק אתה חושב שאתה זוכר, אתה רק חושב את זה זאת רק מחשבה" אבל על כל דבר זה מחשבה אז אין משמעות בכלל.
ש: אתה לא הולך עד הסוף עם המחשבה הזאת.
אליעד: כן אז למה לרקוד אז גם כן למה לרקוד זאת רק מחשבה שאני רוצה לרקוד, לא אני אומר שבתוך העולם היחסי שהוא במו עיניו רואה איפה הוא הפסיד הוא לא צריך להגיד "זאת רק מחשבה, לא זאת לא רק מחשבה זאת מציאות אבל אני אפרש אותה אחרת".
ש: בפירוש שלי הוא זה שגורם לי לסבל.
אליעד: נכון.
ש: אז אם אני זוכר שהפירוש שלי גורם לי לסבל?
אליעד: אז אתה יכול לפרש פירוש אחר אבל אם אתה חושב שהפירוש שלך מחויב אם הוא חושב שהדברים, תראה עובדתית נגיד שיש דברים שגורמים לו לחשוב שהוא מפסידן טיפש נגיד עכשיו אבל הוא יכול לפרש את זה ככישלון והוא יכול לפרש את זה כהצלחה הוא יבחר, עכשיו יש לך בחירה אתה רוצה לעשות לעצמך רע תפרש את זה "מפסידן טיפש".
ש: אז זה מה שאני רציתי להגיד אז אתה אומר לי שזה מנקודה אחרת אם אני מפרש את זה שזה הצלחה אז אל תרקוד.
אליעד: אבל אני לא אומר לו זאת רק מחשבה אני אומר לו זה המחשבה היא אמיתית אבל השאלה היא איך אתה מתייחס אליה, לא משנה בסוף זה מתחבר.
ש: אליעד למה זה מתבטא אצלו דווקא בריקוד כאילו, מה הסיבה שזה נופל דווקא על ריקוד ולא על משהו אחר.
אליעד: רגע אחד.
ש: למה זה מתלבש לו על הנקודה הזאת כי נראה לי שהוא זה.
אליעד: את כל שאר הדברים שאמרתי עד היום הבנת.
ש: טוב מה זאת השאלה הזאת.
אליעד: מה אכפת לך אני שואל.
ש: לא יודע אם הבנתי את כל הדברים שאמרת.
אליעד: הנה אשתך היום דיברה איתך בבוקר, על משהו אשתך דיברה איתך בבוקר על משהו כלום?
ש: אתה אומר משהו לא אופרטיבי.
אליעד: לא משנה היא דיברה איתך על משהו?
ש: כן.
אליעד: יפה היא ביקשה משהו, משהו סתם אתה לא צריך להגיד לי מה.
ש: כן.
אליעד: עכשיו למה היא ביקשה את זה ולא משהו אחר, את זה אתה שואל?
ש: כי זה מה שהיא הייתה צריכה באותו רגע.
אליעד: אז זה מה שהוא באותו רגע רצה.
ש: לא אבל זה לא מה שאני שואל, אתה הבנת מה אני שואל.
אליעד: אתה לא הבנת מה עניתי.
ש: אני הבנתי נראה לי מה ענית.
אליעד: אתה שואל למה זה מתבטא.
ש: אני שואל למה ספציפית זה נפל על הנקודה הזאת ולא לנקודה אחרת.
אליעד: מה לדוגמה, זה כמו להגיד "למה היא אוהבת את החולצה האדומה ולא את החולצה הירוקה".
ש: לא נראה לי לא הבנת.
אליעד: או שאתה לא הבנת אותי או ששנינו לא הבנו.
ש: יכול להיות.
אליעד: השאלה היא למי זה מפריע, אוקי כן דבר תסביר את השאלה, מה השאלה שלך?
ש: השאלה שלי כי לי יש תיאוריה למה זה דווקא שמה.
אליעד: כן מה התיאוריה שלך למה זה דווקא שמה, אתה חושב שהיא נכונה התיאוריה הזאת?
ש: כן.
אליעד: אז למה אתה שואל, אז למה אתה אומר שזאת תיאוריה?
ש: אני רוצה לבדוק אותה, אני שואל כי אני רוצה לבדוק אותה.
אליעד: אז אתה חושב שהיא נכונה או שאולי היא נכונה?
ש: אני חושב שאולי היא נכונה אבל אני חושב שהיא נכונה.
אליעד: אתה חושב שהיא נכונה אז למה לבדוק?
ש: כי אני רוצה לבדוק מה אכפת לך.
אליעד: אבל היא נכונה בשביל מה לבדוק דבר נכון, אתה בודק אם יש פה קיר יש פה קיר למה אתה לא בודק תבדוק.
ש: אני אסביר לך כי אני רוצה אולי לקבל עוד פרספקטיבה.
אליעד: אז אתה לא בטוח שהיא...