למה לא כדאי שלא יהיה אכפת לך בכלל ממה שחושבים עליך?

אפשרות נפוצה שאנשים חושבים עליה היא להגיע למצב שבו לא יהיה להם אכפת בכלל ממה שאחרים חושבים עליהם. לכאורה, זה מצב אידיאלי, כי הוא משחרר את האדם מלחצים חברתיים ופחדים, ומאפשר לו להיות "עצמו" בלי הגבלה. אבל אליעד כהן מסביר שמצב כזה אינו באמת אפשרי ואף לא באמת כדאי לאורך זמן.

אם תגיע למצב שבו לא אכפת לך בכלל ממה שחושבים עליך, תגיע בעצם למצב שאין לך שום שיפוטיות כלפי עצמך. למה? כי כל השיפוטיות וההגדרות העצמיות של האדם - כגון "אני יפה", "אני מוצלח", "אני חכם", או "אני טיפש" - מקורן בחברה. הן נוצרו דרך החינוך, הסביבה והחוויות שלך עם אנשים אחרים. תינוק שרק נולד אינו חושב על עצמו שהוא טוב או רע, יפה או מכוער, כי אין לו עדיין את ההשפעה החיצונית הזו. ברגע שתינוק גדל, הוא מתחיל לספוג רעיונות וסיפורים מן הסביבה שלו, וכך נוצרת אצלו שיפוטיות עצמית.

לכן, אם תאמר שלא אכפת לך כלל ממה שאנשים חושבים עליך, המשמעות העמוקה היא שלא תהיה לך שום הגדרה עצמית, ממש כמו תינוק. ובמצב כזה, אין שום סיבה לעשות דבר. אדם חסר כל שיפוטיות עצמית הופך לפסיבי לחלוטין. הוא לא יהיה לו עניין להשיג כלום, כי אין שום דבר שיגדיר לו מה נחשב טוב או רע, מה כדאי להשיג ומה לא כדאי להשיג.

האם כדאי לאהוב את עצמך באמת בלי תנאים?

באופן דומה, אליעד כהן מדבר גם על הרעיון של לאהוב את עצמך בלי תנאים. אהבה עצמית מוחלטת ללא שום תנאים נשמעת אידיאלית, אך בפועל יש לה מחיר כבד. ברגע שאתה אוהב את עצמך לחלוטין וללא תלות בתוצאות חיצוניות, אז למעשה אין שום סיבה לפעול או לעשות דבר. למה לאכול אם טוב לך איך שאתה? למה לעבוד? למה להתאמץ? למה ללמוד ולהתקדם? הרי המוטיבציה לפעולות אלו באה מכך שהאדם חש שחסר לו משהו או שהוא צריך להשיג משהו נוסף. אהבה עצמית מוחלטת ללא תנאים פירושה שאין שום חוסר, ואין שום סיבה לפעולה.

המציאות החברתית והאנושית בנויה על כך שאנשים תלויים זה בזה, משווים עצמם לאחרים, מתמודדים עם פחדים וכישלונות, ורודפים אחרי הצלחה, כסף, כבוד ומעמד. המשחק הזה הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. אם אתה מרגיש שלם לגמרי מבפנים בלי שום תלות חיצונית, אין לך סיבה לשחק במשחק הזה - אך אז אתה מאבד חלק משמעותי ממה שהופך את החיים למה שהם.

למה טוב שיהיה לך אכפת ממה שחושבים עליך?

אליעד מסביר שהדרך האידיאלית היא לא להיות תלוי לחלוטין במה שאחרים חושבים עליך, אבל גם לא להיות מנותק לחלוטין מהסביבה. האיזון הוא המפתח - שתהיה לך את היכולת לאהוב את עצמך ולחוש טוב ללא תלות חיצונית, אבל שביום - יום תבחר לשחק את המשחק החברתי. כדאי שיהיה לך "ג'וקר בכיס" - היכולת ברגע מסוים להגיד "לא אכפת לי" או "הכל מושלם" ולשחרר את עצמך מלחצים וחרדות, אך לא להשתמש באופציה הזו תמיד ובכל מצב.

אם תאמר באופן קיצוני שלא אכפת לך מה חושבים עליך, תאבד כל שיפוטיות עצמית. ואם תאבד את השיפוטיות העצמית לחלוטין, לא תהיה לך מוטיבציה לעשות שום פעולה. לכן, המצב האופטימלי הוא שיהיה לך אכפת מדעות של אחרים - לא מתוך תלות מוחלטת, אלא מתוך הבנה שהחיים בנויים על אינטראקציה אנושית ועל התמודדות עם פחדים ושאיפות.

איך למצוא את האיזון הנכון בין אהבה עצמית לבין תלות בחיצוני?

אליעד כהן מדגיש שהאדם צריך ללמוד כיצד לאהוב את עצמו באופן בלתי תלוי וכיצד להיות משוחרר מהפחד של מה יגידו עליו, אך לא להשתמש בגישה הזו בצורה טוטאלית ביום - יום. החיים דורשים שהאדם יחוש טוב ורע, שיציב לעצמו מטרות ושירצה להשיג דברים. ללא המשחק החברתי, ללא התלות בדעות ובתחושות של אחרים, אין משמעות לחיים במובן האנושי. אדם ללא פחד, ללא שאיפות, וללא צורך באישור מהסביבה הופך ל"דומם" - ממש כמו קיר, שטוב לו בדיוק במקום שבו הוא נמצא.

האידיאל, אם כך, הוא גם וגם - שתהיה לך יכולת לאהוב את עצמך ולהיות מאושר ללא תנאים, אך גם שתוכל לשחק את המשחק החברתי והאנושי. חשוב ללמוד ולפתח את היכולת להיות בלתי תלוי, אך במקביל לשמור על האינטראקציה עם הסביבה, כי דווקא האינטראקציה הזו יוצרת את מה שאנו מכנים "חיים".

בשורה התחתונה, כדאי שיהיה אכפת לך ממה שחושבים עליך, לא כדי להיות תלוי לגמרי בדעתם של אחרים, אלא מתוך ההבנה שבלי אותה אינטראקציה, החיים עצמם מאבדים את משמעותם ואת האנושיות שבהם.

למה לא כדאי שלא יהיה אכפת לך ממה שאחרים חושבים עליך?

אפשרי לחלוטין שלא יהיה אכפת לך ממה שאנשים אחרים חושבים עליך, אך האם זה באמת כדאי? אם תגיד לעצמך שאינך מושפע מהסביבה, המשמעות היא שלא תהיה לך שיפוטיות כלפי עצמך כלל. אך השיפוטיות שלך כלפי עצמך נובעת מסביבתך - מהחינוך שקיבלת, מהחברה שסביבך. אם באמת לא היה לך אכפת מהסביבה, לא הייתה לך שום דעה על עצמך, ממש כמו תינוק שטרם פיתח שיפוטיות עצמית.

מה קורה אם אתה אוהב את עצמך בלי תנאים?

אהבה עצמית ללא תנאים נשמעת אידיאלית, אך למעשה, אם תאהב את עצמך לחלוטין ללא תנאים, לא תהיה לך שום מוטיבציה לפעול. מדוע לאכול? מדוע לשתות? מדוע לעשות דבר כלשהו אם טוב לך כפי שאתה? בעולם שבו אנשים רודפים אחר הצלחה, כסף, כבוד ומעמד, תחושה של שלמות מוחלטת ללא צורך חיצוני תפגע ביכולת שלך להשתלב במשחק החיים.

למה כדאי שיהיה לך את היכולת לאהוב את עצמך בלי תנאים אך לא להשתמש בה כל הזמן?

כדאי שתהיה לך היכולת לבחור מתי לאהוב את עצמך ללא תנאים, אך גם להיות מסוגל להשתלב במשחק של העולם. אם תוכל לומר לעצמך ברגע מסוים "לא אכפת לי מה שחושבים עליי", תוכל להרגיש משוחרר מלחצים חיצוניים. אך כדי לחיות חיים חברתיים, אתה כן צריך שיהיה לך אכפת מהסביבה. העולם שלנו בנוי על אינטראקציות, פחדים, הצלחות וכישלונות, וכל אלו יוצרים את החוויות שאנו קוראים להן חיים.

איך למצוא את האיזון הנכון?

המטרה היא להיות מסוגל לאהוב את עצמך ולא להיות תלוי בחיצוני, אך גם לקחת חלק במשחק החיים. ללמוד איך לא להיות מושפע מדעות חיצוניות, אך לדעת מתי להשתמש בכך ומתי לא. המחשבה ש"לא אכפת לי מה אחרים חושבים עליי" היא לא בהכרח נכונה, כי בסופו של דבר, האדם כן מתקשר עם העולם, ומושפע ממנו. אם תיקח את הגישה הזאת לקצה, לא תהיה לך סיבה לעשות דבר.

לכן, האידיאל הוא שיהיה לך גם את היכולת לאהוב את עצמך ללא תנאים וגם את היכולת לשחק את המשחק החברתי בצורה חכמה.