תשובה לבחורה שיש לה מחשבות טורדניות וחרדות מכך שהיא נזכרת במשפט שהיא שמעה, שאומר שהחיים הם 90% סבל ורק 10% הנאה. והיא שואלת האם זה נכון, ואם כן בשביל מה לחיות?

וביארתי שיש כאן בעצם שתי שאלות, והראשונה היא איך להתמודד עם מחשבה טורדנית, והשנייה היא האם אכן העולם שלנו הוא מקום הסבל?

וביארתי שיש שני סוגי פחדים, פחד אמיתי ופחד דמיוני. וביארתי כי כאשר יש לאדם פחד, עליו לבדוק האם הוא אמיתי או לא. וביארתי שהקו הכללי לגבי איך להתמודד עם חרדות ומחשבות טורדניות, הוא על ידי בירור האמת.

וביארתי שהחיים הם לא רק 90% סבל, אלא הם 100% סבל, אבל מצד שני בו זמנית הם גם 100% הנאה.

וביארתי שמה שנקרא אצל האדם הנאה, זה בכלל סוג של סבל. וביארתי שהעולם הזה הוא הגיהנום, ומי שרוצה לדעת מה קורה בגיהנום, יכול פשוט להסתכל סביבו. וביארתי שגיהנום הוא ביטוי לתחושת רע, וגן עדן הוא ביטוי לתחושת טוב. וביארתי שזה לא משנה מה קורה בגיהנום, העיקר שבגיהנום מרגישים רע.

וביארתי מהו טוב ומהו רע, שהם תלויים אך ורק ברצון של האדם, ושאם האדם רוצה את הדבר טוב לו, ואם הוא לא רוצה את הדבר רע לו. ושאפילו השואה, הייתה טובה עבור היטלר שעשה אותה. ושהכל תלוי ברצון של האדם. וביארתי שהגיהנום, הוא הפער שבין הרצוי לבין המצוי. וביארתי שגם הסבל וגם ההנאה, שניהם זה רע וסבל.

וביארתי שאם הכל היה רק טוב וגם אם היה רק רע, לא היה רע. כי הרע נוצר מכך שהאדם רוצה שיהיה לו טוב. ושאם לא היה בעולם שלנו טוב, ממילא גם לא היה רע. וכמו שאנשים חושבים שהרע נוצר כדי להרגיש את הטוב, שזה עצמו לא נכון לוגית, והחידוש הוא שהטוב נוצר כדי לגרום לאדם להרגיש רע. כי אם היה רק רע, לא היה סבל. והסבל נוצר בגלל שיש טוב.

וביארתי, שכל זמן שהאדם חושב שיש פוטנציאל שיהיה טוב, הרי שהאדם ירגיש רע. וביארתי שהאדם רוצה רק את מה שהוא חושב שהוא יכול. ולכן אם האדם חושב שיש טוב, הוא ימשיך להרגיש רע. וביארתי שלא משנה אם נאמר שהכל רע או הכל טוב, העיקר הוא שצריך להבין שהכל אחד. וביארתי שגם ההנאות הן סבל. כי האדם תמיד סובל. כי שורש הסבל הוא הרצון של האדם. וכל רצון הוא סוג של סבל.

וביארתי שמי שיסתכל אל תוך עצמו, יראה שהוא תמיד סובל. כי אין אפילו רגע אחד במציאות, שאין לאדם רצון. וגם כאשר הרצון של האדם מתמלא, עדיין נשאר לאדם רצון עצמי ותחושת חסר. וביארתי שרמת השמחה של האדם, תלויה בעד מה הרצון שלו מתמלא. וביארתי שגם כאשר ילד נולד, עדיין יש כאן עצב, כי הילד הולך למות. ושברגע שאדם מקבל הרבה כסף, נוצרת אצלו צרה חדשה לשמור על ערך וכמות הכסף. ושתמיד האדם רוצה משהו אחר יותר טוב. ומה שהאדם באמת רוצה, זה להפסיק לרצות.

וביארתי שברגע שהאדם משיג את הרצון שלו, הוא מרגיש רע, מהפחד שמא הוא יאבד את מה שיש לו. והכל תלוי בתפישת הטוב והרע. וכשאדם רוצה יותר טוב, זה אומר שהוא חושב שיש רע. ושאם מישהו אומר שהכל לטובה, ואם הוא ממשיך לרצות יותר טוב, הרי שהוא חושב שיש רע. ושמי שחושב שיש רע ופחות רע, הרי שגם הוא חושב שיש טוב וגם רע. ושאם האדם היה חושב שאין שום הבדל בין טוב לרע, היה לאדם תמיד טוב. ושהנפרדות שבין הטוב לרע, היא שורש הסבל.

ולכן העולם שלנו הוא הגיהנום, כי האדם תמיד מרגיש רע. כי אין שלמות בעולם, כל זמן שיש נפרדות בין טוב לרע. ושגם בודהה (בודהיזם) גם הוא מרגיש רע, כי הוא חושב שהעולם יכול להיות יותר טוב ממה שהוא. ולכאורה הפתרון פשוט, כי האדם יכול לכאורה להפסיק לרצות את הטוב. והבעיה היא שהאדם לא שולט ברצון שלו. ושלא האדם (כפי תפישתו את עצמו) יוצר את הרצון של עצמו.

והבשורה המשמחת היא שיש פתרון. והפתרון הוא גן עדן. ואדם הראשון כשהבדיל בין טוב לרע, הוא נזרק מגן עדן אל הגיהנום. וביארתי שהעיקר הוא לראות את המציאות בצורה אחת, בלי הנפרדות. ושמי שחווה שהכל אחד, אין לו רצון עצמי. ואין רצון עצמי, היינו שאין לו רצון עצמי נפרד מהמציאות, אך עדיין יש רצון עצמי.

וביארתי שגם המציאות המושלמת, גם אצלה יש רצון עצמי. וביארתי שמפרספקטיבה חיצונית למציאות, אין טוב ורע, ואעפ"כ היא משתנה כל הזמן. וביארתי שהכל אחד ואחדות, פירושו שאין הבדל בין נפרדות לבין אחדות. וביארתי איך יכול האדם להגיע לתפישת אחדות אמיתית, שבה אין אצל האדם הבדל בין להבדיל לבין לא להבדיל בין טוב לרע.

והדרך היא על ידי התבוננות, לחפש את האמת. וכאשר האדם מגיע לקצה האחרון של האמת, ששם הכל אחד, ממילא מתבטלים אצלו כל הפחדים וכולי.