מה באמת כסף יכול לקנות לך?

כשמדברים בדרך כלל על כסף והצלחה, מרבים להזכיר את כל הדברים שכסף לא יכול לקנות לאדם, כמו אושר, שלווה פנימית ואהבה אמיתית. אליעד כהן מסביר שכסף והצלחה דווקא כן יכולים לקנות דבר אחד ברור - פחד, חרדות וחוסר ביטחון עצמי מתמשך. זאת משום שברגע שלאדם יש נכסים, הצלחות והישגים חיצוניים, באופן אוטומטי נוצר בו פחד לאבד אותם. ככל שהאדם מצליח יותר, כך הוא צובר יותר פחדים, כמו אזיקים שנוספים לידיו עם כל הישג חדש.

לדוגמה, אדם שקנה רכב חדש כדי לחוש סיפוק, בו - זמנית קנה גם פחד - הפחד לאבד את הרכב או את ערכו. אדם שיש לו מעמד כלשהו, כמו "האיש הכי עשיר בעולם", מפחד לאבד את המעמד הזה. ההישגים שמספקים תחושת סיפוק רגעית, יוצרים גם חרדה קבועה. אליעד מדגיש כי הבעיה איננה בעצם קיום ההישגים, אלא במשמעות ובחשיבות שהאדם מייחס להם.

האם כסף יכול לפתור את הפחד שהכסף עצמו יוצר?

כסף לא יכול לפתור את הבעיה שהוא עצמו יוצר. ככל שלאדם יש יותר הישגים, כך גובר הפחד לאבד אותם. זאת משום שהאושר והביטחון העצמי של האדם הופכים לתלויים בדברים חיצוניים, ולכן תמיד קיימת האפשרות שהם יאבדו או ייעלמו.

למשל, אדם שמצליח להפוך להיות מפורסם ונהנה ממחיאות כפיים, עלול לחוש ריקנות עמוקה ברגע שההופעה מסתיימת והוא נשאר לבד, ללא האישור החיצוני. אותו אדם, למרות שנראה מצליח כלפי חוץ, בפנים הוא עני ומקבץ נדבות רגשיות מהסביבה. הוא תלוי לחלוטין באישור הסביבה כדי להרגיש מאושר, ולכן בפועל הוא אדם חסר ביטחון פנימי.

מדוע "מרבה נכסים מרבה דאגה"?

המשפט המפורסם "מרבה נכסים מרבה דאגה" מלמד שככל שיש יותר נכסים, יש יותר דאגות. אדם שיש לו נכסים רבים דואג תמידית מכך שיאבד אותם, בין אם הוא מודע לכך ובין אם לא. אדם שלא חושש לאבד משהו, בדרך כלל גם לא ייהנה באמת מהדבר הזה. למשל, אדם עיוור לא מפחד לאבד חולצה יפה, משום שהוא לא רואה את יופייה ולא מייחס לה משמעות.

המשמעות היא שדאגה נוצרת בגלל החשיבות שהאדם מייחס להישג שלו. אם האדם לא היה מייחס להישגים חשיבות רבה כל כך, הוא לא היה מפחד לאבד אותם, אך אז גם לא היה נהנה מהם באופן משמעותי.

האם הצלחה יוצרת פחד מכישלון?

אליעד כהן מסביר שאנשים מצליחנים חיים עם פחד מתמיד מכישלון. דווקא הרצף של ההצלחות גורם להם לחשוש לעשות שינויים או לנסות דברים חדשים מחשש לאבד את רצף ההצלחה. לעומת זאת, אדם שנכשל תמיד לא מפחד מכישלון נוסף, כי הוא רגיל לכך ואין לו מה להפסיד.

האם עדיף להיות הומלס או תינוק כדי לא לפחד?

אליעד מביא דוגמאות מהחיים להמחשת הרעיון: להומלס אין פחד לאבד נכסים כי פשוט אין לו נכסים. מצד שני, חייו לא מושלמים בגלל המחסור הבסיסי. תינוק לא מפחד לאבד דבר כי הוא לא מבין את משמעות הנכסים, אך הוא גם לא נהנה באמת מעושר או מהישגים.

הנקודה שאליעד מדגיש היא שלא צריך להפוך להומלס או לתינוק כדי להשתחרר מפחד, אלא להבין שהבעיה היא בעצם התלות הרגשית שלנו בדברים החיצוניים.

מהי תעודת הביטוח האמיתית מפני פחדים וחרדות?

אליעד מסביר שתעודת הביטוח מפני פחדים וחרדות איננה ביטוח חיצוני, אלא תפיסת עולם פנימית של אחדות. משמעות הדבר היא להגיע להבנה עמוקה כי ההבדל בין טוב לרע קיים רק בפרספקטיבה האישית שלנו ולא במציאות עצמה.

לדוגמה, אם משהו שנחשב ל"רע" היה רצוי על ידי האדם, הוא לא היה מתייחס לכך כאל דבר רע. באותה מידה, אם משהו שנחשב ל"טוב" לא היה רצוי, הוא לא היה גורם להרגשה טובה.

כדי להשתחרר באמת מהפחד, האדם צריך לשאול את עצמו שוב ושוב: למה אני רוצה את הדבר הזה ולא את הדבר ההוא? מה הופך דבר אחד לטוב בעיניי ואת האחר לרע? השאלות הללו מובילות את האדם לגלות שאין באמת הבדל מוחלט בין טוב לרע, ושההבדלים נוצרים אך ורק בגלל הרצון האישי שלו.

איך מגיעים לתחושה של שלמות פנימית?

הדרך לשלמות פנימית, לפי אליעד כהן, היא חקירה עצמית מתמדת. האדם צריך להיות כן ואמיתי עם עצמו, לשאול שאלות עמוקות על המהות של רצונותיו ולהבין מדוע הוא מגדיר דברים מסוימים כ"טובים" ואחרים כ"רעים". ככל שהאדם יהיה יותר כנה ואמיתי בחיפושיו, כך יגיע למצב של אחדות פנימית, שבו אין לו יותר פחד לאבד דבר.

במצב זה האדם לא מתנתק מהעולם החיצוני, אלא פשוט חי בשלמות פנימית שאיננה תלויה בדברים חיצוניים. הוא מסוגל ליהנות מהישגים והצלחות, אבל לא חי בפחד מתמיד לאבד אותם. זוהי הצלחה אמיתית - שלווה פנימית אמיתית.

מהו הדבר שכסף כן יכול לקנות לאדם?

כסף, הצלחה, נכסים נדל"ן ושאר הישגים חיצוניים נראים תמיד כמשהו נחשק, שמשפר את איכות החיים ואת תחושת הבטחון העצמי. פעמים רבות שומעים שרק מספרים לאדם על כל מה שכסף לא יכול לקנות - אושר פנימי, בריאות נפשית, שקט אמיתי, יחסי אנוש טובים וכדומה. אבל האם יש דברים שכסף דווקא כן קונה? התשובה היא כן: כסף והצלחה יכולים לקנות לאדם פחד, חרדות, חוסר שקט נפשי, דאגה לאובדן ההישגים, ואף תחושה מתמידה של חוסר בטחון עצמי, כי ההישג כביכול "כבול" בדבר חיצוני שעלול להיעלם או להיפגע.

מדוע הכסף לא יכול לפתור את הבעיה שהוא עצמו יוצר?

הנושא מורכב יותר ממה שנדמה. מצד אחד, הכסף לא יכול לקנות לאדם שלווה אמיתית. מצד שני, הכסף כן יכול לקנות חרדות ופחדים. איך זה ייתכן? השאלה המרכזית היא: אם האדם משקיע כל כך הרבה ברדיפה אחר הצלחה חיצונית וכסף, הוא למעשה תולה את האושר שלו ב"דבר" שיכול ללכת לאיבוד. ומרגע שיש נכסים והישגים, האדם מתחיל לפחד לאבד אותם. ברגע שיש משהו טוב, נוצר החשש לאבד אותו. בכל פעם שההון גדל, יש גם יותר דברים להפסיד, וכך גדל העומס הנפשי.

שואלים: "מה עם אדם שיש לו הרבה כסף אבל אינו מוטרד כלל מהפסדו?" אז התשובה היא שיתכן שהוא לא מודע או לא מייחס חשיבות לאותו הכסף, ואז ממילא הוא לא מפחד לאבד אותו. אבל אז הוא גם לא באמת מקבל ממנו את תחושת הטוב, כי אם הוא לא מייחס לו חשיבות, לא טוב לו יותר בעקבות הכסף. לעומת זאת, אם אכן הטוב שלו תלוי בכסף, אז בהכרח ישחשוש תמידי מאובדן הדבר.

האם "מרבה נכסים מרבה דאגה" הוא כלל גורף?

המשפט המפורסם "מרבה נכסים מרבה דאגה" מלמד אותנו שכל הישג חיצוני, בין אם הוא חומרי או סטטוס של הצלחה, טומן בחובו דאגה ופחד. אדם עשיר יכול לטעון שאין לו חרדות והכל מתנהל על מי מנוחות. אולם בפועל, עמוק בפנים, אפילו אם הרגש לא מודע תמיד, קיימת אי ודאות: "מה יקרה אם פתאום יילך הכסף? מה יהיה אם אפסיק להרוויח כל כך הרבה?". ואם לא מפחדים לאבד, זה אומר שלא באמת רואים בכסף או בהצלחה כמשהו בעל משמעות עמוקה.

כמו כן, "מרבה נכסים מרבה דאגה" לא עוסק רק בכסף. הוא חל על כל דבר שהאדם מזהה כ"טוב" ורוצה לשמור עליו. ברגע שיש הישג נתפס כטוב, האדם עלול לפחד מהיפוכו - לאבד את הטוב הזה. והתלות החיצונית הזאת מייצרת חרדה.

איך החשיבות שאדם מייחס להצלחה יוצרת חוסר אושר?

כאן נשאלת השאלה: "האם עצם זה שיש משהו טוב בחיינו, בהכרח אומר שיהיה לנו רע?" התשובה היא שהבעיה איננה בקיומו של דבר טוב. להיפך, זה בסדר גמור לשמוח בדברים טובים. הבעיה היא בעוצמת החשיבות שמייחסים לאותו דבר. כשאדם מייחס הצלחה כסיבה עיקרית לאושר, הוא נעשה תלוי בדבר החיצוני. ומה קורה אם הדבר החיצוני איננו זמין או הולך לאיבוד? האדם נשאר עם חרדה וחוסר ביטחון. לדוגמה, אדם עיוור לא מייחס חשיבות לכך שהחולצה שלו יפה, ולכן לא יפחד לאבד את החולצה. אבל אדם שמאוד חשוב לו שהחולצה תהיה יפה, בו זמנית מרוויח תחושת סיפוק מהחולצה - וגם פחד מאובדן אותה חולצה.

האם המצליחן דווקא מפחד יותר מהכישלון?

כאן עולה דיון על אנשים "מצליחנים" וכיצד הם מנהלים את חייהם. מצד אחד, נראה הגיוני שהצלחה גורמת לביטחון, לשמחה, למעמד חברתי, לפופולריות וכדומה. אך לא פעם, הרצף של ההצלחות רק מעצים את החשש לבצע שינוי או לקחת סיכון שמא ייהרס הרצף המושלם. ישנה תופעה: אדם שהוא "תמיד כישלון" כבר לא מפחד מכישלון חדש, כי הוא התרגל לכך ו"אין לו מה להפסיד". אך אדם שמצליח שוב ושוב, יכול לחוש שהוא כבול באזיקים של הרצון לשמר את ההצלחה הקיימת, וכך נמנע מלהעז, נמנע מלנסות, פוחד לאבד את מה שיש לו.

האם עדיף להיות חסר כל, כמו "הומלס" או תינוק, כדי לא לפחד מאובדן?

שאלה טבעית שעולה היא: "אולי עדיף לחיות כמו הומלס, שאין לו שום דבר לאבד?" אכן, להומלס אין את אותה דאגה לאובדן דבר יקר ערך, כי מלכתחילה אין לו מה להפסיד. אך החוויה הכללית שלו עשויה להיות של חסרון - לפחות במבט חיצוני, ויכול להיות שזה לא באמת פותר את הבעיה הרגשית, כי אולי הוא מתמודד עם קשיים מסוגים אחרים.

גם תינוק לא מפחד לאבד את הבגד היפה או את הבית, כי הוא לא מודע למשמעות העניין. מצד שני, הוא גם לא חווה שמחה גדולה אם פתאום יש לו אוסף נכסים גדול - כי הוא לא מייחס לדבר חשיבות. מכאן שאפשר לראות שכל מצב מכיל יתרונות וחסרונות. אדם רוצה להצליח, רוצה שיהיה לו כסף, אבל לא רוצה לחיות בחרדה מתמדת שההצלחה תלך לאיבוד.

מהו הכשל שבניסיון "לבטח" את ההצלחה?

כשמנסים לפתור את הבעיה באמצעות ביטוח חיצוני, עוד חוזים, עוד הגנות משפטיות וכו' - מגלים שבסופו של דבר אין באמת "ביטוח" מפני הפחד עצמו. אפשר לבטח את הרכוש, אך לא את החרדה. כך, העשיר שמבוטח בכל דרך אפשרית עדיין מוצא את עצמו מפחד שמשהו ישתבש. או שמא כבר לא יהיה לו מעמד של האיש העשיר בעולם, או שמא ירד מגדולתו.

המשמעות העמוקה היא שהפחד מגיע מהתלות בדבר חיצוני. מי שתלוי בדבר חיצוני, גם אם ינסה להוסיף עוד ועוד הגנות, יישאר עם הפחד. וכך נוצר מצב שבו עושר חיצוני מוליד עוני פנימי - ריקנות שהולכת וגדלה ככל שהאדם נשען על דבר שאינו באמת בטוח.

מהי "תעודת הביטוח" מפני פחדים וחרדות?

כדי להבין איך באמת להשתחרר מפחד, צריך להכיר אמת עמוקה יותר: במציאות האובייקטיבית, אין באמת הבדל בין טוב לרע. ההבדל בין טוב ורע נובע מהפרספקטיבה הסובייקטיבית של האדם, מאיך שהוא רוצה דבר מסוים ולא רוצה דבר אחר. אם האדם לא היה רוצה את הדבר ה"טוב", אז לא היה חושש לאבדו. ואם האדם כן היה רוצה את הדבר ה"רע", אז הוא לא היה חושב שהוא רע.

מכאן שהמפתח הוא להגיע להבנה שבשורש הדברים הכל אחד. אדם ששואל את עצמו בכנות, "למה אני רוצה את זה ולא את זה?", "למה אני מעדיף הצלחה אחת על פני אפשרות אחרת?", "למה אני מגדיר דבר אחד כטוב ואחר כלא טוב?" - אם הוא חוקר לעומק את הסיבות, הוא עשוי לגלות שאין באמת הפרדה מוחלטת בין טוב לרע, ושבסופו של דבר הכל אחד. במצב של אחדות או "השתוות", האדם מפסיק לפחד, כי אין כבר מה להעדיף או לא להעדיף באופן שמייצר חרדה. הוא נשאר עם חופש אמיתי לחוות הצלחה או כישלון בלי להישבר נפשית, כי הוא לא תלוי לגמרי בהגדרה החיצונית של "טוב" מול "רע".

אז מה עושים בפועל כדי להגיע לשקט נפשי אמיתי?

הצעד הראשון הוא להבין את גודל הבעיה: "כל עוד אני תולה את האושר שלי בדבר חיצוני, אני מפחד לאבד את הדבר החיצוני הזה. כל הישג מוסיף פחד חדש." השלב השני הוא לשאול שאלות על מהות ההגדרות שלנו לטוב ורע. צריך להיות כנים עם עצמנו, ולא להסתפק בתשובות שטחיות. לשאול: "מה באמת היה קורה אם התוצאה היתה אחרת?", "למה אני מפרש דבר אחד כטוב ודבר אחר כרע?". ככל שאדם יחפש יותר את האמת המוחלטת, כך יתקרב להבנה שהכל אחד - ומשם תגיע שלווה פנימית אמיתית.

ברגע שאדם חווה את חוויית האחדות, הוא לא נמנע מהנאות בעולם, אבל גם לא חושש לאבד אותן. הוא פשוט מבין שעצם הקיום שלו לא מושתת על הגדרה צרה של הצלחה מול כישלון. וכך, גם כשהוא מתרגש מהצלחה, הוא לא כבול בפחד מפניה, כיוון שבשורש הדברים אין הבדל מהותי שמטלטל אותו.