כלום, איך להיות מאושר בלי לעשות כלום? איך להשיג אושר מוחלט בלי לעשות כלום? איך להצליח בהכל בלי לעשות כלום? איך לא לעשות כלום? הכי טוב לא לעשות כלום, בשביל מה לעשות משהו? הפחד מהכלום, הפחד מהשעמום, להפוך להיות כלום
מהו הרעיון המרכזי של הרצאה על איך להיות מאושר בלי לעשות כלום?
המרצה, אליעד כהן, מציג את הרעיון המרכזי של איך להיות מאושר לחלוטין בלי לעשות שום דבר, בתור הדרך להשגת אושר מוחלט. הרעיון הוא שאדם שמחפש דרך להרגיש טוב ב - 100%, לאהוב את עצמו באופן מוחלט ולהיות שלם, צריך להגיע למצב שבו הוא מסוגל "לא לעשות כלום" מבחירה חופשית. זהו אתגר לא פשוט, שכן אנשים בדרך כלל מרגישים צורך לשנות משהו כל הזמן - עליהם לתרגל מצבים שבהם הם יושבים או שוכבים ומפסיקים לבצע כל פעולה מבחירה מודעת.
מדוע קשה כל כך לא לעשות כלום?
למרות שהרעיון של "לא לעשות כלום" עשוי להישמע פשוט, מדובר באתגר עצום. אליעד מסביר שהאבנים, הקירות, או מי שמת לא עושים כלום. אלא שמי שעדיין חי, לא מצליח לשבת בלי לדחוף את עצמו לפעולה כלשהי. בכל רגע עולה מחשבה שמביאה אותנו לרצות לזוז, לשנות, להגיב או לעשות משהו, אף אם אין לכך צורך אמיתי.
מהו "לא לעשות כלום" ומה זה אומר בפועל?
הכוונה ב"לא לעשות כלום" היא לא להימנע מפעולות שלא בשליטתנו, כמו זרימת הדם בגוף, אלא להימנע מכל פעולה שנעשית מתוך בחירה. למשל, יש לשבת או לשכב במקום נוח ולנסות לא לזוז או לבצע שום פעולה מבחירה, כמו להזיז את הראש או לקום ממקום הישיבה. אפשר לאכול או לשתות אם יש צורך בכך, אך המטרה היא לא להיגרר לפעולה מתוך רצון לשנות משהו.
מה קורה כאשר מחשבות מתחילות לצוף בזמן שנפנים לתרגול זה?
כאשר אדם עוסק בתרגול "לא לעשות כלום", המחשבות מתחילות לצוף: "קום, עשה משהו, אתה לא יכול לשבת פה לנצח", או "משעמם לי". המוח מנסה לשכנע אותנו שצריך לקום ולבצע פעולה, על מנת להימנע מתחושת שעמום. בשלב זה, המטרה היא לשאול את עצמנו "למה?" - למה אני צריך לקום? למה אני צריך לשנות משהו? התהליך הזה מחליש את הדחף לשנות את המציאות ולבצע פעולות מתוך רצון לברוח משעמום או פחד.
איך התרגול "לא לעשות כלום" מחליש את הרצון המתמיד לשנות את המציאות?
ההבנה המרכזית היא שכל פעולה שאדם עושה היא מתוך רצון לשנות את המציאות, להימנע משעמום או משינוי במצבו הנפשי. כשתפנו אל עצמכם בשאלה "למה אני רוצה לשנות משהו?", התשובות שיתקבלו יראו כלא הגיוניות או מיותרות. כל שינוי, כל פעולה, מבוצעת רק מתוך תפיסה ש"יהיה טוב יותר אם אעשה זאת", וזה מה שגורם לרצון המתמיד לשנות את המציאות. ככל שהאדם יתמודד עם המחשבה הזו ויחקור אותה יותר, הדחף לשנות יחלש בהדרגה.
האם התרגול של "לא לעשות כלום" גורם לדיכאון?
אליעד מדגיש כי "לא לעשות כלום" לא משדר תחושת דיכאון. יש הבדל ברור בין אדם שלומד לא לעשות כלום מתוך חקירה פנימית לבין אדם שנכנס לדיכאון, שבו כל פעולה נראית חסרת ערך. התרגול אינו קשור לחוויות של פסימיות, אלא למודעות לרצון לשנות ולהבין את מהותו. זהו לא תהליך של שלילה אלא של חקירה חיובית ועמוקה על המניעים שלנו.
מהן התועלות האפשריות מהתרגול "לא לעשות כלום"?
ישנן מספר תועלות מרכזיות:
1. חיזוק יכולת ההתמודדות עם הדחף המתמיד לשנות את המציאות.
2. יצירת זמן של רוגע והתמסרות לרגע הנוכחי, ללא לחץ.
3. הבנה מעמיקה יותר של מנגנוני הרצון והשעמום.
4. ירידה בתחושת החרדה - כי לא ממהרים לרדוף אחר הדבר הבא.
5. הקלה על תחושות הדיכאון - לא חייבים כל הזמן לעשות.
6. הבנת העובדה שהמציאות יכולה להתרחש מעצמה, גם בלי מאמץ תמידי לשנות אותה.
האם מספיק לומר "שום דבר לא משנה" כדי לפתור הכל?
לא. יש סכנה בהצהרה "שום דבר לא משנה" משום שהיא עשויה ליצור "אחדות שקרית", בה אדם משדר שהוא לא אכפת לו מכלום, בעוד שבפועל הוא ממשיך לשאת רגשות פנימיים של סבל. במקום זאת, אליעד מציע שאלו יהיו שאלות פתוחות: "למה אני רוצה לשנות? האם זה באמת משנה? מה זה משנה?" התשובות לכל השאלות הללו אינן אמורות להיות מוחלטות, אלא נובעות מתוך חקירה אמיתית של המציאות שלנו.
כיצד משלבים עשייה עם אי עשייה?
המטרה היא להצליח להגיע למצב שבו אדם לא רק מסוגל לשבת באי - עשייה מוחלטת, אלא גם להפעיל את עצמו ממקום רגוע יותר. "אי - עשייה" מאפשר לאדם לפעול מתוך חופש פנימי, ולא מתוך לחץ קיומי או רצון לברוח משעמום. המטרה בסופו של דבר היא לחיות את החיים מתוך אחדות, ולתפקד גם בלי רדיפה אחרי שינויים תמידיים במציאות.
כיצד ניתן לתרגל זאת ביום - יום?
אפשר להקדיש מספר דקות בכל יום, למשל לאחר קימה או לפני השינה, לתרגול של ישיבה או שכיבה ללא עשייה. בנוסף, אפשר לעצור לרגע לא לזוז אחרי פעולות שגרתיות, כמו סיום צפייה בטלוויזיה, ולשאול את עצמך: "למה אני צריך לקום? למה אני צריך לעשות משהו?" ולא לקבל את המחשבות כוודאות.
המרצה, אליעד כהן, מציג את הרעיון המרכזי של איך להיות מאושר לחלוטין בלי לעשות שום דבר, בתור הדרך להשגת אושר מוחלט. הרעיון הוא שאדם שמחפש דרך להרגיש טוב ב - 100%, לאהוב את עצמו באופן מוחלט ולהיות שלם, צריך להגיע למצב שבו הוא מסוגל "לא לעשות כלום" מבחירה חופשית. זהו אתגר לא פשוט, שכן אנשים בדרך כלל מרגישים צורך לשנות משהו כל הזמן - עליהם לתרגל מצבים שבהם הם יושבים או שוכבים ומפסיקים לבצע כל פעולה מבחירה מודעת.
מדוע קשה כל כך לא לעשות כלום?
למרות שהרעיון של "לא לעשות כלום" עשוי להישמע פשוט, מדובר באתגר עצום. אליעד מסביר שהאבנים, הקירות, או מי שמת לא עושים כלום. אלא שמי שעדיין חי, לא מצליח לשבת בלי לדחוף את עצמו לפעולה כלשהי. בכל רגע עולה מחשבה שמביאה אותנו לרצות לזוז, לשנות, להגיב או לעשות משהו, אף אם אין לכך צורך אמיתי.
מהו "לא לעשות כלום" ומה זה אומר בפועל?
הכוונה ב"לא לעשות כלום" היא לא להימנע מפעולות שלא בשליטתנו, כמו זרימת הדם בגוף, אלא להימנע מכל פעולה שנעשית מתוך בחירה. למשל, יש לשבת או לשכב במקום נוח ולנסות לא לזוז או לבצע שום פעולה מבחירה, כמו להזיז את הראש או לקום ממקום הישיבה. אפשר לאכול או לשתות אם יש צורך בכך, אך המטרה היא לא להיגרר לפעולה מתוך רצון לשנות משהו.
מה קורה כאשר מחשבות מתחילות לצוף בזמן שנפנים לתרגול זה?
כאשר אדם עוסק בתרגול "לא לעשות כלום", המחשבות מתחילות לצוף: "קום, עשה משהו, אתה לא יכול לשבת פה לנצח", או "משעמם לי". המוח מנסה לשכנע אותנו שצריך לקום ולבצע פעולה, על מנת להימנע מתחושת שעמום. בשלב זה, המטרה היא לשאול את עצמנו "למה?" - למה אני צריך לקום? למה אני צריך לשנות משהו? התהליך הזה מחליש את הדחף לשנות את המציאות ולבצע פעולות מתוך רצון לברוח משעמום או פחד.
איך התרגול "לא לעשות כלום" מחליש את הרצון המתמיד לשנות את המציאות?
ההבנה המרכזית היא שכל פעולה שאדם עושה היא מתוך רצון לשנות את המציאות, להימנע משעמום או משינוי במצבו הנפשי. כשתפנו אל עצמכם בשאלה "למה אני רוצה לשנות משהו?", התשובות שיתקבלו יראו כלא הגיוניות או מיותרות. כל שינוי, כל פעולה, מבוצעת רק מתוך תפיסה ש"יהיה טוב יותר אם אעשה זאת", וזה מה שגורם לרצון המתמיד לשנות את המציאות. ככל שהאדם יתמודד עם המחשבה הזו ויחקור אותה יותר, הדחף לשנות יחלש בהדרגה.
האם התרגול של "לא לעשות כלום" גורם לדיכאון?
אליעד מדגיש כי "לא לעשות כלום" לא משדר תחושת דיכאון. יש הבדל ברור בין אדם שלומד לא לעשות כלום מתוך חקירה פנימית לבין אדם שנכנס לדיכאון, שבו כל פעולה נראית חסרת ערך. התרגול אינו קשור לחוויות של פסימיות, אלא למודעות לרצון לשנות ולהבין את מהותו. זהו לא תהליך של שלילה אלא של חקירה חיובית ועמוקה על המניעים שלנו.
מהן התועלות האפשריות מהתרגול "לא לעשות כלום"?
ישנן מספר תועלות מרכזיות:
1. חיזוק יכולת ההתמודדות עם הדחף המתמיד לשנות את המציאות.
2. יצירת זמן של רוגע והתמסרות לרגע הנוכחי, ללא לחץ.
3. הבנה מעמיקה יותר של מנגנוני הרצון והשעמום.
4. ירידה בתחושת החרדה - כי לא ממהרים לרדוף אחר הדבר הבא.
5. הקלה על תחושות הדיכאון - לא חייבים כל הזמן לעשות.
6. הבנת העובדה שהמציאות יכולה להתרחש מעצמה, גם בלי מאמץ תמידי לשנות אותה.
האם מספיק לומר "שום דבר לא משנה" כדי לפתור הכל?
לא. יש סכנה בהצהרה "שום דבר לא משנה" משום שהיא עשויה ליצור "אחדות שקרית", בה אדם משדר שהוא לא אכפת לו מכלום, בעוד שבפועל הוא ממשיך לשאת רגשות פנימיים של סבל. במקום זאת, אליעד מציע שאלו יהיו שאלות פתוחות: "למה אני רוצה לשנות? האם זה באמת משנה? מה זה משנה?" התשובות לכל השאלות הללו אינן אמורות להיות מוחלטות, אלא נובעות מתוך חקירה אמיתית של המציאות שלנו.
כיצד משלבים עשייה עם אי עשייה?
המטרה היא להצליח להגיע למצב שבו אדם לא רק מסוגל לשבת באי - עשייה מוחלטת, אלא גם להפעיל את עצמו ממקום רגוע יותר. "אי - עשייה" מאפשר לאדם לפעול מתוך חופש פנימי, ולא מתוך לחץ קיומי או רצון לברוח משעמום. המטרה בסופו של דבר היא לחיות את החיים מתוך אחדות, ולתפקד גם בלי רדיפה אחרי שינויים תמידיים במציאות.
כיצד ניתן לתרגל זאת ביום - יום?
אפשר להקדיש מספר דקות בכל יום, למשל לאחר קימה או לפני השינה, לתרגול של ישיבה או שכיבה ללא עשייה. בנוסף, אפשר לעצור לרגע לא לזוז אחרי פעולות שגרתיות, כמו סיום צפייה בטלוויזיה, ולשאול את עצמך: "למה אני צריך לקום? למה אני צריך לעשות משהו?" ולא לקבל את המחשבות כוודאות.
- איך להחליש את הרצון?
- איך להשתחרר מהרצון?
- מהי מדיטציית כלום?
- איך להרגיש שהחיים הם משחק?
- איך להשתחרר מכל הרצונות?
- מה לעשות במדיטציה?
- איך להיות מאושר במאה אחוז?
מהו הרעיון המרכזי שעומד מאחורי הרצון להיות מאושר ב - 100% ולהרגיש טוב בלי תנאים?
הרעיון הוא שאדם שמחפש דרך להרגיש טוב ב - 100%, לאהוב את עצמו ב - 100% או להיות אלוהים במובן של שלמות, נוטה לחשוב שיש משהו "פרקטי" שעליו לעשות כדי להגיע לכך. אך ההסבר מדגיש שאם אדם רוצה להיות מאושר לחלוטין, הוא צריך להגיע למצב שהוא מסוגל שלא לעשות כלום מבחירה חופשית.
מדוע הדבר הקשה ביותר הוא לא לעשות כלום?
הפעולה של "לא לעשות כלום" נראית פשוטה, אך למעשה היא אחד האתגרים הגדולים ביותר. האבנים לא עושות כלום, קירות אינם עושים כלום, מי שמת לא עושה כלום, ומי שטרם נולד גם לא עושה כלום. אך עבור אדם חי, הדבר קשה מאוד: בכל רגע עולה מחשבה כלשהי שגורמת לו לרצות לזוז, לשנות, להגיב, לעשות.
מה זה אומר בפועל "לא לעשות כלום"?
הכוונה היא שאם אדם באמת רוצה לחוות אושר מושלם או לאהוב את עצמו באופן מוחלט, עליו לתרגל מצבים שבהם הוא יושב או שוכב, ופשוט לא עושה כלום מבחירה מודעת.
- אפשר לשבת על כיסא, ספסל, מיטה, איפה שרוצים.
- אין הגבלה לזמן: אפשר כמה דקות, חמש דקות, 500 דקות או יותר.
- אין חובה להימנע מפעולות טבעיות שאין עליהן שליטה (כגון זרימת דם בגוף).
- אך כל פעולה הנובעת מבחירה, כמו להזיז את הראש כדי "להסתכל לצדדים", רצוי להימנע ממנה.
- אם צריך לאכול או לשתות, עושים זאת, אך מנסים לא להיגרר לפעילות חדשה שנובעת מרצון לשנות משהו.
מה קורה כשמופיעות מחשבות בזמן שלא עושים כלום?
כשאדם מפסיק לזוז, מתחילות לצוף מחשבות:
איך התרגיל "לא לעשות כלום" מחליש את הרצון המתמיד לשנות את המציאות?
כל פעולה שאדם עושה באופן חופשי, הוא עושה כי נדמה לו ש"יותר טוב" לעשותה. הרצון הבלתי פוסק "לשנות, להתקדם, להשיג, לברוח ממשעמם לי, להתגבר על פחדים" - הוא מצב תמידי של חיפוש אחר שינוי מציאות. ברגע שיושבים ולא עושים דבר, המוח נלחץ ומנסה להאיץ בך לעשות שינויים. כאשר בכל פעם שצצה המחשבה "צריך לעשות" שואלים "למה?", לאט לאט הרצון לשנות נחלש.
כיצד קשור השעמום לצורך לעשות דברים?
אדם עלול לגלות כי הסיבה העמוקה שהוא עושה פעולות שונות היא רק כדי לא לברוח מתחושת השעמום. למה לצאת לעבודה? למה לצאת לדייט? למה לחפש עוד כסף? למה לנסות למצוא חן? התשובה, במקרים רבים, היא "כי משעמם לי". אם אדם מבין שלפעמים הוא עושה דברים רק כדי לא להשתעמם, והדבר לא באמת הכרחי, אפשר לראות את החיים יותר כמשחק ופחות כמאבק הישרדות לחוץ.
האם "לא לעשות כלום" משמעותו להיכנס לדיכאון?
לא. יש הבדל גדול בין אמירה "בשביל מה לעשות, בכל מקרה הכל רע" (גישה דיכאונית) לבין תרגול "לא לעשות כלום" כדי להבין לעומק מדוע מתעורר הרצון לפעול. דיכאון נובע מתחושה פסימית שלא כדאי להתאמץ כי הכל גרוע. התרגיל כאן מכוון לחקור אם באמת יש סיבה אמיתית לקום ולפעול, ולא להניח "הכל רע" או "הכל טוב" מראש.
מהן התועלות האפשריות מהתרגיל "לא לעשות כלום"?
לא. אמירה פשטנית של "שום דבר לא משנה" או "אני לא רוצה כלום" עלולה לייצר בעיה שנקראת "אחדות שקרית", שבה אדם משתכנע בצורה לא נכונה שלא אכפת לו מדבר, אך בפועל הוא עדיין סובל פנימית. הגישה המומלצת היא לשאול שאלות כמו "למה אני רוצה לשנות? מה באמת משנה? האם זה באמת משנה?" במקום להחליט מראש תשובה.
איך משלבים בסוף בין עשייה לבין אי - עשייה?
בטווח הארוך, הרעיון הוא להגיע למצב שבו אדם גם מסוגל לשבת באי - עשייה מוחלטת, וגם מסוגל לפעול ולעשות המון דברים, אבל ממקום רגוע יותר. בעומק העניין, "אי - העשייה" מסייעת לאדם להשתחרר מרדיפה כפייתית אחר שינויים, וכך הפעולות שאדם כן עושה נעשות ממקום של בחירה וחופש פנימי, ולא מתוך לחץ קיומי או רצון לברוח ממשעמם לי.
איך ניתן לתרגל זאת ביומיום?
אדם הרוצה להגיע למצב של אושר ב - 100%, ללא תנאים, או רוצה לחוות שלמות עם המציאות ולאהוב את עצמו לגמרי, מוזמן לתרגל "אי - עשייה" ולשאול את המוח "למה?" בכל פעם שעולה הדחף לזוז ולעשות. לא מדובר בהצהרה מזויפת של "כלום לא משנה", אלא בחקירה כנה של ההנחות המוטמעות בנו, שגורמות לרצון תמידי לשנות ולפעול. באמצעות התרגיל, נחלשת מחויבות היתר לשנות את המציאות, וניתן ללמוד לפעול ממקום חופשי יותר ולהיות מסוגלים לחוות שלווה ואחדות, גם תוך כדי עשייה.
הרעיון הוא שאדם שמחפש דרך להרגיש טוב ב - 100%, לאהוב את עצמו ב - 100% או להיות אלוהים במובן של שלמות, נוטה לחשוב שיש משהו "פרקטי" שעליו לעשות כדי להגיע לכך. אך ההסבר מדגיש שאם אדם רוצה להיות מאושר לחלוטין, הוא צריך להגיע למצב שהוא מסוגל שלא לעשות כלום מבחירה חופשית.
מדוע הדבר הקשה ביותר הוא לא לעשות כלום?
הפעולה של "לא לעשות כלום" נראית פשוטה, אך למעשה היא אחד האתגרים הגדולים ביותר. האבנים לא עושות כלום, קירות אינם עושים כלום, מי שמת לא עושה כלום, ומי שטרם נולד גם לא עושה כלום. אך עבור אדם חי, הדבר קשה מאוד: בכל רגע עולה מחשבה כלשהי שגורמת לו לרצות לזוז, לשנות, להגיב, לעשות.
מה זה אומר בפועל "לא לעשות כלום"?
הכוונה היא שאם אדם באמת רוצה לחוות אושר מושלם או לאהוב את עצמו באופן מוחלט, עליו לתרגל מצבים שבהם הוא יושב או שוכב, ופשוט לא עושה כלום מבחירה מודעת.
- אפשר לשבת על כיסא, ספסל, מיטה, איפה שרוצים.
- אין הגבלה לזמן: אפשר כמה דקות, חמש דקות, 500 דקות או יותר.
- אין חובה להימנע מפעולות טבעיות שאין עליהן שליטה (כגון זרימת דם בגוף).
- אך כל פעולה הנובעת מבחירה, כמו להזיז את הראש כדי "להסתכל לצדדים", רצוי להימנע ממנה.
- אם צריך לאכול או לשתות, עושים זאת, אך מנסים לא להיגרר לפעילות חדשה שנובעת מרצון לשנות משהו.
מה קורה כשמופיעות מחשבות בזמן שלא עושים כלום?
כשאדם מפסיק לזוז, מתחילות לצוף מחשבות:
- המוח יאמר: "קום, עשה משהו, אתה לא יכול לשבת כאן לנצח".
- אדם עלול לחשוב: "אני משתגע", "אני מתחרפן", "משעמם לי".
- המוח ינסה לשכנע: "אתה צריך לעשות X, אחרת יקרה Y, ואתה לא רוצה את זה".
איך התרגיל "לא לעשות כלום" מחליש את הרצון המתמיד לשנות את המציאות?
כל פעולה שאדם עושה באופן חופשי, הוא עושה כי נדמה לו ש"יותר טוב" לעשותה. הרצון הבלתי פוסק "לשנות, להתקדם, להשיג, לברוח ממשעמם לי, להתגבר על פחדים" - הוא מצב תמידי של חיפוש אחר שינוי מציאות. ברגע שיושבים ולא עושים דבר, המוח נלחץ ומנסה להאיץ בך לעשות שינויים. כאשר בכל פעם שצצה המחשבה "צריך לעשות" שואלים "למה?", לאט לאט הרצון לשנות נחלש.
כיצד קשור השעמום לצורך לעשות דברים?
אדם עלול לגלות כי הסיבה העמוקה שהוא עושה פעולות שונות היא רק כדי לא לברוח מתחושת השעמום. למה לצאת לעבודה? למה לצאת לדייט? למה לחפש עוד כסף? למה לנסות למצוא חן? התשובה, במקרים רבים, היא "כי משעמם לי". אם אדם מבין שלפעמים הוא עושה דברים רק כדי לא להשתעמם, והדבר לא באמת הכרחי, אפשר לראות את החיים יותר כמשחק ופחות כמאבק הישרדות לחוץ.
האם "לא לעשות כלום" משמעותו להיכנס לדיכאון?
לא. יש הבדל גדול בין אמירה "בשביל מה לעשות, בכל מקרה הכל רע" (גישה דיכאונית) לבין תרגול "לא לעשות כלום" כדי להבין לעומק מדוע מתעורר הרצון לפעול. דיכאון נובע מתחושה פסימית שלא כדאי להתאמץ כי הכל גרוע. התרגיל כאן מכוון לחקור אם באמת יש סיבה אמיתית לקום ולפעול, ולא להניח "הכל רע" או "הכל טוב" מראש.
מהן התועלות האפשריות מהתרגיל "לא לעשות כלום"?
- החלשה הדרגתית של הדחף התמידי לשנות את המציאות.
- אפשרות להירגע, להתמסר לרגע הנוכחי בלי לחץ להספיק או לעשות.
- הבנה עמוקה יותר של מנגנוני הרצון והשעמום.
- ירידה בתחושת החרדה - כי לא ממהרים לרדוף אחר הדבר הבא.
- הקלת תחושות דיכאון - האדם שם לב שהוא לא באמת "חייב" לעשות דבר.
- גילוי שהמציאות יכולה "לקרות" מעצמה גם בלי מאמץ תמידי לשנות.
לא. אמירה פשטנית של "שום דבר לא משנה" או "אני לא רוצה כלום" עלולה לייצר בעיה שנקראת "אחדות שקרית", שבה אדם משתכנע בצורה לא נכונה שלא אכפת לו מדבר, אך בפועל הוא עדיין סובל פנימית. הגישה המומלצת היא לשאול שאלות כמו "למה אני רוצה לשנות? מה באמת משנה? האם זה באמת משנה?" במקום להחליט מראש תשובה.
איך משלבים בסוף בין עשייה לבין אי - עשייה?
בטווח הארוך, הרעיון הוא להגיע למצב שבו אדם גם מסוגל לשבת באי - עשייה מוחלטת, וגם מסוגל לפעול ולעשות המון דברים, אבל ממקום רגוע יותר. בעומק העניין, "אי - העשייה" מסייעת לאדם להשתחרר מרדיפה כפייתית אחר שינויים, וכך הפעולות שאדם כן עושה נעשות ממקום של בחירה וחופש פנימי, ולא מתוך לחץ קיומי או רצון לברוח ממשעמם לי.
איך ניתן לתרגל זאת ביומיום?
- להקדיש כמה דקות ביום, למשל אחרי שקמים או לפני שהולכים לישון, לישיבה או שכיבה ללא עשייה.
- במצבים שגרתיים, לעצור לרגע ולא לזוז: נגמרה תוכנית טלוויזיה? לא מיד לקום, אלא לשבת עוד דקה בשקט.
- להתבונן במחשבות שעולות: "קום!", "אתה מתבטל!", "משעמם!" - ולשאול: "למה?", "מה זה משנה?"
- לא להילחם במחשבות, אלא לעמוד על כך שלא חייבים להיכנע להן.
- להכיר בכך שכל פעולה נובעת מההנחה שיש צורך אמיתי בה. אם לא ברור הצורך - אפשר להמשיך באי - עשייה ולחקור עוד.
אדם הרוצה להגיע למצב של אושר ב - 100%, ללא תנאים, או רוצה לחוות שלמות עם המציאות ולאהוב את עצמו לגמרי, מוזמן לתרגל "אי - עשייה" ולשאול את המוח "למה?" בכל פעם שעולה הדחף לזוז ולעשות. לא מדובר בהצהרה מזויפת של "כלום לא משנה", אלא בחקירה כנה של ההנחות המוטמעות בנו, שגורמות לרצון תמידי לשנות ולפעול. באמצעות התרגיל, נחלשת מחויבות היתר לשנות את המציאות, וניתן ללמוד לפעול ממקום חופשי יותר ולהיות מסוגלים לחוות שלווה ואחדות, גם תוך כדי עשייה.
- איך לשחרר את הדחף לשנות את המציאות
- דרכים להתמודדות עם שעמום
- אחדות שקרית ואחדות אמיתית
- עשייה מתוך אי - עשייה
- למה כל כך קשה לא לעשות כלום