31:11מי שרוצה להרגיש טוב - שלא יפחד להרגיש רע
למה מי שרוצה להרגיש טוב חייב לא לפחד להרגיש רע?
הרצאתו של אליעד כהן עוסקת באחד הנושאים המרכזיים והחשובים ביותר במסע של האדם להשגת אושר אמיתי ושלמות פנימית. הנקודה המרכזית בהרצאה היא שעל מנת שהאדם יחווה תחושה אמיתית של טוב ואושר, עליו להיות מוכן לא לפחד להרגיש רע. המשמעות העמוקה של ההצהרה הזו היא שעל האדם ללכת בעקבות האמת באופן מוחלט ובלתי מתפשר, ולא לפחד מעימות פנימי עם הרגשות השליליים, עם הספקות ועם האשליות שלו.
מדוע האדם דומה לאסיר שהיה פעם מלך?
אליעד משתמש במשל שבו האדם מושווה לאדם כלוא שהיה פעם מלך. אסיר זה התרגל כבר לחיי הכלא, לשגרה ולסבל, אך בתוכו עדיין קיימת ידיעה עמוקה שהוא אינו אמור להיות שם, והוא באמת ראוי להיות חופשי. כשהאסיר שומע שאפשר לצאת מהכלא ולהיות חופשי, הוא עלול להגיב בכעס ובהתנגדות, משום שהתרגל כבר לחיים בכלא, ואף פוחד מהסיכוי להיכשל בניסיון הבריחה. הסבל של האסיר, אליעד מסביר, נובע מכך שבתוך תוכו הוא יודע שהוא לא אמור להיות שם.
כיצד האדם משועבד לרצון שלו?
הנמשל של המשל הזה הוא האדם והרצונות שלו. אליעד מסביר שהכלא האמיתי שבו האדם נמצא הוא הכלא של הרצון שלו. האדם נמצא תחת עבדות תמידית לרצונותיו 24 שעות ביממה, ללא חופש אמיתי אפילו לשנייה. כל החלטה, כל פעולה, כל מחשבה של האדם היא ביטוי לרצונו. הרצון הזה הוא "המעביד" האכזרי ביותר משום שאינו מעניק מנוחה ואינו מאפשר לאדם אף רגע אחד של חופש אמיתי.
לדוגמה, גם אם האדם מחליט להפסיק לעשן, הוא למעשה נשלט על ידי רצון אחר - הרצון להפסיק לעשן. אין לאדם מצב בו הוא אינו נשלט על ידי רצון. אפילו בשנתו הוא עדיין רוצה וחולם, וכך בעצם ממשיך לעבוד ללא הפסקה.
למה המרדף אחר האושר אף פעם לא מסתיים?
אליעד מסביר שהאדם לעולם אינו מאושר באמת, משום שהרצון כל הזמן משקר לו ואומר לו "אם תשיג את הדבר הבא, תהיה מאושר". כאשר האדם משיג את מה שרצה, תמיד מתגלה רצון נוסף שגורם לו להמשיך במרדף אחרי האושר. מצב זה דומה למעגל קסמים אינסופי, כאשר לעולם לא מגיעים לשביעות רצון מלאה.
האדם לעולם אינו מאושר משום שבתת המודע שלו הוא יודע שקיימת אפשרות לאושר מושלם, ובגלל הידיעה הזו הוא תמיד ממשיך לחפש עוד ועוד.
מה פירוש לחזור להיות מלך על חייך?
אליעד מתאר שהאדם היה פעם "מלך" - כלומר, שלט במציאות שלו והיה בעל חופש מוחלט. עבד הוא מי שנשלט על ידי הרצונות שלו. כל אדם, הוא מסביר, יכול לחזור להיות מלך, לחזור למצב שבו הוא זה שמנהל את המציאות שלו מתוך מקום פנימי עמוק של שליטה מוחלטת וחירות אמיתית.
כאשר האדם שומע את האפשרות הזו, הוא מתלבט וחושש, כי התרגל כבר לחיים שבהם הוא עבד. הוא חושש שהמצב רק יחמיר, כמו אסיר שפוחד לברוח מחשש שיתפסו אותו ויענישו אותו יותר.
מדוע התפיסה של אחדות מפחידה את האדם?
כשהאדם נחשף לתפיסה של אחדות - תפיסה שבה הכל שלם ואין הבדל בין טוב לרע - הוא עשוי להיבהל, כי הדבר דורש ממנו לוותר על ההיאחזות המוכרת במושגים של "טוב" ו"רע". הוא צריך להשתחרר מהמחשבות שהחזיק בהן כל חייו, ולאמץ הסתכלות אחרת לגמרי על המציאות.
אליעד מדגיש שהאדם פוחד משום שהוא עדיין רגיל לשליטה בתוך הכלא שלו, הוא עדיין נאחז בטוב המוגבל והקטן שהוא מכיר ולא מוכן להאמין שיש אפשרות לטוב מוחלט ואמיתי הרבה יותר.
מהי הטעות הגדולה של האנשים המצליחים?
אליעד מדגיש שדווקא האנשים המצליחים, שהשיגו את כל מה שרצו, הם אלה שחווים את האכזבה הגדולה ביותר. לאחר שהם משיגים את כל מה שחשבו שיביא להם אושר, הם מגלים שבעצם הם עדיין אינם מאושרים, והם ממשיכים לחפש את הדבר הבא.
דווקא אנשים שעוד לא הצליחו להשיג את כל מבוקשם עדיין יכולים לחיות באשליה שאולי עוד יגיעו אל האושר המושלם, בעוד שאצל אלו שהצליחו האשליה הזו כבר התנפצה.
כיצד משתחררים מהפחד להרגיש רע?
כדי להשתחרר מהכלא הפנימי של הרצון, על האדם להיות מוכן לחקור באופן אמיתי וכנה את המושגים "טוב" ו"רע". עליו לשאול את עצמו שאלות כגון: "האם מה שאני חושב שהוא טוב באמת טוב?" ו"האם מה שאני חושב שהוא רע באמת רע?" הוא צריך להפסיק לפחד להתעמת עם האפשרות שהטוב שלו אינו באמת טוב ושהרע שלו אינו באמת רע.
האדם צריך לזכור שבכל מקרה, כל עוד הוא נשאר בכלא של הרצון, הוא תמיד ירגיש רע ולא יהיה באמת מאושר. לכן אין לו מה להפסיד בניסיון לברר את האמת עד הסוף, גם אם הוא חושש מכך.
אליעד מציע שהדרך לשחרור האמיתי היא להכיר באמת עד הסוף, להבין שאין מה לפחד ושאין מה להפסיד, ואז האדם יכול להגיע לחופש אמיתי, שבו הכל טוב באמת.
הרצאתו של אליעד כהן עוסקת באחד הנושאים המרכזיים והחשובים ביותר במסע של האדם להשגת אושר אמיתי ושלמות פנימית. הנקודה המרכזית בהרצאה היא שעל מנת שהאדם יחווה תחושה אמיתית של טוב ואושר, עליו להיות מוכן לא לפחד להרגיש רע. המשמעות העמוקה של ההצהרה הזו היא שעל האדם ללכת בעקבות האמת באופן מוחלט ובלתי מתפשר, ולא לפחד מעימות פנימי עם הרגשות השליליים, עם הספקות ועם האשליות שלו.
מדוע האדם דומה לאסיר שהיה פעם מלך?
אליעד משתמש במשל שבו האדם מושווה לאדם כלוא שהיה פעם מלך. אסיר זה התרגל כבר לחיי הכלא, לשגרה ולסבל, אך בתוכו עדיין קיימת ידיעה עמוקה שהוא אינו אמור להיות שם, והוא באמת ראוי להיות חופשי. כשהאסיר שומע שאפשר לצאת מהכלא ולהיות חופשי, הוא עלול להגיב בכעס ובהתנגדות, משום שהתרגל כבר לחיים בכלא, ואף פוחד מהסיכוי להיכשל בניסיון הבריחה. הסבל של האסיר, אליעד מסביר, נובע מכך שבתוך תוכו הוא יודע שהוא לא אמור להיות שם.
כיצד האדם משועבד לרצון שלו?
הנמשל של המשל הזה הוא האדם והרצונות שלו. אליעד מסביר שהכלא האמיתי שבו האדם נמצא הוא הכלא של הרצון שלו. האדם נמצא תחת עבדות תמידית לרצונותיו 24 שעות ביממה, ללא חופש אמיתי אפילו לשנייה. כל החלטה, כל פעולה, כל מחשבה של האדם היא ביטוי לרצונו. הרצון הזה הוא "המעביד" האכזרי ביותר משום שאינו מעניק מנוחה ואינו מאפשר לאדם אף רגע אחד של חופש אמיתי.
לדוגמה, גם אם האדם מחליט להפסיק לעשן, הוא למעשה נשלט על ידי רצון אחר - הרצון להפסיק לעשן. אין לאדם מצב בו הוא אינו נשלט על ידי רצון. אפילו בשנתו הוא עדיין רוצה וחולם, וכך בעצם ממשיך לעבוד ללא הפסקה.
למה המרדף אחר האושר אף פעם לא מסתיים?
אליעד מסביר שהאדם לעולם אינו מאושר באמת, משום שהרצון כל הזמן משקר לו ואומר לו "אם תשיג את הדבר הבא, תהיה מאושר". כאשר האדם משיג את מה שרצה, תמיד מתגלה רצון נוסף שגורם לו להמשיך במרדף אחרי האושר. מצב זה דומה למעגל קסמים אינסופי, כאשר לעולם לא מגיעים לשביעות רצון מלאה.
האדם לעולם אינו מאושר משום שבתת המודע שלו הוא יודע שקיימת אפשרות לאושר מושלם, ובגלל הידיעה הזו הוא תמיד ממשיך לחפש עוד ועוד.
מה פירוש לחזור להיות מלך על חייך?
אליעד מתאר שהאדם היה פעם "מלך" - כלומר, שלט במציאות שלו והיה בעל חופש מוחלט. עבד הוא מי שנשלט על ידי הרצונות שלו. כל אדם, הוא מסביר, יכול לחזור להיות מלך, לחזור למצב שבו הוא זה שמנהל את המציאות שלו מתוך מקום פנימי עמוק של שליטה מוחלטת וחירות אמיתית.
כאשר האדם שומע את האפשרות הזו, הוא מתלבט וחושש, כי התרגל כבר לחיים שבהם הוא עבד. הוא חושש שהמצב רק יחמיר, כמו אסיר שפוחד לברוח מחשש שיתפסו אותו ויענישו אותו יותר.
מדוע התפיסה של אחדות מפחידה את האדם?
כשהאדם נחשף לתפיסה של אחדות - תפיסה שבה הכל שלם ואין הבדל בין טוב לרע - הוא עשוי להיבהל, כי הדבר דורש ממנו לוותר על ההיאחזות המוכרת במושגים של "טוב" ו"רע". הוא צריך להשתחרר מהמחשבות שהחזיק בהן כל חייו, ולאמץ הסתכלות אחרת לגמרי על המציאות.
אליעד מדגיש שהאדם פוחד משום שהוא עדיין רגיל לשליטה בתוך הכלא שלו, הוא עדיין נאחז בטוב המוגבל והקטן שהוא מכיר ולא מוכן להאמין שיש אפשרות לטוב מוחלט ואמיתי הרבה יותר.
מהי הטעות הגדולה של האנשים המצליחים?
אליעד מדגיש שדווקא האנשים המצליחים, שהשיגו את כל מה שרצו, הם אלה שחווים את האכזבה הגדולה ביותר. לאחר שהם משיגים את כל מה שחשבו שיביא להם אושר, הם מגלים שבעצם הם עדיין אינם מאושרים, והם ממשיכים לחפש את הדבר הבא.
דווקא אנשים שעוד לא הצליחו להשיג את כל מבוקשם עדיין יכולים לחיות באשליה שאולי עוד יגיעו אל האושר המושלם, בעוד שאצל אלו שהצליחו האשליה הזו כבר התנפצה.
כיצד משתחררים מהפחד להרגיש רע?
כדי להשתחרר מהכלא הפנימי של הרצון, על האדם להיות מוכן לחקור באופן אמיתי וכנה את המושגים "טוב" ו"רע". עליו לשאול את עצמו שאלות כגון: "האם מה שאני חושב שהוא טוב באמת טוב?" ו"האם מה שאני חושב שהוא רע באמת רע?" הוא צריך להפסיק לפחד להתעמת עם האפשרות שהטוב שלו אינו באמת טוב ושהרע שלו אינו באמת רע.
האדם צריך לזכור שבכל מקרה, כל עוד הוא נשאר בכלא של הרצון, הוא תמיד ירגיש רע ולא יהיה באמת מאושר. לכן אין לו מה להפסיד בניסיון לברר את האמת עד הסוף, גם אם הוא חושש מכך.
אליעד מציע שהדרך לשחרור האמיתי היא להכיר באמת עד הסוף, להבין שאין מה לפחד ושאין מה להפסיד, ואז האדם יכול להגיע לחופש אמיתי, שבו הכל טוב באמת.
- איך להשתחרר מהרצון?
- מהו אושר אמיתי?
- איך מתמודדים עם פחד להרגיש רע?
- האם באמת אפשר להיות מאושר תמיד?
- איך לצאת ממעגל קסמים של חיפוש האושר?
האמת בדרך אל האושר
על מנת להגיע לתחושת טוב אמיתית, על האדם לא לפחד להרגיש רע. כדי שזה יתאפשר, עליו ללכת לפי האמת.
המשל על האדם שבכלא
האדם דומה למי שהיה פעם מלך גדול, או בן מלך, אך כעת הוא כלוא. בשבי, הוא כבר התרגל לחיי הכלא, לשגרה הכפויה, לעבודה הקשה, אך עמוק בתוכו הוא יודע את האמת - הוא אינו אמור להיות שם. גם אם נדמה לו שהוא מסתגל לחיים בכלא, בתת - מודע הוא זוכר שפעם היה חופשי.
כעת, נניח שמגיע מישהו מבחוץ ואומר לו: "אתה יכול לצאת מכאן, אינך חייב להישאר בכלא". באופן מפתיע, אמירה כזו מעוררת בו כעס. מדוע? משום שהוא כבר התרגל לכלא, הוא למד לראות בו את חייו הרגילים. הידיעה שיש אפשרות להשתחרר יוצרת בתוכו קונפליקט פנימי, משום שהוא כבר השלים עם מצבו. אם היה מרוצה באמת מחייו בכלא, דברי אותו אדם לא היו מטרידים אותו כלל - הוא היה מקבל אותם בשוויון נפש. אך מכיוון שהוא יודע שהוא באמת מלך ואינו אמור להיות אסיר, המילים הללו מטרידות אותו ומעוררות בו חוסר מנוחה.
יתכן שהאסיר יגיב בכעס: "תעזוב אותי, אני רגיל לכלא, לא רוצה להיאבק ביציאה", אך ברגע שהוא מבין בוודאות שהוא מלך אמיתי, התגובה שלו עלולה להיות קיצונית עוד יותר. הוא עלול לזעום ולשאול: "מי כלא אותי? למה עשו לי את זה?". הקושי האמיתי אינו רק להיות בכלא, אלא להיות בו מתוך מודעות לכך שבעצם אינך אמור להיות שם.
האדם והכלא של הרצון
האדם נמצא בכלא אחר - הכלא של הרצון שלו. בחיים הרגילים, אפילו בכלא פיזי, יש לפעמים רגעים של חופש: שעה של הפסקה, חופשה קצרה. אך האדם בחייו הרגילים משועבד לרצונותיו 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה. אין לו דקה של מנוחה, אין לו אפשרות להגיש ערעור או לקחת ימי מחלה. האדם עבד של הרצון שלו. כל החלטה, כל פעולה, כל מחשבה - כולן מוכתבות על ידי הרצון.
גם כאשר נדמה שהוא מצליח להתגבר על הרצון, הוא למעשה ממשיך לפעול מתוך רצון אחר. לדוגמה, אדם שרוצה להיגמל מעישון מחליט להפסיק, אך הוא עדיין פועל מתוך רצון - הפעם הרצון להיגמל. כך או כך, הרצון שולט בו. אפילו כשהוא ישן, הוא עדיין פועל, חולם, חווה רצונות.
הרצון הוא האדון האכזרי ביותר, משום שהוא לעולם אינו נותן מנוחה. אין אפשרות לברוח ממנו, אין דרך להשתחרר ממנו לרגע אחד. יתרה מכך, הוא גם רמאי - הרצון כל הזמן מבטיח לאדם שאם ישיג דבר מסוים, הוא יהיה מאושר, אך בפועל זה לעולם אינו קורה. האדם רודף אחר סיפוקים שונים, כל פעם משיג משהו חדש - אך תמיד מופיע רצון נוסף. כך הוא לעולם אינו מאושר באמת.
החיפוש אחר האושר
האדם חי במרדף בלתי נגמר אחרי האושר. הוא חושב שאם ישיג משהו נוסף, אז יהיה מאושר, אך בפועל, גם לאחר שמשיג - הוא עדיין רוצה משהו נוסף. זהו מעגל קסמים אינסופי.
למעשה, הסיבה לכך שהאדם ממשיך לחפש היא משום שהוא יודע, עמוק בתוכו, שקיימת אפשרות לאושר מושלם. בתת - מודע שלו, הוא יודע שהמצב הנוכחי אינו שלם. אם לא היה מודע לכך, לא היה מחפש כל הזמן להרגיש טוב יותר.
החזרה להיות מלך
האדם היה פעם מלך. מלך משמעו - מישהו ששולט, שמחליט, שמכתיב את מציאותו. מנגד, עבד הוא מי שנשלט, מי שמוכתב לו כיצד לחיות. כל אדם יכול לחזור ולהיות מלך על חייו. במקום לרדוף אחרי רצונות חיצוניים, הוא יכול להתחבר פנימה, ולשלוט על חייו מתוך חירות אמיתית.
אך האדם שבוי באשליה שהוא עבד. הוא משוכנע שהוא חייב לפעול כך או אחרת, חייב להשיג עוד ועוד. הוא לא מודע לכך שיש אפשרות אחרת - להיות חופשי. כאשר מישהו בא ואומר לו: "אתה יכול להיות חופשי, אתה יכול להרגיש טוב בשלמות", הוא נבהל. הוא חושב: "ואם לא אצליח? ואם יתפסו אותי? ואם יהיה גרוע יותר?". זוהי אותה התלבטות של האסיר שחושש לנסות לברוח מהכלא כי התרגל אליו.
המשחק של המציאות
למעשה, מצד האמת האבסולוטית, אין בכלל צורך לבחור בין להיות מלך לבין להיות עבד, משום שבשלמות אין באמת הבדל ביניהם. אך כל עוד האדם חי בתוך התפיסה המוגבלת של נפרדות (טוב ורע, הצלחה וכישלון), עליו לבחור - האם להמשיך להיות עבד של הרצונות שלו, או לצאת לחופשי.
כאשר אדם נחשף לתפיסה של אחדות, שבה הכל שלם ואין הבדל בין טוב לרע, הוא עלול לחוות פחד. מדוע? משום שהוא נדרש לשחרר את הדפוס המחשבתי שלו, את הצורך להיאחז במה שהוא מכיר כ"טוב" וכ"רע". במילים אחרות, הוא צריך לוותר על האשליה של שליטה בתוך הכלא, כדי להבין שיש אפשרות להיות חופשי באמת.
הפחד מהשחרור
כאשר האדם מבין שאפשר להיות חופשי באמת, הוא מרגיש רע - הוא מתחיל לשאול: "אז כל מה שחשבתי שהוא טוב, הוא בעצם לא טוב?". זה דומה לאדם בכלא שמספרים לו שיש עולם שלם בחוץ, אבל הוא פוחד לצאת כי התרגל לכללים בתוך הכלא.
אך על האדם להתבגר. הוא צריך להבין שיש משהו טוב הרבה יותר ממה שהוא מכיר. כאשר מציעים לו "להכפיל פי מיליון את הטוב שיש לו", הוא נרתע, כי הוא עדיין בתוך התודעה של הכלא. אך הידיעה שיש טוב מושלם היא שורש השאיפה האנושית להרגיש טוב יותר כל הזמן.
השחרור מהפחד
כאשר האדם נחשף לאפשרות של חופש מוחלט, הוא עלול להיבהל ולהיכנס לחרדות. הוא חושב: "אולי אני אשתגע? אולי אני לא אצליח?". אך כאן עליו להבין שלא משנה מה יעשה - כל עוד הוא בכלא של הרצון, יהיה לו רע. גם אם יברח וייתפס, יהיה לו רע. לכן אין לו מה להפסיד בניסיון לצאת לחופשי.
האדם צריך לשאול את עצמו: מה גורם לי להרגיש רע? למה אני מרגיש טוב מדברים מסוימים ורע מאחרים? עליו לחקור עד שיגיע להבנה האמיתית שתוביל לשחרור מהכלא.
הטעות של המצליחנים
למעשה, מי שלא מצליח עדיין, עוד יש לו תקווה - הוא אומר לעצמו: "אולי אם אשיג את הדבר הזה, אהיה מאושר". אך מי שכבר הצליח להשיג כל מה שרצה, מגלה שהוא עדיין אינו מאושר - וזוהי הטרגדיה האמיתית. הוא מבין שאין מטרה חיצונית שתביא לו אושר אמיתי.
לא לפחד להרגיש רע
לסיכום, מי שרוצה להרגיש טוב, לא צריך לפחד להרגיש רע. עליו לשאול את עצמו: האם מה שאני חושב שהוא רע, באמת רע? האם מה שאני חושב שהוא טוב, באמת טוב? כאשר יחפש את האמת עד הסוף, יבין שאין לו מה לפחד. ברגע שהאדם משתחרר מהאשליה של טוב ורע, הוא חווה אושר אמיתי ושלמות פנימית.
על מנת להגיע לתחושת טוב אמיתית, על האדם לא לפחד להרגיש רע. כדי שזה יתאפשר, עליו ללכת לפי האמת.
המשל על האדם שבכלא
האדם דומה למי שהיה פעם מלך גדול, או בן מלך, אך כעת הוא כלוא. בשבי, הוא כבר התרגל לחיי הכלא, לשגרה הכפויה, לעבודה הקשה, אך עמוק בתוכו הוא יודע את האמת - הוא אינו אמור להיות שם. גם אם נדמה לו שהוא מסתגל לחיים בכלא, בתת - מודע הוא זוכר שפעם היה חופשי.
כעת, נניח שמגיע מישהו מבחוץ ואומר לו: "אתה יכול לצאת מכאן, אינך חייב להישאר בכלא". באופן מפתיע, אמירה כזו מעוררת בו כעס. מדוע? משום שהוא כבר התרגל לכלא, הוא למד לראות בו את חייו הרגילים. הידיעה שיש אפשרות להשתחרר יוצרת בתוכו קונפליקט פנימי, משום שהוא כבר השלים עם מצבו. אם היה מרוצה באמת מחייו בכלא, דברי אותו אדם לא היו מטרידים אותו כלל - הוא היה מקבל אותם בשוויון נפש. אך מכיוון שהוא יודע שהוא באמת מלך ואינו אמור להיות אסיר, המילים הללו מטרידות אותו ומעוררות בו חוסר מנוחה.
יתכן שהאסיר יגיב בכעס: "תעזוב אותי, אני רגיל לכלא, לא רוצה להיאבק ביציאה", אך ברגע שהוא מבין בוודאות שהוא מלך אמיתי, התגובה שלו עלולה להיות קיצונית עוד יותר. הוא עלול לזעום ולשאול: "מי כלא אותי? למה עשו לי את זה?". הקושי האמיתי אינו רק להיות בכלא, אלא להיות בו מתוך מודעות לכך שבעצם אינך אמור להיות שם.
האדם והכלא של הרצון
האדם נמצא בכלא אחר - הכלא של הרצון שלו. בחיים הרגילים, אפילו בכלא פיזי, יש לפעמים רגעים של חופש: שעה של הפסקה, חופשה קצרה. אך האדם בחייו הרגילים משועבד לרצונותיו 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה. אין לו דקה של מנוחה, אין לו אפשרות להגיש ערעור או לקחת ימי מחלה. האדם עבד של הרצון שלו. כל החלטה, כל פעולה, כל מחשבה - כולן מוכתבות על ידי הרצון.
גם כאשר נדמה שהוא מצליח להתגבר על הרצון, הוא למעשה ממשיך לפעול מתוך רצון אחר. לדוגמה, אדם שרוצה להיגמל מעישון מחליט להפסיק, אך הוא עדיין פועל מתוך רצון - הפעם הרצון להיגמל. כך או כך, הרצון שולט בו. אפילו כשהוא ישן, הוא עדיין פועל, חולם, חווה רצונות.
הרצון הוא האדון האכזרי ביותר, משום שהוא לעולם אינו נותן מנוחה. אין אפשרות לברוח ממנו, אין דרך להשתחרר ממנו לרגע אחד. יתרה מכך, הוא גם רמאי - הרצון כל הזמן מבטיח לאדם שאם ישיג דבר מסוים, הוא יהיה מאושר, אך בפועל זה לעולם אינו קורה. האדם רודף אחר סיפוקים שונים, כל פעם משיג משהו חדש - אך תמיד מופיע רצון נוסף. כך הוא לעולם אינו מאושר באמת.
החיפוש אחר האושר
האדם חי במרדף בלתי נגמר אחרי האושר. הוא חושב שאם ישיג משהו נוסף, אז יהיה מאושר, אך בפועל, גם לאחר שמשיג - הוא עדיין רוצה משהו נוסף. זהו מעגל קסמים אינסופי.
למעשה, הסיבה לכך שהאדם ממשיך לחפש היא משום שהוא יודע, עמוק בתוכו, שקיימת אפשרות לאושר מושלם. בתת - מודע שלו, הוא יודע שהמצב הנוכחי אינו שלם. אם לא היה מודע לכך, לא היה מחפש כל הזמן להרגיש טוב יותר.
החזרה להיות מלך
האדם היה פעם מלך. מלך משמעו - מישהו ששולט, שמחליט, שמכתיב את מציאותו. מנגד, עבד הוא מי שנשלט, מי שמוכתב לו כיצד לחיות. כל אדם יכול לחזור ולהיות מלך על חייו. במקום לרדוף אחרי רצונות חיצוניים, הוא יכול להתחבר פנימה, ולשלוט על חייו מתוך חירות אמיתית.
אך האדם שבוי באשליה שהוא עבד. הוא משוכנע שהוא חייב לפעול כך או אחרת, חייב להשיג עוד ועוד. הוא לא מודע לכך שיש אפשרות אחרת - להיות חופשי. כאשר מישהו בא ואומר לו: "אתה יכול להיות חופשי, אתה יכול להרגיש טוב בשלמות", הוא נבהל. הוא חושב: "ואם לא אצליח? ואם יתפסו אותי? ואם יהיה גרוע יותר?". זוהי אותה התלבטות של האסיר שחושש לנסות לברוח מהכלא כי התרגל אליו.
המשחק של המציאות
למעשה, מצד האמת האבסולוטית, אין בכלל צורך לבחור בין להיות מלך לבין להיות עבד, משום שבשלמות אין באמת הבדל ביניהם. אך כל עוד האדם חי בתוך התפיסה המוגבלת של נפרדות (טוב ורע, הצלחה וכישלון), עליו לבחור - האם להמשיך להיות עבד של הרצונות שלו, או לצאת לחופשי.
כאשר אדם נחשף לתפיסה של אחדות, שבה הכל שלם ואין הבדל בין טוב לרע, הוא עלול לחוות פחד. מדוע? משום שהוא נדרש לשחרר את הדפוס המחשבתי שלו, את הצורך להיאחז במה שהוא מכיר כ"טוב" וכ"רע". במילים אחרות, הוא צריך לוותר על האשליה של שליטה בתוך הכלא, כדי להבין שיש אפשרות להיות חופשי באמת.
הפחד מהשחרור
כאשר האדם מבין שאפשר להיות חופשי באמת, הוא מרגיש רע - הוא מתחיל לשאול: "אז כל מה שחשבתי שהוא טוב, הוא בעצם לא טוב?". זה דומה לאדם בכלא שמספרים לו שיש עולם שלם בחוץ, אבל הוא פוחד לצאת כי התרגל לכללים בתוך הכלא.
אך על האדם להתבגר. הוא צריך להבין שיש משהו טוב הרבה יותר ממה שהוא מכיר. כאשר מציעים לו "להכפיל פי מיליון את הטוב שיש לו", הוא נרתע, כי הוא עדיין בתוך התודעה של הכלא. אך הידיעה שיש טוב מושלם היא שורש השאיפה האנושית להרגיש טוב יותר כל הזמן.
השחרור מהפחד
כאשר האדם נחשף לאפשרות של חופש מוחלט, הוא עלול להיבהל ולהיכנס לחרדות. הוא חושב: "אולי אני אשתגע? אולי אני לא אצליח?". אך כאן עליו להבין שלא משנה מה יעשה - כל עוד הוא בכלא של הרצון, יהיה לו רע. גם אם יברח וייתפס, יהיה לו רע. לכן אין לו מה להפסיד בניסיון לצאת לחופשי.
האדם צריך לשאול את עצמו: מה גורם לי להרגיש רע? למה אני מרגיש טוב מדברים מסוימים ורע מאחרים? עליו לחקור עד שיגיע להבנה האמיתית שתוביל לשחרור מהכלא.
הטעות של המצליחנים
למעשה, מי שלא מצליח עדיין, עוד יש לו תקווה - הוא אומר לעצמו: "אולי אם אשיג את הדבר הזה, אהיה מאושר". אך מי שכבר הצליח להשיג כל מה שרצה, מגלה שהוא עדיין אינו מאושר - וזוהי הטרגדיה האמיתית. הוא מבין שאין מטרה חיצונית שתביא לו אושר אמיתי.
לא לפחד להרגיש רע
לסיכום, מי שרוצה להרגיש טוב, לא צריך לפחד להרגיש רע. עליו לשאול את עצמו: האם מה שאני חושב שהוא רע, באמת רע? האם מה שאני חושב שהוא טוב, באמת טוב? כאשר יחפש את האמת עד הסוף, יבין שאין לו מה לפחד. ברגע שהאדם משתחרר מהאשליה של טוב ורע, הוא חווה אושר אמיתי ושלמות פנימית.
בהרצאה זו נדבר על אחד הדברים החשובים ביותר בדרך אל האושר.
על מנת להרגיש טוב באמת, לשם כך על האדם לא לפחד להרגיש רע, וכדי שכך יהיה, עליו ללכת לפי האמת.
זה כמו אדם הנמצא בבית כלא, כבול, הוא בכלל היה פעם מלך גדול, או בן מלך.
בשבי הוא כבר רגיל לעבודה הקשה, לסדר יום, אבל אף על פי כן בתוך תוכו הוא יודע את האמת, בתת מודע כשאדם נמצא בכלא ונדמה לו שחייו בכלא טובים.
אותו דבר האדם, שנמצא בבית כלא, ובתוכו יודע שלא חייב להיות שם, שפעם היה חופשי.
ופתאום בא מישהו ואומר לו, תראה אתה יכול לצאת מבית הכלא לחופשי, אתה לא חייב להישאר שם, וזה מאד מרגיז את הכלוא, שמישהו מבחוץ בא ואומר לו אתה יכול לחזור להיות חופשי, למה זה מרגיז? כי הוא כבר רגיל לכלא.
ואף על פי כן יש בתוכו דבר שלא מסכים עם המציאות עם הכלא אז זה מטריד, ואם באמת היה מרוצה בבית הכלא, לא היה מטריד אותו שמישהו אומר לו שהוא בבית כלא, כי היה אומר, טוב פעם הייתי מלך, אבל גם עכשיו אני מלך, אבל הוא יודע שלא כך, והוא רוצה להשתחרר, למרות שגם יש אפשרות שהוא יגיד אני רגיל לסבול, תעזבו אותי.
וגם בנוסף אם מגלים לאדם שבכלל הוא מלך, ובתוך תוכו הוא יודע זאת, רק שהוא שכח, אז הוא יכול להתעורר פתאום ומאד לכעוס, ולהגיד נכון, אני מלך בכלל, מי כלא אותי. ולמה מתעללים בי וכו'.
קשה להיות בבית כלא, כשאתה יודע שאתה מלך, מאשר שאתה לא יודע שאתה בעצם מלך ואתה בכלל לא צריך להיות בכלא.
וכל אדם מצד האמת יודע שהוא לא צריך להיות בכלא, כי אם לא היה מודע לזה, ממילא היה מאושר.
כי היה יודע וחושב שזה כל מה שיש, אבל האדם אף פעם לא מאושר, כי הוא יודע שהוא כן מלך והוא כלוא, ובעצם הוא רוצה לחזור ולהיות מלך.
והעצה האמיתית שצריך לתת לאדם שבבית הכלא, זה, אל תפחד, יותר טוב שתדע שאתה באמת מלך, ותנסה לצאת מכאן, האפשרות שתוכל לצאת מהכלא היא החשובה, כי האדם ידע בוודאות היה ולא יכול לצאת משם, אבל לפחות ניסה בכל כוחותיו, אבל אם הבין שבאמת הוא מלך וניסה לצאת וכן הצליח, מה טוב מזה?
מקסימום בטווח המיידי אדם ירגיש רע שהתאמץ לצאת ולא הצליח, אבל לפחות ניסה, ואם יבין שאין כל אפשרות לצאת, עכשיו לפחות ירגיש טוב, כי אין אפשרות לצאת ולהשתחרר.
והסבל הוא לא בגלל שהוא בכלא, בגלל שהוא לא מרוצה להיות בבית כלא, לא מרוצה מהמצב הזה.
וכל מחשבה הכי קטנה שאולי אני לא אמור להיות כאן ויש מצב לצאת מכאן, לא תהיה לו מנוחה והוא יסבול.
וצריך לדעת בוודאות מוחלטת, שיש או שאין אפשרות לצאת מבית הכלא, אבל לפחות יודעים, ואז כך או כך מאושרים. אז לא יהיה קונפליקט אם אפשר לצאת או לא.
ועל האדם לא לפחד, ולחפש את האמת אם יכול לצאת מהכלא או לא, וזה המזל שיש אמת.
נכון שבדרך זה קשה, אבל לפחות יש ידיעה.
והכלא זהו המשל, והנמשל זה האדם והרצונות שלו. כי הכלא של האדם זה הרצון שלו.
בכלא הרגיל יש לפחות פעם ביום שעה הפסקה, לפעמים יש חופשה של יום וכדומה
אבל בחיים של בן האדם אין לו חופש לשנייה אחת, האדם עבד של הרצון שלו 24 שעות, 365 ימים, כל שנייה ושנייה. ללא ימי מחלה, ללא יכולת להגיש ערעור, וזו עבדות לרצון שלו, האדם עובד אצל הרצון שלו.
אף אחד בעולם לא יכול לעשות אחרת ממה שהוא עושה. גם מי שרוצה לעשן, והוא רוצה להתגבר על העישון, והוא מחליט להתגבר, עדיין הוא רצה לא לעשן, להתגבר, ועשה מה שרצה.
וגם כשהאדם ישן, הוא גם עובד, עושה פעולות, רוצה רצונות, ועושה מאמצים להשיג את הרצון.
והרצון הזה הוא הדבר הכי אכזרי בעולם, וזאת למה? קודם כל כי אין פה אפשרות לשבות, או לקחת הפסקה, אין מצב שאדם חווה שום רצון.
והבוס הזה המעביד הזה הוא מאד אכזרי, כי הוא אפילו לא נותן משכורת, והוא גם מרמה את האדם, מטעה את הבן אדם, כי הרצון אומר לו אם תשיג את זה ואת זה, תהיה מאושר, והאדם רץ להשיג דבר זה ואחר בכדי להיות מאושר, ורודף אחר הרצון להיות מאושר בדרך זו או אחרת, וזה לא נגמר, כי בתוכו הוא חושב שאם יהיה משהו שהוא ידע עליו הוא יהיה מאושר, עדיין הוא סובל.
אבל אם האדם היה מבין בשלמות שלא משנה מה הוא יעשה, הוא לא יהיה מאושר, הוא יפסיק לחפש את האושר.
אך אין מציאות כזו, האדם לעולם מחפש את האושר, והוא אף פעם לא מאושר, וזה לא נגמר.
העניין אם נלך למשל, כל אחד ואחד מבני האדם היה מלך, מלך זה מישהו שטוב לו, בוחר ומחליט מה לעשות, ועבד רע לו הוא נשלט.
וכל אדם אם יתחבר למשהו בתוכו, הוא יחזור להיות המלך, בנוגע לכל דבר ודבר הוא יכול להחליט.
יכול לנהל ולהחליט על כל דבר במציאות שלו.
האדם יכול להתחבר בתוכו למשהו תודעתי, ואז יהיה מי שהוא המלך.
והאדם מסיבות מסוימות, נכנס לדמיונות שהוא עבד, ושהוא צריך לעשות יותר טוב, וצריך לעשות אחרת.
והאדם בתוכו יודע שאם ישיג משהו בתוכו מתוך תוכו ולא מבחוץ, יחזור להיות המלך בכבודו ובעצמו.
ויש מי שיגיד לאדם, אתה יכול להיות חופשי, להרגיש טוב בשלמות, אבל אז האדם מתחיל להתלבט, אולי יתפסו אותי, אולי אני לא יצליח לצאת מהרגשה רעה, ואז זה בעצם הנמשל לזה שלא רוצה להתאמץ לצאת מבית הכלא, כי הוא כבר רגיל, ולא בטוח בכלל שבאמת אפשר לצאת משם.
וכאן על האדם לבחור, למרות שמצד האמת אפילו לא צריך לבחור, כי מצד השלמות המלך הוא גם עבד, כי אם יהיה רק מלך יהיה לו משעמם, ואז יכול להשתתף במשחק, ובמודעות שלמה להיות גם עבד, גם להיות בנפרדות, וגם להיות מלך להיות באחדות, בו זמנית כשהוא בוחר בעצם לשחק את המשחק, מתוך הבנה שהכל טוב והכל אחד, ואף על פי כן משחק בנפרדות של רוצה וצריך כך או כך.
וברגע שמסבירים לאדם את תפישת המציאות של האחדות, הוא חווה סוג של פחד, ולמה הוא חווה פחד? כי אדם צריך להשתחרר מהדמיונות שלו, ומה זה אומר להשתחרר מהדמיונות שלו כל עוד הוא בנפרדות, כי האדם אוחז בשכל שלו, זה טוב וזה לא טוב, זה ימין וזה שמאל, פתאום אומרים לו לאדם יש עולם, יש שכל שבו הכל טוב, וזה לא מה שנקרא אצל האדם טוב, שזה טוב, וכך זה טוב, ובעולם שכולו טוב, זה טוב אחר, במקום הזה אין נפרדות בין טוב לרע, אין הבדל.
זה לא שהרע הוא גם טוב, זה שונה ממה שנדמה לאדם כטוב.
וכשיש לאדם את האופציה הזו של שלמות של הכלה של הכל, אז האדם צריך לוותר על המחשבה שהטוב שלו הוא טוב.
זה כמו במשל על הכלא שהאדם יגיד מה זאת אומרת אני יכול להיות מלך, גם פה אני מלך, אני בוחר פה מה לאכול בארוחת צהריים וכדומה, אותו דבר האדם במודעות שלו יש לו כמה אפשרויות, אבל כולן גרועות, בחירה באיזה צד לישון בלילה, איזה אוכל לאכול משלוש האפשרויות שיש לי, ואז הוא לא רוצה לצאת מהכלא, כי הוא חושב שהוא בוחר ומחליט.
אבל מה שמנסים להגיד לאדם, תתבגר, זה לא הטוב הזה שאתה מדמיין, יש משהו הרבה יותר רציני, ואז האדם מרגיש רע, רגע זה לא באמת טוב מה שקורה לי, כי בתת מודע הוא יודע שבאמת יש משהו הרבה יותר טוב.
וזה לבוא לאדם ולהגיד לו בו נכפיל לך פי מליון את הטוב שלך, ואז שואלים אותו, גם אז תרצה יותר טוב? והאדם שלא יהיה מרוצה אף פעם, יגיד לא... תמיד אשאף לעוד משהו, תמיד ארצה עוד משהו.
השורש של השאיפה של להרגיש יותר טוב, זה הידיעה בתוכו בתת המודע שיכול להיות תמיד טוב בשלמות, ואם לא הייתה בתוך תוכו הידיעה הזו שיכול להיות מושלם, הוא ממילא לא היה רוצה או מחפש בתודעה של הנפרדות להרגיש יותר טוב כל הזמן, ידיעת האמת הפנימית שיודעת שיש טוב מושלם, היא הגורמת לאדם את חיפוש האושר ורצון לחוויה יותר ויותר טובה עד אינסוף, אלא אם כן יגיעה לחוויית האחדות ואז יהיה מאושר באמת.
ואדם שמבין לפתע שיש תפישה כזו מתחיל להיבהל ולהרגיש רע, ואף להיכנס לחרדות, הוא חושב, אולי אני אשתגע? אולי אני לא יצליח, כמו שאדם שאומרים לו לצאת מבית הכלא, כל מיני התמודדויות כביכול לא פשוטות יכולות להיות לו, אולי יתפסו אותך ויזרקו אותך לצינוק.
ואדם צריך להבין שלא משנה אם יחזירו אותו לכלא, כי ממילא יהיה לו רע, אם הוא נשאר רע לו, ואם הוא בורח ונתפש רע לו, גם האדם מבין שמה שלא ירצה בחייו ואף ישיג, בכל מקרה יהיה לו רע וירצה עוד משהו, על כן אל לו לפחד לנסות, ולשאול את עצמו, מה זה רע. מה זה טוב. מה עושה לי רע או טוב. ומדוע זה עושה לי רע וכך אני מרגיש טוב? מה הסיבה. עד שיגיע לאחדות, להבנה אמיתית, לשחרור מהכלא.
כרגע על האדם להבין שהוא נמצא במעגל סגור, על כן אין לו מה להפסיד.
ואנשים שלא מצליחים עוד איכשהו פחות סובלים, כי חושבים שאולי עוד יצליחו יום אחד ויהיה להם טוב, אבל למצליחנים זה הכי גרוע, כי הם כן מצליחים להשיג את מה שהם רוצים ואף פעם לא טוב להם, וזה מצב ממש גרוע.
וכפי שהתחלנו, מי שרוצה להרגיש טוב, הוא באמת לא צריך לפחד להרגיש רע.
ועל האדם לשאול את עצמו, האם הדבר הזה שאני חושב שהוא רע, האם באמת הדבר הזה רע. ואותו הדבר על הטוב, שאדם רוצה להרגיש טוב, ורוצה לעשות משהו שיגרום לו להרגיש טוב, עליו לשאול את עצמו האם באמת הדבר הזה יגרום לי להרגיש טוב יותר? ולא לפחד להסתכל למציאות בעיניים, ולא לפחד ללכת עד הסוף ולהודות באמת, שמה שהוא לא יעשה הוא עדיין ירגיש רע, גם אם השיג טוב כביכול, כי איך שיש לאדם טוב, אוטומטית זה גם דבר רע, כי שיש משהו טוב, מיד פוחדים לאבד אותו ואז זה כבר רע, כי יש פחד.
על האדם לא לפחד משום דבר, וללכת עם האמת עד הסוף, ולשאול את עצמו האם זה באמת טוב. האם זה באמת רע?
ואז יגיע האדם לתודעה מושלמת, להשתוות, ופרספקטיבה שבה הכל טוב באמת.
על מנת להרגיש טוב באמת, לשם כך על האדם לא לפחד להרגיש רע, וכדי שכך יהיה, עליו ללכת לפי האמת.
זה כמו אדם הנמצא בבית כלא, כבול, הוא בכלל היה פעם מלך גדול, או בן מלך.
בשבי הוא כבר רגיל לעבודה הקשה, לסדר יום, אבל אף על פי כן בתוך תוכו הוא יודע את האמת, בתת מודע כשאדם נמצא בכלא ונדמה לו שחייו בכלא טובים.
אותו דבר האדם, שנמצא בבית כלא, ובתוכו יודע שלא חייב להיות שם, שפעם היה חופשי.
ופתאום בא מישהו ואומר לו, תראה אתה יכול לצאת מבית הכלא לחופשי, אתה לא חייב להישאר שם, וזה מאד מרגיז את הכלוא, שמישהו מבחוץ בא ואומר לו אתה יכול לחזור להיות חופשי, למה זה מרגיז? כי הוא כבר רגיל לכלא.
ואף על פי כן יש בתוכו דבר שלא מסכים עם המציאות עם הכלא אז זה מטריד, ואם באמת היה מרוצה בבית הכלא, לא היה מטריד אותו שמישהו אומר לו שהוא בבית כלא, כי היה אומר, טוב פעם הייתי מלך, אבל גם עכשיו אני מלך, אבל הוא יודע שלא כך, והוא רוצה להשתחרר, למרות שגם יש אפשרות שהוא יגיד אני רגיל לסבול, תעזבו אותי.
וגם בנוסף אם מגלים לאדם שבכלל הוא מלך, ובתוך תוכו הוא יודע זאת, רק שהוא שכח, אז הוא יכול להתעורר פתאום ומאד לכעוס, ולהגיד נכון, אני מלך בכלל, מי כלא אותי. ולמה מתעללים בי וכו'.
קשה להיות בבית כלא, כשאתה יודע שאתה מלך, מאשר שאתה לא יודע שאתה בעצם מלך ואתה בכלל לא צריך להיות בכלא.
וכל אדם מצד האמת יודע שהוא לא צריך להיות בכלא, כי אם לא היה מודע לזה, ממילא היה מאושר.
כי היה יודע וחושב שזה כל מה שיש, אבל האדם אף פעם לא מאושר, כי הוא יודע שהוא כן מלך והוא כלוא, ובעצם הוא רוצה לחזור ולהיות מלך.
והעצה האמיתית שצריך לתת לאדם שבבית הכלא, זה, אל תפחד, יותר טוב שתדע שאתה באמת מלך, ותנסה לצאת מכאן, האפשרות שתוכל לצאת מהכלא היא החשובה, כי האדם ידע בוודאות היה ולא יכול לצאת משם, אבל לפחות ניסה בכל כוחותיו, אבל אם הבין שבאמת הוא מלך וניסה לצאת וכן הצליח, מה טוב מזה?
מקסימום בטווח המיידי אדם ירגיש רע שהתאמץ לצאת ולא הצליח, אבל לפחות ניסה, ואם יבין שאין כל אפשרות לצאת, עכשיו לפחות ירגיש טוב, כי אין אפשרות לצאת ולהשתחרר.
והסבל הוא לא בגלל שהוא בכלא, בגלל שהוא לא מרוצה להיות בבית כלא, לא מרוצה מהמצב הזה.
וכל מחשבה הכי קטנה שאולי אני לא אמור להיות כאן ויש מצב לצאת מכאן, לא תהיה לו מנוחה והוא יסבול.
וצריך לדעת בוודאות מוחלטת, שיש או שאין אפשרות לצאת מבית הכלא, אבל לפחות יודעים, ואז כך או כך מאושרים. אז לא יהיה קונפליקט אם אפשר לצאת או לא.
ועל האדם לא לפחד, ולחפש את האמת אם יכול לצאת מהכלא או לא, וזה המזל שיש אמת.
נכון שבדרך זה קשה, אבל לפחות יש ידיעה.
והכלא זהו המשל, והנמשל זה האדם והרצונות שלו. כי הכלא של האדם זה הרצון שלו.
בכלא הרגיל יש לפחות פעם ביום שעה הפסקה, לפעמים יש חופשה של יום וכדומה
אבל בחיים של בן האדם אין לו חופש לשנייה אחת, האדם עבד של הרצון שלו 24 שעות, 365 ימים, כל שנייה ושנייה. ללא ימי מחלה, ללא יכולת להגיש ערעור, וזו עבדות לרצון שלו, האדם עובד אצל הרצון שלו.
אף אחד בעולם לא יכול לעשות אחרת ממה שהוא עושה. גם מי שרוצה לעשן, והוא רוצה להתגבר על העישון, והוא מחליט להתגבר, עדיין הוא רצה לא לעשן, להתגבר, ועשה מה שרצה.
וגם כשהאדם ישן, הוא גם עובד, עושה פעולות, רוצה רצונות, ועושה מאמצים להשיג את הרצון.
והרצון הזה הוא הדבר הכי אכזרי בעולם, וזאת למה? קודם כל כי אין פה אפשרות לשבות, או לקחת הפסקה, אין מצב שאדם חווה שום רצון.
והבוס הזה המעביד הזה הוא מאד אכזרי, כי הוא אפילו לא נותן משכורת, והוא גם מרמה את האדם, מטעה את הבן אדם, כי הרצון אומר לו אם תשיג את זה ואת זה, תהיה מאושר, והאדם רץ להשיג דבר זה ואחר בכדי להיות מאושר, ורודף אחר הרצון להיות מאושר בדרך זו או אחרת, וזה לא נגמר, כי בתוכו הוא חושב שאם יהיה משהו שהוא ידע עליו הוא יהיה מאושר, עדיין הוא סובל.
אבל אם האדם היה מבין בשלמות שלא משנה מה הוא יעשה, הוא לא יהיה מאושר, הוא יפסיק לחפש את האושר.
אך אין מציאות כזו, האדם לעולם מחפש את האושר, והוא אף פעם לא מאושר, וזה לא נגמר.
העניין אם נלך למשל, כל אחד ואחד מבני האדם היה מלך, מלך זה מישהו שטוב לו, בוחר ומחליט מה לעשות, ועבד רע לו הוא נשלט.
וכל אדם אם יתחבר למשהו בתוכו, הוא יחזור להיות המלך, בנוגע לכל דבר ודבר הוא יכול להחליט.
יכול לנהל ולהחליט על כל דבר במציאות שלו.
האדם יכול להתחבר בתוכו למשהו תודעתי, ואז יהיה מי שהוא המלך.
והאדם מסיבות מסוימות, נכנס לדמיונות שהוא עבד, ושהוא צריך לעשות יותר טוב, וצריך לעשות אחרת.
והאדם בתוכו יודע שאם ישיג משהו בתוכו מתוך תוכו ולא מבחוץ, יחזור להיות המלך בכבודו ובעצמו.
ויש מי שיגיד לאדם, אתה יכול להיות חופשי, להרגיש טוב בשלמות, אבל אז האדם מתחיל להתלבט, אולי יתפסו אותי, אולי אני לא יצליח לצאת מהרגשה רעה, ואז זה בעצם הנמשל לזה שלא רוצה להתאמץ לצאת מבית הכלא, כי הוא כבר רגיל, ולא בטוח בכלל שבאמת אפשר לצאת משם.
וכאן על האדם לבחור, למרות שמצד האמת אפילו לא צריך לבחור, כי מצד השלמות המלך הוא גם עבד, כי אם יהיה רק מלך יהיה לו משעמם, ואז יכול להשתתף במשחק, ובמודעות שלמה להיות גם עבד, גם להיות בנפרדות, וגם להיות מלך להיות באחדות, בו זמנית כשהוא בוחר בעצם לשחק את המשחק, מתוך הבנה שהכל טוב והכל אחד, ואף על פי כן משחק בנפרדות של רוצה וצריך כך או כך.
וברגע שמסבירים לאדם את תפישת המציאות של האחדות, הוא חווה סוג של פחד, ולמה הוא חווה פחד? כי אדם צריך להשתחרר מהדמיונות שלו, ומה זה אומר להשתחרר מהדמיונות שלו כל עוד הוא בנפרדות, כי האדם אוחז בשכל שלו, זה טוב וזה לא טוב, זה ימין וזה שמאל, פתאום אומרים לו לאדם יש עולם, יש שכל שבו הכל טוב, וזה לא מה שנקרא אצל האדם טוב, שזה טוב, וכך זה טוב, ובעולם שכולו טוב, זה טוב אחר, במקום הזה אין נפרדות בין טוב לרע, אין הבדל.
זה לא שהרע הוא גם טוב, זה שונה ממה שנדמה לאדם כטוב.
וכשיש לאדם את האופציה הזו של שלמות של הכלה של הכל, אז האדם צריך לוותר על המחשבה שהטוב שלו הוא טוב.
זה כמו במשל על הכלא שהאדם יגיד מה זאת אומרת אני יכול להיות מלך, גם פה אני מלך, אני בוחר פה מה לאכול בארוחת צהריים וכדומה, אותו דבר האדם במודעות שלו יש לו כמה אפשרויות, אבל כולן גרועות, בחירה באיזה צד לישון בלילה, איזה אוכל לאכול משלוש האפשרויות שיש לי, ואז הוא לא רוצה לצאת מהכלא, כי הוא חושב שהוא בוחר ומחליט.
אבל מה שמנסים להגיד לאדם, תתבגר, זה לא הטוב הזה שאתה מדמיין, יש משהו הרבה יותר רציני, ואז האדם מרגיש רע, רגע זה לא באמת טוב מה שקורה לי, כי בתת מודע הוא יודע שבאמת יש משהו הרבה יותר טוב.
וזה לבוא לאדם ולהגיד לו בו נכפיל לך פי מליון את הטוב שלך, ואז שואלים אותו, גם אז תרצה יותר טוב? והאדם שלא יהיה מרוצה אף פעם, יגיד לא... תמיד אשאף לעוד משהו, תמיד ארצה עוד משהו.
השורש של השאיפה של להרגיש יותר טוב, זה הידיעה בתוכו בתת המודע שיכול להיות תמיד טוב בשלמות, ואם לא הייתה בתוך תוכו הידיעה הזו שיכול להיות מושלם, הוא ממילא לא היה רוצה או מחפש בתודעה של הנפרדות להרגיש יותר טוב כל הזמן, ידיעת האמת הפנימית שיודעת שיש טוב מושלם, היא הגורמת לאדם את חיפוש האושר ורצון לחוויה יותר ויותר טובה עד אינסוף, אלא אם כן יגיעה לחוויית האחדות ואז יהיה מאושר באמת.
ואדם שמבין לפתע שיש תפישה כזו מתחיל להיבהל ולהרגיש רע, ואף להיכנס לחרדות, הוא חושב, אולי אני אשתגע? אולי אני לא יצליח, כמו שאדם שאומרים לו לצאת מבית הכלא, כל מיני התמודדויות כביכול לא פשוטות יכולות להיות לו, אולי יתפסו אותך ויזרקו אותך לצינוק.
ואדם צריך להבין שלא משנה אם יחזירו אותו לכלא, כי ממילא יהיה לו רע, אם הוא נשאר רע לו, ואם הוא בורח ונתפש רע לו, גם האדם מבין שמה שלא ירצה בחייו ואף ישיג, בכל מקרה יהיה לו רע וירצה עוד משהו, על כן אל לו לפחד לנסות, ולשאול את עצמו, מה זה רע. מה זה טוב. מה עושה לי רע או טוב. ומדוע זה עושה לי רע וכך אני מרגיש טוב? מה הסיבה. עד שיגיע לאחדות, להבנה אמיתית, לשחרור מהכלא.
כרגע על האדם להבין שהוא נמצא במעגל סגור, על כן אין לו מה להפסיד.
ואנשים שלא מצליחים עוד איכשהו פחות סובלים, כי חושבים שאולי עוד יצליחו יום אחד ויהיה להם טוב, אבל למצליחנים זה הכי גרוע, כי הם כן מצליחים להשיג את מה שהם רוצים ואף פעם לא טוב להם, וזה מצב ממש גרוע.
וכפי שהתחלנו, מי שרוצה להרגיש טוב, הוא באמת לא צריך לפחד להרגיש רע.
ועל האדם לשאול את עצמו, האם הדבר הזה שאני חושב שהוא רע, האם באמת הדבר הזה רע. ואותו הדבר על הטוב, שאדם רוצה להרגיש טוב, ורוצה לעשות משהו שיגרום לו להרגיש טוב, עליו לשאול את עצמו האם באמת הדבר הזה יגרום לי להרגיש טוב יותר? ולא לפחד להסתכל למציאות בעיניים, ולא לפחד ללכת עד הסוף ולהודות באמת, שמה שהוא לא יעשה הוא עדיין ירגיש רע, גם אם השיג טוב כביכול, כי איך שיש לאדם טוב, אוטומטית זה גם דבר רע, כי שיש משהו טוב, מיד פוחדים לאבד אותו ואז זה כבר רע, כי יש פחד.
על האדם לא לפחד משום דבר, וללכת עם האמת עד הסוף, ולשאול את עצמו האם זה באמת טוב. האם זה באמת רע?
ואז יגיע האדם לתודעה מושלמת, להשתוות, ופרספקטיבה שבה הכל טוב באמת.